שתף קטע נבחר

מדעי החלום

בשנה הבאה, סביר להניח שלא תוכלו להפסיק לדבר על "הצרעה הירוקה", סרטו של הבמאי מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"). בינתיים יש לכם הזדמנות לראות מה הוא עשה ב"טוקיו!", שלא הוקרן בארץ ויוצא כעת בדי.וי.די. בראיון מיוחד, הוא מסביר לנו למה הוא היה רוצה להיות שולחן

אם מישהו הזדקק להוכחה שהגיקים הם ששולטים בהוליווד בשנים האחרונות, ביקור קצר בקומי־קון - כינוס חובבי הקומיקס השנתי - יעשה עבורו את העבודה. כל הסרטים שמתוכננים לצאת בשנה הקרובה דואגים להפגין שם נוכחות מורחבת ולתגבר אותה בכוכבים, והסרטים שמעוררים שם עניין יכולים לצפות, ובצדק, לפתיחה מרשימה בקופות ולבאזז שיעשה להם את החיים קלים יותר. לא סתם זכתה קומי־קון לכינוי "מכה של החנונים".

 

אחד האירועים הבולטים והמתוקשרים בכינוס, שנערך בשבוע שעבר בסן דייגו, היה הביקור של צוות "הצרעה הירוקה", סרט הקומיקס של הבמאי המוערך מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול"). הכנופיה שליוותה את גונדרי בקומי-קון אפשרה למעריצים ולתקשורת להציץ לאחד הסרטים המסקרנים של השנה הקרובה. העובדה ש"הצרעה הירוקה" ("סרט אקשן מהיר עם נבל מפחיד וקצת רגעים קומיים", לדברי גונדרי) יגיע למסכים בינואר 2011, אחרי שורה של תלאות, עיכובים ובלגנים, רק מעצימה את הציפיות.

 

עבור היוצר הצרפתי בן ה־47 מהווה "הצרעה הירוקה" עליית מדרגה - גם הפקה הוליוודית עתירת תקציב (130 מיליון דולר) וכוכבים (קמרון דיאז, סת רוגן, כריסטוף וולץ ואחרים), וגם מפגש ראשון עם התלת ממד.

 

עד ש"הצרעה הירוקה" תגיע למסכים יש לכם הזדמנות להיחשף לכישרון ולדמיון של גונדרי בסרט "טוקיו!", שלא יצא להקרנות מסחריות בארץ, ומגיע כעת לספריות הדי.וי.די. מדובר בסרט המורכב משלוש אפיזודות - גונדרי חתום על הראשונה, לאוס קראקס הצרפתי על השנייה ובונג ג'ון הו (הדרום קוריאני ("המארח") על השלישית.

 

האפיזודה של גונדרי עוסקת בזוג אוהבים צעיר, שמשתקע בטוקיו ומחפש עבודה ומגורים. השניים מתנחלים בדירה של חברה ומנסים לעבוד בתור אורזי מתנות בחנות. הבחור, שחולם להיות קולנוען ומשתדל לקדם את ענייניו, מתלונן באוזני בת זוגו שמתקשה להתאקלם ומאשים אותה בחוסר שאפתנות. אלא שאז קורה דבר מפתיע שמשנה את התמונה. "זה למעשה סיפור מאוד אישי, על בחורה שלא מוצאת את מקומה ומרגישה מבודדת וחסרת ערך לחלוטין ואנשים לא מפסיקים לשפוט אותה", סיפר גונדרי כשפגשתי אותו בפסטיבל קאן.

 

איך הגעת לפרויקט הזה?

"מפיקים יפנים הם אלה שהעלו את הרעיון להרים סרט אפיזודות סביב העיר טוקיו. כשהם התקשרו אליי והציעו לי לחבור אליהם, מיד חיבבתי את הרעיון שעומד מאחורי הסרט. גם בגלל שאני אוהב את העיר טוקיו וגם בגלל חיבתי לפורמט של סרט קצר, שנמשך רק 30 דקות. זה פורמט שאתה יכול להשקיע בו ולהקפיד על פרטים, בלי להסתבך עם הפקה מורכבת של סרט ארוך".

 

כשיצאתם לדרך קיבלתם מהמפיקים הוראות כלשהן?

"התבקשנו לא לחרוג מ־30 הדקות, שהסרט יתרחש בטוקיו והקצו לנו תקציב מסוים. חוץ מהדרישות האלה, קיבלנו חופש מוחלט לעשות כל מה שאנחנו רוצים".

 

בטוקיו לא נולדים, משתקעים

גונדרי מגלה שהוא ביסס את האפיזודה שלו ב"טוקיו!" על פי "ססיל וג'ורדן בניו יורק", סיפור קומיקס שחיברה זוגתו גבריאל בל, אותה הכיר בבית קפה בברוקלין לפני שבע שנים. "הצעתי למפיקים מספר סיפורים ואפשרויות, ובסוף הסיפור של גבריאל הכי סיפק אותם", הוא מסביר. "זה סיפור על בחורה שהפכה לכיסא. תמיד רציתי לעבד אותו לסרט ארוך. במשך הזמן התברר לי שפיצ'ר הוא בכלל פורמט לא נכון בשבילו. גיליתי שסרט שנמשך 30 דקות פשוט מושלם לעיבוד הזה".

 

אם היית יכול להפוך לרהיט, באיזה היית בוחר?

"בשולחן יציב ופשוט. שולחן הוא חפץ מאוד שימושי ואפשר לעשות איתו הרבה דברים".

 


מאז "קדימה תריץ אחורה" לא זכינו לראות סרט שלו על המסך הגדול בארץ

 

במהלך צילומי "טוקיו!" הצליח גונדרי להתאהב בעיר היפנית אפילו יותר. "יש הרבה דברים מרתקים בעיר הזאת שרציתי להראות בסרט שלי. למשל, לכל בית יש אישיות חזקה מאוד. הוקסמתי ורותקתי גם מהחללים הקטנים שקיימים בין הבניינים, שם מונחים הכבלים. טוקיו היא עיר שרוחשת פעילות 24 שעות ביממה, ונדמה שהיא לא עוצרת אף פעם. לא פלא שאתה רואה אנשים ישנים ברכבות".

 

גונדרי נמנע בכוונה מלהציג את יפן בצורה אקזוטית. "תמיד כשאני נוסע לארצות זרות, אני משתדל לעבוד בהן בדרך בה אני עובד בצרפת. אני לא מחפש את ההבדלים בין הארצות האלה לבין מולדתי, אלא את הדברים המשותפים. השתדלתי לא לצלם את טוקיו בצורה המקובלת והקלישאתית. בין היתר ערכתי תחקיר מקיף, במהלכו ביקרתי בהמון דירות ותחקרנו אנשים איך הם חיו, כשהם רק עקרו לטוקיו. היא הזכירה לי את ניו יורק - עיר שבה אנשים לא נולדים, אלא משתקעים".

 

איך נעשתה העבודה המשותפת עם שאר הבמאים?

"האמת שכל אחד מאיתנו עבד בנפרד, ואף אחד לא ידע דבר על הסרט של שאר המשתתפים בפרויקט. רק כשהעניינים התקדמו, הצצתי בקטעים מתוך שתי האפיזודות האחרות".

 

שואב השראה מתוכניות ישנות וחלומות

גונדרי נולד בפרבר של פריז, הסמוך ליער. "נהגתי לבלות ולשחק ביער ועד היום הטיולים האלה משפיעים עליי", הוא מספר. את היצירתיות המופרעת שלו רכש כנראה מסבו, שהמציא מקלדת אלקטרונית ומאביו, ש"אהב להמציא כל מיני פטנטים קטנים".

 

מגיל צעיר הפגין גונדרי חיבה לאמנות ולמוזיקה, ניגן יחד עם אחיו ויצר סרטונים. בגיל מאוחר יותר, במהלך לימודי אמנות בפריז, הקים להקה בשם ווי ווי, בה שימש כמתופף. באותה תקופה ביים גונדרי מספר קליפים להרכב, ואלה השיקו עבורו קריירה מופלאה. מאז הוא התפרסם כאחד מבמאי הקליפים המקוריים והמרגשים ביותר, עם עבודות זכורות שעשה לשירים של ביורק, הווייט סטרייפס, רדיוהד ובק. במידה רבה, הקליפים שביים קבעו סטנדרטים חדשים של עשייה. כמו תמיד, הקליפים הביאו איתם את משרדי הפרסום, שהפכו אותו לבמאי פרסומות מבוקש. בין היתר ביים פרסומות זכורות לוודקה סמירנוף, ליוויס וגאפ.

 

הקליפים והסרטים שביים גונדרי ("המין האנושי", "מדעי החלום", "שמש נצחית בראש צלול" ו"קדימה, תריץ אחורה"), חושפים, יותר מכל דבר אחר, את העובדה שהוא אחד היוצרים הייחודיים והמקוריים ביותר הפעילים כיום. עבודותיו מלאות דמיון ובעלות חיבה קסומה לכל מה שהוא לואו טק ("אני מנהל מערכת יחסי אהבה־שנאה עם הטכנולוגיה").

 

מיהם אנשי הקולנוע שהשפיעו עליך?

"צ'ארלי צ'פלין, בילי וויילדר, ז'אן ויגו וז'אן רנואר. אני גם אוהב קומדיות אמריקאיות כמו 'לקום אתמול בבוקר', את 'רובוקופ' ואת הסרטים של רוברט זמקיס, במיוחד את 'בחזרה לעתיד', וכן קומדיות צרפתיות מהסבנטיז".

 

וממה אתה שואב השראה?

"אני מושפע מתוכניות טלוויזיה שראיתי בילדותי, מזיכרונות של הביקורים ביער בו ביליתי, וגם מרגשות שמופיעים בחלומות שלי".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מישל גונדרי
צילום: Gettyimages Imagebank
לאתר ההטבות
מומלצים