אנחנו זוג אוהב, הכל טוב, אבל חסר לי האקשן
הכל קורה בדיוק כמו שצריך לקרות, אבל ההרגשה שלי זה כאילו שאנחנו זוג בני 20 שנהנים כמו שזוג בני 50 היה נהנה. האם בגיל 20 כבר נגמרה תקופת החיזורים שלי?
למה? ובכן, אני יצאתי מהארון בגיל 16, היו לי את הנסיונות שלי עם בנים ובעיקר את הפאשלות שלי עם בנים. והנה הוא מגיע, אביר על הסוס הלבן, חתיך, חמוד, גבר מתוק שמבין אותי ואת צרכיי.
ואני כנ"ל, מספק אותו ונותן לו מה שהוא צריך, אבל כאן מתחילה הבעיה - הכל קורה בדיוק כמו שצריך לקרות, חסר לי האקשן, הדרמה, הבעייתיות, האגרסיביות, היוזמה, הלהט. שלא תבינו לא נכון, יש בנינו להט והמון, והרבה אקשן. אם זה הופעות או טיולים או סתם ים ברגע של ספונטניות. אבל ההרגשה שלי זה כאילו שאנחנו זוג בני 20 שנהנים כמו שזוג בני 50 היה נהנה! ואני לא מבין למה? הרי אנחנו יוצאים למסיבות, עושים שטויות ובכול זאת.. האם החלטתי להתיישב? האם נגמרה באמת תקופת החיזורים שלי? האם עליי להסכים להיות עם אותו בחור אחד?
שתדעו שאותי זה ממש מפחיד, מצד אחד, כשאני ברכבת בדרך לבסיס, אני מדמיין את עצמי בחתונה שלנו. ובראש שלי אני יודע שהולכים להיות בנדר שאכתוב עבורו לחתונה, ארבעה משפטים שאותם אגיד לו, לקוחים מהשיר Lay All Your Love On Me של להקת אבבא.
Don't go wasting your emotion
Lay all your love on me
Don't go sharing your devotion
Lay all your love on me
זה מראה בעצם עד כמה אני אוהב אותו, כמה אני רואה אותנו ביחד חזקים מול כל העולם, לא משנה מה יעמוד מולנו. אני תמיד נוהג לומר לו "אני מאחוריך, יש לך את הגב שלי, אתה יכול לסמוך עליי". והוא בתמורה מעניק לי את אותו הדבר.
ומצד שני לפעמים מרגיש לי שבא לי לפלרטט עם כל בחור שאני רואה, רק כדי להרגיש שזה לא נגמר. שאני עדיין חופשי. אבל בן זוגי המתוק והחכם, כשאני מספר לו, למשל, על סמל תורן חמוד במיוחד שהחלפתי שמירה עם מישהו רק כדי להוות חברה לסמל תורן ההומו החמוד. הוא לא מקנא, הוא יודע שיש לי קטעים כאלה. והוא צודק. כי כשהעברתי את הזמן לסמל תורן, חצי מהשיחה הלכה על כמה כיף לי עם בן זוגי.
אני נלחץ וקשה לי כשהוא לא לידי, לנחם אותי, לחבק אותי
רוב הפעמים שאנחנו רבים, זה בטלפון. אני נלחץ וקשה לי כשהוא לא לידי, לנחם אותי, לחבק אותי, לצחוק איתי. ואז גם מתחילות המחשבות על מה היה קורה אילו היה לי מישהו אחר כרגע בחיים שלי. מה אם הייתי מכניס דרמה? מה היה שונה? מה הייתי מרגיש?
הוא ואני הפכים גמורים, מצד אחד אני ומצד שני הוא. אם אני שמאל אז הוא ימין, אם אני ספונטני אז הוא הולך לפי החוקים, אם אני רגשני אז הוא שכלתן, אם אני עם הראש בעננים אז הוא עם הרגליים חזק בקרקע. לפעמים הייתי רוצה לדעת מה היה קורה אילו היה לי בן זוג שהוא עם ראש בעננים כמוני.
ואולי בעצם זה מה שמגדיר את הזוגיות שלנו, הרגשות העזים שלנו, המחשבה על המערכת הזוגית שבנינו יחד. אותו אני אוהב יותר מכל, בשבילו אעשה הכל, אשמח איתו בכל רגע משמח ואהיה שם בשבילו כשהוא ירגיש מלנכולי. יחד חווינו את הרגשות הכי מיוחדים שבן אדם ירגיש לעולם. והכל בפעם הראשונה. אז אולי לפעמים אני משתעמם, אבל כשאני מביט בעיניו והוא נותן לי את החיוך הממזרי שלו, זה בשבילי רכבת הרים של רגשות מיוחדים. מיוחדים רק לי ולבן זוג שלי.
אולי בגלל זה אני מרגיש שהזוגיות שלנו בוגרת, כל כך הרבה רגשות בזמן כה קצר. כנראה זה גם מתאים לתקופה שלנו, בה הכל קורה כל כך מהר ויש כל כך הרבה אופציות לחוות. למה להסתפק בפלאפון כשאפשר אי-פאד? למה להסתפק בתל אביב כשאפשר אמסטרדם?
למה להסתפק? כי כשיהיה לך אי-פאד אחרי עשר שנים עם פלאפון, תלמד להעריך אותו. כי כשאתה ישראלי מהפרברים, תל אביב היא האמסטרדם הפרטית שלך. כי כשאתה הומו עם פלאפון כבר עשר שנים וגר בפרברים, אולי לא פלא שיחד עם בן זוג כבר שנתיים אתה מרגיש בן 50.
לפנייה לכתב/ת 
