שתף קטע נבחר

טיול בדרום אמריקה: בית הספר של החיים

"את מה שהילדים למדו במהלך הטיול שום בי"ס לא יכול ללמד", אומרת לילך, אשר יצאה עם בעלה טל ושלושת ילדיהם (10, 7, 4) לטיול תרמילאים של שנה בדרום אמריקה. כתבה נוספת בסדרת המשפחות שנטשו לזמן מה את השיגרה

"טל (41) אחראי על הדרך, לילך (38) ממונה על הארגון, ניצן (10) דואגת שאמא ואבא לא יתחרפנו לגמרי, עומר (7) ממונה על הסקרנות ושחר בן ה-4 מצחיק את כולם". כך נפתח הבלוג של משפחת ספיר שחזרה לפני ימים אחדים מטיול של כמעט שנה בדרום אמריקה.

 

היוזמה לתעד ולהעלות בלוג משפחתי שכזה שייכת לאמא לילך. "לא רק שזה דאג לשימור החוויות והאירועים בצורה חיה כמעט ברגע האמת", זה גם עזר לניצן ולעומר שכתבו חלק גדול מן הפוסטים, לשמור על האנגלית שלהם, אותה רכשו כשהתגוררו שנתיים בברצלונה בעקבות עבודתה של לילך, מספר טל. "בכל פעם שאלנו אותם 'מי רוצה לכתוב השבוע'?" ובאמת, קריאה ברשומות שלהם מציעה התבונות מגובה נמוך יותר, אבל עם פירוט מקסים על הסרטים במטוס וגם של סוגי המאכלים השונים שיש לדרום אמריקה להציע.

 לכל ילד היו בגדים שנכנסו לשקית וזהו

 

הכתבות הקודמות בסדרה:

 

תכנון מדויק עם מקום לספונטניות

כמו כל המשפחות שמתראיינות לסדרה הזו, גם אצל משפחת ספיר מדובר בהגשמה של חלום ישן. "סיימנו את פרק הזמן בברצלונה ובגלל שהילדים וגם אנחנו רכשנו קצת ספרדית וניצן הטילה וטו מוחלט על האפשרות לטייל במזרח, הלכנו על דרום אמריקה. אני ולילך טיילנו המון כתרמילאים, אבל בחלק הזה של העולם עוד לא היינו וזה נראה היה מתאים".

 

מרגע שהחליטו נכנסו בני משפחת ספיר לתכנון מדויק. "בדקנו אילו מקומות מתאימים לילדים, מה יעניין אותנו, מהן מגבלות מזג האוויר ולפי זה קבענו את המסלול. היה לנו ברור שאנחנו מגיעים לריו בזמן הקרנבל. עד פברואר הכל היה מתוכנן בפירוט ואת המחצית השנייה של הטיול השארנו לספונטניות", הוא משחזר.

 

התכנון לא כלל רק את בניית המסלול, אלא גם איתור משפחות שטיילו באזור ושיחות עימן. שכשיוצאים לטיול כזה עם ילדים לא מספיק לקחת ספר הדרכה. צריך לחשוב מה יתאים במיוחד לילדים", אומר טל וממשיך לספר שאף פנה למפקחת במשרד החינוך על מנת לוודא שניצן ועומר יוכלו לשוב ולהצטרף לכיתות המתאימות מיד כשיסיימו את הטיול. "לא רציתי לחזור לארץ ולגלות בדיעבד שזה בלתי אפשרי".

 כמשפחה ברור לי שהיום אנחנו יותר 'צוות'

 

שלושה תרמילים גדולים

בניגוד למפקחת, שדווקא חיזקה את הרעיון, הבוס של לילך הרים גבה וגם מסביב לא כל התגובות היו אוהדות. "לכל מי שאמר שהילדים יפסידו שנה בבית הספר הייתי עונה שמדובר ברווח של שנה", אומרת לילך. "מה שהילדים האלה למדו במהלך הטיול שום בית ספר לא יכול ללמד; כשהילדה שלי הולכת איתי להחליף כסף היא צריכה לחשב את שער החליפין ולספור את השטרות וכך היא מתאמנת בחשבון. אנגלית היא כאמור כתבה וקראה והיו לה כמובן הזדמנויות גם לדבר ספרדית. כל טיול מהסוג הזה הוא שיעור בהרבה דברים חשובים: יכולת לחלוק, יכולת להסתפק במועט, לתכנן. הילדים שלי לא ישבו שעתיים ביום על חשבון, אבל קיבלו שיעור חשוב בכבוד לזולת; בכך שלא משנה באיזה צבע האדם שמולך או איזו שפה הוא דובר, אפשר לתקשר איתו".

 

משפחת ספיר טיילה עם שלושה תרמילים: אבא טל ואמא לילך סחבו תרמילים גדולים. "לכל ילד היו בגדים שנכנסו לשקית וזהו. עם זה צריך היה להסתדר", היא מסבירה. תרמיל בינוני היה על הגב של ניצן וגם עומר סחב קצת והיו להם עוד שלושה תיקי יום.

 

טל ולילך דאגו מראש שהילדים לא ישתעממו בדרכים הארוכות ובנסיעות האינסופיות באוטובוס. "לקחנו תרמיל עם ספרי הפעלה באנגלית, חשבון, ספרדית ועברית. ישבנו איתם במלונות ובהוסטלים, הגדרנו חצי יום שמוקדש ללימודים ופשוט עשינו את זה כמו ב'חדר'", מספר טל.

 למדו במהלך הטיול את מה ששום בית ספר לא יכול ללמד

 

האוטו הוא הבית

לילך מודה שעוד קודם לטיול הדאיג אותה מאוד עניין הביטחון האישי. "במיוחד לאור השם שיצא לדרום אמריקה. אז לקחנו מביה"ח תגיות עם שם שנוכל להצמיד לילדים, אבל בדיעבד כלל לא השתמשנו בהן כי הרגשנו שהכל בסדר. לגבי ניקיון, שירותים ומקלחות משותפות - זו לא הייתה דאגה. אנחנו לא מתרגשים מדברים כאלה והילדים לא מאוד מפונקים. דאגתי שיהיו איתי תמיד נשנושים לדרך, בסקוויטים, קורנפלקס, פירות, לחמניות קטנות. זה היה מצויין, במיוחד בנסיעות הארוכות", היא נזכרת.

 

משפחת ספיר לקחה איתה גם מעט משחקים שנכנסו לתרמיל. "חבילת קלפים, לוחות משחק כמו סולמות וחבלים ודמקה וחומרים מלאכת יד: חרוזים ומדבקות. סחבנו דפי נייר עיתון שהם קלים במיוחד והיה לנו קלמר מלא בטושים ומספריים ודבק. שלוש פעמים קנינו את הערכה הזו במהלך הטיול כי בכל פעם היא הלכה לאיבוד", נזכרת לילך. היה להם כמובן מחשב נייד ומדי פעם הילדים צפו בסרט.

 

רוב הטיול התנהל באוטובוסים. למשך 40 יום שכרה המשפחה רכב והצטיידה בציוד קמפינג.

 

"האוטו היה הבית. לא היינו פורקים אותו בכלל. בכל ערב היינו מגיעים לחניון והיתה חלוקת תפקידים מוגדרת: הבנים אספו עצים למדורה, אני וניצן הכנו את האוהל", חמשת בני המשפחה ישנו באוהל המיועד לשלושה: "לקח לנו שלושה לילות למצוא את הסידור האופטימלי: ארבעתנו ישנים לאורך ושחר הקטן לרוחב, למרגלות שני הילדים הקצרים יותר", את התקופה הזו היא זוכרת כחוויה מיוחדת במינה של ביחד משפחתי הדוק. "היה אור עד 11 בלילה והיה כל כך כיף".

 מגלים דברים חדשים על כל ילד

 

בחזרה לגבולות

בגילוי לב מוסיפה לילך שלא הטיול הוא שלימד אותה דברים חדשים על ילדיה. "אני הרי מכירה אותם כל כך טוב וקרובה אליהם, אבל הופתעתי מהאנגלית הטובה של עומר, מכך שניצן שהיא הכי אסטניסטית במשפחה התרגלה לתנאי הטיול והתאימה את עצמה. היא התגלתה כגיבורה מושלמת גם במקלחות המשותפות. כמשפחה ברור לי שהיום אנחנו יותר 'צוות'. ועכשיו, עם החזרה לארץ, נצטרך לחדד יותר את גבולות התפקידים בבית, הורים וילדים", היא מתכוננת למשימה.

 

"הטיול לא התנהל באופן דמוקרטי", היא מסבירה. "היה לנו תקציב מוגדר מראש, לא ישנו במלונות מפוארים, אבל לא חסכנו באטרקציות דוגמת הגלאפגוס. שיתפנו את הילדים באילוצים של הטיול, לא מבחינה תקציבית אבל מבחינת דרישות הדרך. הכנו אותם לפני ימים קשים במיוחד, לפני נסיעות ארוכות, כשצריך היה לקום מוקדם בבוקר. הם היו שותפים".

 

בחלק מהמקומות, בבואנוס איירס ובברזיל, הם שכרו דירות לפרקי זמן קצרים ואת פסח הם חגגו בדירה כזו. "הורדנו את ההגדה מהאינטרנט. מסיבת חנוכה עשינו עם ישראלים אחרים בבית חב"ד. לאורך הדרך הם לא פגשו משפחות מטילות כמוהן, "אבל הילדים הסתדרו עם החבר'ה הצעירים שפגשנו. ניצן הרי יותר קרובה בגילה לבני העשרים מאשר אני. והרבה פעמים הם היו משחקים עם ילדים מקומיים".

 

זמן ומקום גם לזוגיות

לאורך הטיול הם הצליחו גם לשמר את האינטימיות הזוגית שלהם: היו מקומות שבהם שכרנו שני חדרים. כשגרנו בדירה, יכולנו להיעזר בשכנה חביבה שאיתה התידדנו וכך לצאת לחגוג בזוג את יום ההולדת של טל. בקולומביה לנו בהוסטל שנוהל על ידי ישראלים והילדים הרגישו נוח להישאר לבד ומדי פעם באטובוס ישבנו על ספסל ביחד והילדים ישבו בספל אחר וכך יכולנו להשלים כמה שעות שיחה פרטיות", היא מספרת.

 

פוסט מיוחד בבלוג של המשפחה הוקדש למורכבות הטיול עם ילדים. "לטייל עם ילדים זה קשה בדיוק כמו שקשה ומורכב לגדל ילדים כעניין שבשגרה", היא כתבה שם. העצות שלה הן לשתף את הילדים בתכנון במהלך הטיול, לתת אינפורמציה ולהסביר. לספק להם תעסוקה, חוברות וכו' מבלי להיות קציני הבידור שלהם. "יום אחד טל הציע להם לשחק משחקי תפקידים, לעשות הצגות והנה הם במושב האחורי משחקים בסוכנת נסיעות. הם ממש כתבו מערכון", היא מספרת.

 

"כדאי לעשות מדי פעם יום בית כזה שבו פשוט נשארים במקום ומכינים ביחד שיעורים, יושבים ולומדים. זה נחמד כשההוסטל מאפשר. לפעמים כדאי לבחור נסיעות לילה, כשקמים מוקדם. כדאי להכין את הילדים לילה קודם עם כל הציוד. עצות נוספות ועוד חוויות אפשר לקרוא בבלוג של משפחת ספיר.

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
משפחת ספיר
משפחת ספיר
מומלצים