קפוץ לבקר, רק לא על המסך
באמת שכיף לנו שאשטון קוצ'ר מקפיד לבקר בארצנו הקטנטונת, אבל נאהב אותו אפילו יותר אם הוא יפסיק לשלוח לכאן קומדיות מטופשות בכיכובו. אויש, תפרוש
ממש לא מזמן הוא הגיע לביקור אצלנו, ונשאר להשתטח על קברי צדיקים ולראות משחק כדורסל עם הרב החביב עליו. לרגע קיווינו שהוא עוד יישאר עמנו לנצח, אבל החום הכריע לבסוף את אשטון קוצ'ר ושלח אותו חזרה הביתה, לזרועותיה של דמי מור.
אשטון בישראל. תבוא יותר! (צילום: אלי אלגרט)
זה לא שאנחנו לא מרוצים מכל כוכב הווה, עבר או עתיד שמביע נכונות להגיע לביקור בארץ הקודש בתירוץ קבלי כזה או אחר. להיפך, נשמח לראות את קוצ'ר מבקר כאן יותר, במיוחד אם שהייתו בחברתנו החמסינית תעודד אותו להישאר לנוח כאן איתנו, ולזנוח את המשך הקריירה הקולנועית המיותרת שלו.
לא פעם קשה לשחקנים שכיכבו בסדרות מיתולוגיות ואהובות להמשיך הלאה והחוצה מהסדרה שהכניסה אותם לתודעת הקהל, וקוצ'ר בן ה-32 פשוט מסרב להבין שמבחינת הקהל, הפרצוף שלו לא יתבגר לעולם מדמות הסטלן המטופש והחמוד של "שנות ה-70". וזה לא משנה שהוא נשוי לשחקנית שמבוגרת ממנו ב-15 שנים. מה לעשות ששנות ה-70 נגמרו מזמן מזמן, עוד ב-2006.
קוצ'ר ב"בשנות ה-70". למה לקלקל?
הוא התחיל כדוגמן בסוף שנות ה-90 כשלוהק ל"שנות ה-70" והכניס חיוך לחיינו כמייקל קלסו. אבל במקום ליהנות ממה שיש לו, קוצ'ר היה חייב לנסות לעבור למסך הגדול. בזמן שהסדרה עדיין רצה הוא שיחק בקומדיות מטופשות כמו "אחי, איפה האוטו שלי?" ב-2000 והקומדיה הרומנטית "ירח דבש מטורף" לצדה של בריטני מרפי המנוחה ב-2003.
הקומדיה הזו אף העניקה לו את הכבוד המפוקפק להיות הראשון מבין כוכבי הסדרה איתה היה מזוהה שקיבל מועמדות לפרס השחקן הגרוע ביותר בטקס הראזי (למרבה האכזבה, הוא לא זכה). חבל, אולי לו היה זוכה הוא היה מבין מה כולם מנסים לומר לו והיה עוצר בזמן.
"אחי, איפה האוטו שלי?" אולי כדאי שתחפש אותו בסבנטיז
הוא ניסה לשוות לעצמו חזות דרמטית עם יכולות של שחקן אופי ב"אפקט הפרפר" מ-2004. נכון, יחסית לסרטיו האחרים סרט זה אכן מהווה חריגה מעניינת. יש בו טראומות ילדות, חורים בזיכרון, קפיצות בזמן, מדע בדיוני וכמה סצנות כמעט מרגשות, אבל הוא בעיקר מדבר על הנזק שאנו גורמים לעצמנו ולסביבה כשאנחנו מתעקשים להתערב במהלכם הטבעי של הדברים.
הפרפר הוא עוד רמז קוסמי שלא הספיק לקוצ'ר. הוא המשיך לנסות ולפתח קריירה קולנועית ראויה, ושכח שהוא בסך הכול דוגמן שהצליח לשחק היטב דביל עם פנים יפות. אין מה לעשות, כשהוא עושה פרצוף רציני, זה תמיד נראה כאילו הוא הרגע שכח את השורות שלו, או איזו דמות הוא אמור לגלם, או למה הוא בכלל כאן.
ממש כמו בעולם האמיתי
מאז הוא למד חלק קטן מהלקח, והדיר את רגליו מסרטים מורכבים. הוא השתדל לשחק בעיקר בקומדיות רומנטיות, ורק מדי פעם חטא בדרמות כגון "המגן" מ-2006 לצידו של קווין קוסטנר, או "Bobby" על אנשי צוות חדר המלון בו שהה ג'ון קנדי יום לפני הירצחו.
"מה שקורה בווגאס". למה זה צריך לקרות בהוליווד?
ועדיין, יש תחושה שקוצ'ר לא באמת משחק דמויות, אלא מבלה את זמנו בסרטים בהם הוא מגלם מקבילות לעצמו בחיים האמיתיים. ב-2008 הוא שיחק בקומדיה הרומנטית "מה שקורה בווגאס" לצידה של קמרון דיאז, שם הם גילמו שני זרים שמתעוררים לגלות שהשתכרו והתחתנו ולא ממש מבינים למה. ב-2009 הוא שיחק ב-"Personal Effects" כצעיר שמנהל רומן עם מישל פייפר, וב"התפשטות", שם גילם ג'יגולו צעיר שחי על חשבון נשים מבוגרות ממנו. נשמע מוכר?
לא שאנחנו מזלזלים בזוגיות היציבה שלו עם השחקנית דמי מור, אבל אולי במקום לשחזר סצנות מחיי הנישואים שלהם בסרטים כושלים, כדאי שקוצ'ר יפנה את עצמו לדברים אחרים.
שיא האימה הגיע השנה כשהוא ניסה להראות לנו מה טיבה של אהבה בסרט הרומנטי עד בחילה "יום האהבה", בו הוא גילם בעל חנות פרחים שמציע נישואים לג'סיקה אלבה, אך בעצם מבין שהוא מאוהב בחברתו משכבר הימים, ג'ניפר גרדנר. כל הפרצופים היפים שבעולם שלוהקו לסרט הזה - כולל ג'וליה רוברטס,
אן הת'אוויי וחברו מ"שנות ה-70", טופר גרייס (אריק בשבילכם) שבנה גוף לתפארת בינתיים - לא הצליחו להציל את הסרט הדביק. היו שם פשוט יותר מידי לבבות, סרטי קישוט ורודים, עלי כותרת אדומים וחיוכים אדיוטיים.
זה לא שחסרים לקוצ'ר עיסוקים. פרט לביקור אצלנו והשתתפות ביום ההולדת של שרגא ברג (הבן של הרב הקבלי החביב על הוליווד), רק השנה ייסדו הוא ודמי קרן שעניינה המטרה הנעלה לכל הדעות: עצירת תופעת הסחר בילדים למטרות מין ברחבי העולם. למה שלא יניח למסך וליחסי הציבור לסרט האחרון והמזעזע שלו, "קילרים", שבו אנחנו אמורים להאמין שהוא היה מתנקש מקצועי בעברו, ובמקום זאת יקדיש את עצמו באופן לדברים חשובים באמת?
לפנייה לכתב/ת 
