מה לעשות כשנכנס אבל לבית הכנסת בשבת?
שאלה:
כאשר אבל מגיע לבית הכנסת בערב שבת בימי השבעה, מודיע אחד הגבאים משהו והאבל נכנס לבית הכנסת. לא ברור לי מה מודיע הגבאי ומה על הציבור לעשות. (אריה)
תשובה:
אריה שלום,
א. דיני האבלות והמנהגים הקשורים אליה מבטאים את מצבו של האבל ומאפשרים לו להתמודד עם האבל ועם המצב החדש שבו הוא נמצא.
כך מוצאים אנו הלכה שהאבל - בשבוע הראשון, אינו יוצא מפתח ביתו. (שולחן ערוך יורה דעה סימן שצג ב).
בטעם הדבר כתבו הפוסקים כדי שלא ישכח אבלותו אם ילך בין בני אדם, וכאשר הוא מתבודד בביתו רק עם בני ביתו - אבלותו ניכרת. (תרומת הדשן רצ).
ב. בשבת, לא חלים רוב דיני האבלות, והאבל מותר לצאת לבית הכנסת (שולחן ערוך שם). על ידי זה הוא יוצא מביתו ובא לבין הבריות.
אמנם, לכאורה הבאים להתפלל מגיעים לבית הכנסת עוד קודם שבת, ואז חלה על הנוכחים מצוות ניחום אבלים. ואכן, כך נאמר במדרש: "ראה שלמה שמידת גמילות חסדים גדולה לפני הקדוש ברוך הוא, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים, והיו ישראל הולכים בשבתות ויושבין בין שני שערים הללו, והנכנס בשער חתנים היו יודעין שהוא חתן, והיו אומרים לו: השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות, והנכנס בשער האבלים והיה שפמו מכוסה והיו יודעין שהוא אבל, והיו אומרין לו: השוכן בבית זה ינחמך ... ומיום שנחרב בית המקדש התקינו חכמים ז"ל שיהיו חתנים ואבלים הולכין לבית הכנסת ולבתי מדרשות ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו ורואין את האבל ויושבין לארץ כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים, ועליהם הוא אומר ברוך אתה ה' נותן שכר טוב לגומלי חסדים." (פרקי דרבי אליעזר פרק יז )
ממדרש זה נוצר המנהג, שהאבל נכנס לבית הכנסת קודם ערבית, זמן הנחשב עדיין יום חול, ומותר לנחם אבלים אף בציבור, והזקנים עומדים עליו בפתח בית הכנסת בשתי שורות כדי לנחמו. (באר הגולה יורה דעה שצג).
מזה נתפתח המנהג, שהשמש היה קורא "צאו נגד האבל", האבלים היו נכנסים לבית הכנסת, וכל הקהל היו עומדים ואומרים: "המקום ינחמך וכו'".
כך גם מסבירים את המנהג לפנות לאחור בזמן אמירת "בואי בשלום" שב"לכה דודי" , כדי לקדם את האבלים.
הפניה לכיוון האבלים באה דווקא במקום זה בתפילה, משום שמקבלים את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת" הנאמרת אחר כך, ואין מנחמים אבלים בפרהסיא בשבת.
ג. בעל המשנה ברורה אכן מעיר, שאם האבל מגיע לבית הכנסת אחר השקיעה, כשהשבת כבר נכנסה - אין לשמש לקרוא לאבל, אלא כל אחד יכול באופן פרטי לנחם את האבל, ולומר לו: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", כדרך שמנחמים בשבת.
ד. נמצא, שהדרך שיש לנהוג היא, שקודם כניסת השבת, הגבאי מכריז: "צאו לקראת האבל", וכל הקהל עומדים ואומרים: "המקום ינחמך וכו'", עד שהאבל מגיע למקומו.
ה. אולם יש להעיר על פי דברי המשנה ברורה, כי במקום שמתפללים מנחה בזמן הראוי, מסיימים לפני השקיעה, ומקבלים את השבת מיד אחרי תפילת מנחה (יש אומרים "בואו ונצא לקראת כלה לקראת שבת מלכתא" ויש – באמירת "לכו נרננה"), נמצא, שבזמן שאומרים "לכה דודי" כבר הייתה שקיעה, וכבר נכנסה השבת. אם כן, אין לנחם את האבל בפרהסיה.
לכן, נראה, שבזמן שיש אבל בשבת הבא לבית הכנסת, צריך להכניסו מיד אחרי תפילת מנחה, לפני קבלת שבת וכו', וכל הקהל יאמרו "המקום ינחמך וכו'" ולקיים את המנהג כדין.
סיכום: מנהג ישראל לקדם את האבל בזמן השבעה בכניסתו לבית הכנסת.
הדבר נעשה על ידי הכרזת הגבאי "צאו לקראת אבל", וכל הקהל עומדים ומנחמים באמירת "המקום ינחמך". וכל זה נעשה לפני כניסת השבת. במקום שמקבלים שבת מיד אחרי מנחה, - יש להכניס את האבלים לפני קבלת שבת. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
