שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נמר של נייר
    כשהבריטים ראו את ההכנות לצילומי "המשרד" הישראלי, הם טענו שדביר בנדק כריזמטי מדי ושהבנות יפות מדי. הם נרגעו כשראו שהגרסה הציונית ללהיט שלהם על משרד שמוכר נייר עומדת בגבורה בסטנדרטים הנוקשים בכל הקשור לתחושת מבוכה וגזענות. ביקור על הסט חושף איך זה קרה למרות שהבמאי לא אוהב את סדרת המקור

    אחת מאנשי הצוות של "המשרד" עוזרת לדביר בנדק להדביק את הפאה. הוא לא אוהב אותה במיוחד (את הפאה, כלומר. הבחורה בסדר גמור), אבל הוא לא מהמתלוננים. לפני כמה ימים נולדה הילדה הראשונה שלו, ובזמן שהיא מתרגלת לעולם, אבא מטריד בהערות בוטות את העובדות שלו, מקנח ב"לא במובן המיני, כמובן", ועוד מקבל על זה כסף.

     

    מעיין בלום יושב על הספה בפינת ההמתנה של משרד הניירת פייפר אופיס. הוא מעלעל ב"פנאי פלוס" שמוטל על השולחן ומאבחן באדישות את בנדק שעומד מטר ממנו: "יש בדביר הרבה מהדמות שהוא מגלם", הוא נשבע ועולה בכמה דציבלים, "יום אחד אני אפתח עיתון ותהיה שם כותרת 'דביר בנדק מואשם בתקיפה מינית'. ויהיה צילום שלו עם הפאה. הפאה כשלעצמה היא סוג של הטרדה".

     

    בנדק לא נשאר חייב. בסצנה שמצטלמת בהמשך בלום אמור לנסות להיכנס לחדר של בנדק, אבל בצילומים בלום לא מצליח אפילו להזיז את הידית. איתן צור, הבמאי, מבקש לעשות עוד טייק ובלום נסוג נזוף לעמדה שלו כשהוא ממלמל "דביר עשה לי טריק, הוא עשה לי טריק". בנדק מצחקק. מתברר שהוא החזיק את הידית מתוך החדר. 1:1

     


    יפה מידי לסט של המשרד: מלי לוי ודביר בנדק על הסט. (צילומים: רועי חביב)

     

    אווירת סוף הקורס מתחילה לחלחל, בכל זאת מדובר ביום הצילומים הרשמי האחרון, שהתקיים כמו כל השאר בבניין משרדים באזור התעשייה של ראשון לציון, המשקיף על בית קברות. "בא לכם שניפגש סתם מחר איפה שהוא?", מתעניין צור, "ארוחת בוקר? אולי נשאל איפה יש את הקייטרינג הזה בהפקות אחרות ונבוא?". הצוות מזהה את הסימן ומצטרף לטקס שמקדים את ארוחת הצהריים: קטילה סדרתית של הקייטרינג.

     

    "שאלתי אותו אם יש שניצל מהיום", לוקחת מישהי את המושכות, "אז הוא אומר לי, 'יהיה מחר'". מזל שכולם הזמינו מאיזה סושי בר בראשון. את הטייק אוויי הם אוכלים על הצלחות של הקייטרינג, מה שמעורר ויכוח לגבי השאלה מה עושים עם הצלחות הכשרות שהרגע אכלסו שרצים. ההחלטה שהתקבלה: יש להעלים את הצלחות. Another day at the office.

     

    "המשרד" הבריטית הופקה במקור עבור ה־BBC2. ריקי ג'רווייס, היוצר הראשי, צילם את הפיילוט יחד עם חברו סטיבן מרצ'נט במשרד האמיתי שבו הוא עבד, והתעקש שהיא תשודר דווקא בשלוחה הפחות נצפית של הרשת, כדי להקנות לה את הילת האנדרדוג שתאפשר לה להפוך לקאלט. זה הצליח. סך הכל הופקו 14 פרקים בשתי עונות (ששודרו בתחילת העשור) ושני ספיישלים לחג המולד. זה הספיק כדי למתג אותה כמיתולוגית עוד בחייה.

     

    תשע מדינות הפיקו גרסה משלהן ל"המשרד", בארץ הכיף רק התחיל. 15 פרקים מונה העונה הראשונה (ביקורת בעמ' 72), שכתב עוזי וייל (ראו ראיון נפרד), ושמאכלסת חוץ מדביר בנדק בתפקיד הראשי גם את מלי לוי בתפקיד פקידת הקבלה, מעיין בלום ("מקום לדאגה") בתפקיד סגנו המחרה־מחזיק של בנדק, ואלדד פריבס, השפוי היחיד במשרד שמאוהב בלוי בסתר.

     


    חבל שלא משאירים את המצלמה פועלת גם בהפסקות.

     

    עד כאן התפקידים שמקבילים לגרסת המקור. חוץ מהם לוהקו גם איילת רובינסון ("עד החתונה"), נועה וולמן ("מועדון לילה"), אמיר וולף, דימה רוס ורוברטו פולק בשלל וריאציות על הישראלי המצוי וג'מיל חורי כערבי שמחולל סערות גזעניות על לא עוול בכפו. וייל בישל על אש קטנה והמיר את הפיש אנד צ'יפס בחומוס־צ'יפס־סלט.

    בנדק נכנס לנעליים הלא פשוטות של ג'רווייס וסטיב קארל, שגילמו בתורם את מנהל משרד המכירות של חברה לייצור נייר.

     

    הליהוק של בנדק הוא נבואה שהגשימה את עצמה. היא נשתלה בראש של וייל עוד בימי "גם להם מגיע" העליזה בערוץ 10, והתממשה לכדי מציאות ביום האודישנים. וייל וצור עוד ניסו לראות גם אנשים אחרים, אבל אבי משולם של בנדק היפנט אותם ביכולות הניהול המשרדי הכושלות שלו, ולא נותר להם אלא לשאול איפה חותמים. וייל ידע שהכריזמה של בנדק לא נעצרת במסך, ושאם הוא רוצה שהצופים יאהבו את הדמות הראשית שלו, למרות שהוא דאונר רציני, בנדק הוא הבנאדם הנכון לתפקיד.

     

    הבריטים, לעומת זאת, לא מיהרו להשתכנע. "היה להם קצת קשה עם זה", נזכר צור. "הוא היה נראה להם קצת...חזק מדי, מאוד פיזי, והם הבינו שקשה להימלט מהכריזמה שלו. הם חשבו שהבוס לא צריך להיות כריזמטי, אלא לעורר אי נוחות. עוזי שלח להם מייל ארוך והסביר למה הוא חשב שזה דווקא כן נכון". בסופו של יום הבריטים השתכנעו. "הם רק כתבו שהבנות קצת יפות מדי, אבל שהם לא מתלוננים", מסכם צור.

     

    אם העולם היה מקום קצת יותר הגון, המצלמה על הסט של "המשרד" לא היתה נכבית לעולם. גם לא בין הטייקים. אפשר היה להמשיך לצלם, לשדר את החומר כמו שהוא ולחסוך כמה גרושים על עריכה. כי כיף חיים על הסט של "המשרד". אולי זה הריחוק מהציביליזציה, אולי זה הגורם האנושי, אולי אלה הנודלס. נשארו עוד כמה דקות עד הפסקת הצהריים וצור מנסה למצות את מה שנשאר מהן.

     

    "אפשר להפסיק את הבית זונות הזה ולהתחיל לעבוד?", הוא רועם ואז ממלמל לעצמו, "אני אוהב את הפתיחות הזאת".

     

    למרות החיבור, עבור צור זאת לא היתה אהבה מהשוט הראשון. "בהתחלה לא הבנתי למה לעשות טייק אוף על טייק אוף. אני חייב להגיד לך שאני לא מאלה שנפלו מהסדרה הבריטית, אני חושב ש'ניצבים' למשל הרבה יותר מצחיקה. הרגשתי שאני לא צוחק מספיק או שאני מובך מדי. אישית זה היה נראה לי טו מאץ'. אבל אחרי שלקחנו את זה לכיוון שלנו, זה כבר הדליק אותי".

     

    לצור גם אין הרבה מילים חמות לומר על מוקומנטרים באופן כללי. "הז'אנר המוקומנטרי ממש מיצה את עצמו. קצת מעושה, באיזשהו מקום. מרגישים את המאמץ לגרום לזה להיראות אמיתי. בגלל זה התייחסתי ל'המשרד' יותר כאל סיטקום מאשר דוקו. יותר צחוק ופחות אמינות. צפיתי הרבה בגרסה הבריטית לפני הצילומים כדי לפצח את זה, ובאמת די מהר הבנתי שאצלם זה בלוף, דיאלוגים חתוכים כמו דרמה לכל דבר. מה שנותן תחושה של דוקומנטרי זה אולי המבט למצלמה או מצלמת הכתף, למרות שגם בזה כבר משתמשים הרבה בדרמות".

     

    נצמדים לטקסטים אצלכם או שיש אלתורים?

    "אם יש זמן בפרק, או שזה נורא מצחיק, אז אני משאיר, אבל זה כמעט תמיד מצחיק יותר כשזה כמו שזה כתוב מאשר באלתור. שחקנים לפעמים משנים, חושבים שזה נשמע אותו הדבר, אבל תמיד יש סיבה לאיך שזה כתוב, ואני נורא קטנוני, כי יש הרבה ניואנסים שהטקסט יושב עליהם".

     


    את הפאה התאימו לו כדי שלא יהיה מזוהה מידי. בנדק

     

    אם יש מישהי שחשה את כובד חובת ההוכחה ביתר שאת יחסית לשאר הצוות, זאת מלי לוי, שבשלב הזה בחייה נמצאת בעיצומה של החלפת רכבות מקצועית. כשהבריטים
    התלוננו שהבנות יפות מדי, כנראה דיברו עליה. לוי התבקשה לשחק בחורה אפרורית וחסרת ביטחון, שכלואה במערכת יחסים עם ערס, ממנה היא מתקשה להיחלץ, וחולמת על קריירה צנועה של מאיירת ספרי ילדים. לא מעט מעריצים סבורים שעצם הבחירה בלוי מגלמת בתוכה פוטנציאל סאטירי לא קטן, לא בהכרח במובן המחמיא. לוי מודעת לזה ומדגישה שהיא עובדת קשה מאוד כדי להוכיח את ההפך. "בשלוש השנים האחרונות עברתי תהליך מאוד עמוק", היא מבטיחה, "אני עובדת עם קואוצ'ר מדהים, ואני מקווה לקטוף את הפירות".

     

    בסופו של דבר, מדובר בסגירת מעגל: ג'רווייס היה הילד שהתפלל שאלוהים יעשה אותו יהודי אמריקאי, כי הוא העריץ את הקומדיאנטים היהודים שפרחו בארצות הברית, ועכשיו הצאצאים הישירים שלהם מרימים גרסה מקומית לאחת הקומדיות המוערכות בעולם, בשאיפה שגם העם היושב בציון ידע להעריך אותה. לא שג'רווייס היה נגד ג'אנק, להפך. "תנו לזבל לפרוח", הוא אמר באחד הראיונות, "הוא גורם לי להיראות יותר טוב". בואו נחזיק אצבעות שגם אנחנו נביא לו קצת נחת. סצנה אחרונה מסתיימת, כולם מוחאים כפיים, צור קם מהכיסא שלו. "אני הולך", הוא מודיע, "כשהצוות יתחיל לעבוד בצורה מקצועית, אני אחזור".

     

    "המשרד", שלישי, 22:30, yes stars Comedy

     

    • את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    צילומים: רועי חביב

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים