שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משלושה יוצא עוד אחד
    אסי ישראלוף הפך לצלע הבורגנית האפרורית של חבורת מה קשור והוא אוהב כל רגע מזה. אז מה אם ציון ושלום מפרקים חצי מהעיר - גם ככה עידן ההוללות התל אביבי של השלישייה זכור לו בעיקר כתקופה של בדידות וריקנות שהובילה אותו לטיפול. עם תינוק טרי, מופע מחתרתי, תקליט בדרך ותפקיד של חנון פתטי ב"הצרות שלי עם נשים", הוא מתפנה להסביר למה בדיוק זו "התקופה הכי יפה של החיים שלי"
    שעת בין ערביים, פארק הירקון. אסי ישראלוף הציע שנשב כאן, בשקט וברוגע, מתחת לעץ שהוא מכיר, במקום להצטופף בעוד בית קפה ולהסתכל על אנשים. אלא שבזמן שאנחנו פורשים את השמיכה שהוא הביא, אנחנו בוהים בזוג המתמזמז קשות כמה מאות מטרים מאיתנו, ומרכלים כמו גדולים. אני שמה לב שהגבר קצת מאפיר, ותוהה אם מדובר במשולש החבוט של הזקן, הלוליטה והפרוסטטה. אסי חושב שהאשה גם כבר לא ילדונת. אני טוענת שאם כך, זה הדבר הכי רומנטי שאפשר לראות באמצע היום, ואסי עדיין לא משוכנע: "יכול להיות שהם נשואים, אבל לא זה לזה", הוא מציע, "אם תחשבי על הלוקיישן ועל השעה, זה מקום שאנשים בורחים אליו כדי שאף אחד לא יראה. אי אפשר לדעת".

     

    לא הייתי טורחת לשחזר את האמירה החשדנית הזו מפי מר ישראלוף, לולא היה מדובר בדבר הכי פחות חיובי שהוא יגיד בזמן הקרוב. בחיים של אחרים אולי יש בגידות ושקרים, אבל מרגע שישראלוף מתחיל לדבר על עצמו, מתברר כי הוא חי בעולם שאותו פעם אכלסו דובוני מה'כפת לי. הוא לא מפסיק לחייך, להודות על מזלו הטוב שהנחית לו אשה יפה ותינוק חדש, המחכים לו ממש מעבר לפינה, לספר כמה כיף לקום בבוקר ואיזה גבר אלוהים, ובסוף לשחרר בכל זאת התנצלות קלה על אופי הדברים: "הכל חיובי מדי, הא? טוב, מה אעשה, את תופסת אותי בתקופה הכי יפה של החיים שלי, מה לעשות? טפו טפו. זה הילד, אני אומר לך. החברים צוחקים עליי, אומרים שאני אבא אימהי. אני עושה הכל חוץ מלהיניק, יכול להיות איתו 10 שעות רצופות בכיף".

    ישראלוף (30) משכנע בשמחה הזו, ולמה לא בעצם? אחרי שנה שבה נדמה היה כי הוא חוסה בצילם של חבריו לשלישיית מה קשור - הגרוש הלוהט שלום מיכאלשווילי שעשה את היסטריית "עספור", וציון ברוך שכיכב ב"הכל דבש" - סוף סוף רואים גם אותו בפריים טיים. אומנם בתפקיד משנה ובערוץ 10, ולא בדרמה מהורהרת של רני בלייר כפי שהיה רוצה, ובכל זאת, התפקיד שלו ב"הצרות שלי עם נשים" יכול להיות בדיוק מה שהוא ציפה לו.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בתור סיידקיק קלאסי, דמותו של ישראלוף מסתפקת בצרות הרגילות שיש לגברים נשואים עם הנשים שאליהן נישאו - ואת ההרפתקאות הרומנטיות הוא ישאיר לכוכב, דן שפירא. תפקיד החבר הוא כמובן להעניק לגיבור עצות אחיתופל שיתחרו בזו של הפסיכולוגית המשוגעת (חנה לסלאו) והכל כדי לעבור עוד יום ליד בוסית ארוכת רגליים, סקסית, זועמת ותפוסה (טלי שרון). בזמן ששפירא ושרון יפרנסו לנו מתח מיני, בקצב מהיר ובאווירה צבעונית כיאה לפורמט שנקנה מתעשיית הטלנובלות של פרו, חבאס הוא הפוגה קלילה בתוך סדרה קלילה במילא. כל זה עדיין לא הפיל את המבקרים מהרגליים או הציל את ערוץ 10, אך מפרנס בינתיים כמעט 10 אחוז רייטינג.

     

    "אני אוהב את הכתיבה ב'הצרות שלי עם נשים', אומר ישראלוף, "זה קליל מאוד. זו קצת סדרה לבנות, אני אישית אוהב דברים יותר כבדים, ראיתי את כל העונות של 'שבתות וחגים', זו אבן יסוד בתרבות שלנו ואת 'פרשת השבוע' של רני בלייר. פעם פגשתי אותו ברחוב ואמרתי לו שכל תפקיד שיכול להיות לו בשבילי, אני אשמח לעשות".

     

    הוא גם נמצא בשלבי סיום הקלטת אלבום ראשון (אותו יפיק פיטר רוט), בונה על פיילוט לרדיו עם חברו עמוס תמם, מצטלם ל"עם סגולה", סדרת ההמשך ל"הישראלים" שתעלה בחורף הבא בקשת, אבל בעיקר, יש לו תינוק חדש בשם גידי, שכבר חודשיים הופך אותו ליצור כל כך מקנן, עד כי הוא שוקל לעזוב את הלוקיישן בצפון תל אביב על הפארק לטובת גבעתיים הדהויה. האם זוהי השפעתו של חבאס החנאן, הדמות שהוא מגלם ב"הצרות שלי עם נשים"? והאם זה אומר שבעקבות בן דמותו גם ישראלוף יתהדר בקרוב בצמת מיקרו על העורף, כפי שהיה נורא מגניב בתקופת חולצות "don’t worry be happy"?

     

    "אני לא דומה לו בכלום", הוא מתרעם על רמיזותיי, "חבאס הוא חנון פתטי קצת דביל וקלישאתי, אני ממש לא כזה. התפקיד שלו זה בעיקר לתת לדן שפירא עצות גרועות. הוא טיפוס, חבאס. אני ורני סער הבמאי חיפשנו בו משהו חיצוני, שמראה שהוא היה בשיא שלו לפני הרבה שנים, באייטיז, שהוא הרגיש אז שזו הפסגה שלו כגבר רווק, וככה יצאה הצמה המצחיקה הזו".

     

    היא מגניבה! 

    "כמו שאני רואה את זה, הוא בטח היה בתאילנד לפני 20 שנה, ושתי בחורות מעפנות עשו לו צמה והוא הרגיש כמו הגבר האולטימטיבי, והיום כשהוא הולך ככה זה מחזיר אותו לימי השיא שלו. וזה הווטו שלו מול אשתו, הוא לא מוכן להוריד את הצמה העלובה הזו, לא משנה מה היא אומרת. הוא תקוע וחי על נקודה בעבר, הוא חושב שזה קול. נוח לו". 


    "בפנים יש ילד שרוצה לאהוב ולהיות נאהב" (צילומים: עידו איז'ק)

     

    גם לאסי היה נוח הרבה שנים. אולי אפילו נוח מדי. היה לו נוח כילד מרמלה, שהחברים הכי טובים שלו מכניסים לו מחשבות לראש, על אולמות מלאי אנשים שיבואו לצחוק מהשטויות שלהם. היה לו נוח כשהוא עבר עם שני החברים האלה לגור בתל אביב, ופתאום מצא את עצמו בטלוויזיה בתוכנית של אלי יצפאן, ואחר כך ב"רק בישראל", וגילה שהוא צלע מתוך אחד המשולשים החמים בתעשיית הבידור. היה לו נוח לגלוש משם לאירועי יחצנות, מועדונים, מסיבות, והידיעה שבזמן שציון ברוך מתקתק דוגמניות, יש לא מעט שנשארו גם לו - והיי, יש מספיק אסי לכולן. בראיונות שהשלושה עורכים ביחד הם תמיד מספרים על השוויון המלא ששורר ביניהם בחבורה, על הנטייה לקבל החלטות בהצבעה, על החברות החזקה שממשיכה להדביק ביניהם עד היום. היום זו הפעם הראשונה שאסי מתראיין הרחק משניהם, ולפתע הוא מרשה לעצמו לספר כי מה שנראה הדוניסטי ומספק מבחוץ, מבפנים היה לפעמים בודד:

     

    "העיר היתה גדולה עליי בשנים הראשונות. יש לה קצב ששואב אותך. ועם השנים והניסיונות והתהיות אתה נכווה ומבין שזה לא בשבילך. ניסיתי הרבה דברים שלא התאימו. יצאתי המון לברים. הסתובבתי, פתיחות, סגירות, מכניסים אותך מדלתות פרטיות, זה משהו שנראה לך מגניב בהתחלה. אבל עם הזמן זה מרוקן. לא היה לי עמוד שדרה. הלכתי ימינה ושמאלה, זגזגתי בין בר אחד לשני. גרתי עם ציון, בקומה אחרת היה עמוס תמם, וגיל המפיק בקומה ראשונה והדורבנים היו שם כל הזמן, והסתובבנו עם רפי אמזלג ואלי ומריאנו ואסי וגורי, כולם. אתה יוצא החוצה למקומות ואתה זורם לכל מיני דברים שלא היית זורם אליהם אם לא היית יוצא. שותה כוסית פה...".

     

    עושה כוסית שם?

    "היו לי המון נשים, חיפשתי את המקום שלי, ולא מצאתי. הייתי מהגברים הבעייתיים האלה שלא יודעים מה הם רוצים, כל הזמן ניסיתי והתחלתי ומשהו היה לי חסר. הן היו סוגרות עליי. תמיד מצאתי פגמים".

     

    כי עפת על עצמך?

    "לא חשבתי שאני מושלם, אבל חיפשתי משהו שלא קיים. רציתי משהו שראיתי בסרטים, אבל המציאות היא שונה, לא מושלמת, רציתי לרחף כל הזמן, להתאהב וללכת על עננים. ומצאתי את עצמי מתוסכל. אמרתי, 'יש לי רצון לאהוב ולהעניק ולקבל ולתת ולהקים משפחה, רצון מאוד בסיסי, איך זה שאני לא מצליח להתיישב? למצוא את האשה?' ואז הבנתי שאם לא מצאתי, כנראה שהבעיה היא בי ולא להאשים את כל העולם".

     

    אז מה עשית?

    "הלכתי לטפל בעצמי אצל פסיכולוגית, זה מסז' לנפש. פעם בשבוע, מגיל 24, במשך כמה שנים. אמרתי לה שאני רוצה להקים בית בישראל ואני לא מוצא ואולי הבעיה אצלי. היה לי מאוד קשה עם זה כי הייתי כבר מפורסם וזה נראה טוב מבחוץ, אבל בפנים יש ילד שרוצה לאהוב ולהיות נאהב. אז יש אהבה ברחוב של מחמאות, ויש אהבה של אשה שמלטפת לך את הראש, ויש אהבה במיטה, אבל זה לא ממלא ביחד. בשורה התחתונה רע ובודד ולא כיף, מבחוץ זה מגניב כי אתה רווק, אבל אתה רוצה אשה ופרטנרית, מסתכל ימינה ושמאלה ואין".


    "מת על השעמום הזה, מת על האפור"

     

    יש שלום וציון.

    "סבבה, אבל אתה רוצה אשה. אומנם היו תקופות שכל הזמן רציתי להיות איתם, הייתי יושב בדייט ולא מבין למה הם לא שם איתי, אבל עם הזמן כל אחד מצא את המקום האינטימי שלו".

     

    את הטקסט הבא לא כדאי שיקראו נשים שמצפות שהאקס המסובך שלהן יופיע מתחת לבית שלהן עם נגני מנדולינה וטבעת. או שאולי כן, אני באמת כבר לא מבינה. אשתו ואם בנו של אסי, אשת הפרסום אפרת ארליך, היתה צריכה לחכות חמש שנים תמימות כדי למסד את הפרא. היא התחילה עם הבחור הצעיר ממנה בשש שנים אחרי שראתה אותו בטלוויזיה ומצאה עצמה בקשר און־אוף שמיאן להסתיים: "לא היתה מחויבות, אבל אחרי חמש שנים אני קולט שאיך שאני לא מסובב את זה, אני איתה. שאני כל הזמן רואה את האשה המהממת הזו ואני רוצה להיות איתה. לפני זה, אף פעם לא היינו זוג באמת. זה היה רומן שהמשיך לאורך השנים והיה קשה לנתק אותו. היו לי אחרות כל הזמן. וגם לה היו. היינו חברים טובים ולפעמים היא אמרה, 'אתה לא רואה שטוב לנו?'. היינו מעבירים יומיים שהם חלום וזה היה מרתיע אותי, אז לא דיברתי איתה שבוע. דפוק".

     

    כמו שאומרים בפייסבוק, איטס קומפליקייטד.

    "זה בעצם נורא פשוט - לא הצלחנו לשחרר. ובסוף זה קרה, הכי פשוט בעולם. היא אמרה לי שדי, הפכנו לפתטיים נורא. אני בחו"ל, וכל הזמן חושב עליה, ואני חוזר לארץ ורואה פרסומות שהיא הפיקה ובא לי לדבר איתה ואני חושב עליה, ואני לא יכול כי די, עוד פעם? ואז החלטתי לתת לעצמי הזדמנות לקבל משהו טוב ואמיתי. פתאום נפתחו לי העיניים, היתה תחושה שחמש־שש שנים התחברו למשהו אחד. בחודש התאהבתי בה והכל קרה, זה כמו הריון של חמש שנים ואז לידה".

     

    אתה מפחד מגירושין?

    "יש דברים חזקים מאיתנו, אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל אם את שואלת אותי, אשאר איתה כל החיים".

     

    ואפרופו, מה עם שלום?

    "הוא בסדר. לא התגרשתי, אז אני לא יודע איך זה, אבל ברור שזה עצוב. זה בינו לבינה, אני לא מעורה ולא יודע על מה שקורה שם. שלום הוא אחד הכפרות הגדולים. זה יכול לקרות כנראה לכל אחד. הוא אח שלי, אני אוהב אותו, תמיד אהיה איתו בטוב וברע. מה אפשר לעשות? מחבקים אותו ואוהבים אותו. היה לו קשה בהתחלה מן הסתם, אבל הוא באמת בסדר".

     

    הוא החליף אותך כרווק ההולל?

    "לא יודע, אני לא יודע מה קורה בחדרי המיטות של שלום, גם לא של ציון. לציון יש חברה עכשיו בכלל".

     

    ובכל זאת, אתה הפכת לבורגני המשעמם בשלישייה.

    "אני מת על השעמום הזה, מת על האפור. היה לי שחור ולבן לפני זה, עכשיו אפור מתאים. אני לא מקנא בשלום וציון. הם מדהימים ומפרגנים לי, ומאוד מתעניינים בילד, זה ילד ראשון למה קשור, יש כבוד. בהתחלה היה להם הזוי לראות אותי כאבא, אבל הם התרגלו. אני לא רוצה להיות מהאבות האלה שמעיקים עם סיפורים על כולם, לא הולך מראה תמונות בכוח. זה גם עוד לא נכנס למופע שלנו כאחד הנושאים. אני מופיע עם עוד שני אנשים שהחוויה לא קרובה עליהם וקשה לצחוק על זה כשלישייה".

     

    מה הכי כיף בלהיות אבא?

    "כשיש ילד אתה נהיה יותר חזק, מרוב שאתה אומר 'הכל בסדר', אתה ה'הכל בסדר' הזה. זו הרגשה טובה. כשהוא בוכה אני מרגיע אותו במקום להיבהל. הפתעתי את עצמי. הייתי בלידה, חשבתי שיצטרכו לטפל בי, אבל הייתי קול".

     

    • את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים