שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אומן לא מחכה לי
    "כשחוויה רוחנית עומדת בסתירה לדרכה המחשבתית של התורה, יש מקום לתהות האם השאיפה לחוויה זו חורגת מתופעות ניו-אייג'יות כלל עולמיות, שאין להן קשר לתורה ולמצוות". הרב אמנון בזק יוצא נגד טרנד ראש-השנה באומן

    ראש השנה מתקרב, ועמו גם גובר זרם הפרסומות העוסקות בנסיעה לאומן לקברו של ר' נחמן מברסלב לראש השנה. תופעה זו, שהפכה להיות אחד הטרנדים הבולטים בעולם הדתי בדור האחרון, מעוררת בעיות לא פשוטות מבחינה השקפתית ורעיונית. על כן, נראה שזהו הזמן המתאים להזכיר כמה מהנקודות הבעייתיות הכרוכות בנסיעה לאומן לראש השנה.

     

    ראשית, הנסיעה לאומן היא חלק מתופעה רחבה יותר המתפתחת בשנים האחרונות, של העדפת ההתעסקות בפעולות מיסטיות מתוך אמונה בהשפעתן החיובית, על פני הדרישות שהתורה מציבה לאדם. ניתן לכנות את המגמה הכללית כ'מסלול עוקף תורה', הכולל, בין היתר, תופעות כמו 'סעודות אמֵנים', שתיית מי באר ליד קבר מסוים, הפרשת חלה על ידי ארבעים נשים וכד'.

     

    המשותף לכל התופעות הללו הוא הניסיון ליצור מסלול חדש בהשפעה על חיי האדם ומעשיו, בדרך השונה במידה ניכרת מהדרך המוכרת לנו מן התנ"ך ומחז"ל. לאורך השנה בכלל, ולקראת הימים הנוראים בפרט, נדרש האדם לעסוק במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, להקדיש זמן ללימוד תורה, לתפילה ולעשיית חסד, ובמסגרת תהליך התשובה שאליו נקרא האדם בימים אלו, הוא אמור להתחזק יותר ולעמול על תיקון דרכיו במשך השנה. אין ספק, שפעולות אלו דורשות מן האדם מאמץ, בחלקו קשה, שאיננו פופולרי במיוחד. והנה, במקום שהאדם יפשפש במעשיו, יתמודד עם יצריו ויתחזק בדרכו, הרי שנוח יותר לשים את הדגש על פעולות חיצוניות, כמו נסיעה לאומן בהקשר זה. ההנחה ששהייתו של אדם במקום כלשהו בראש השנה נותנת לו 'בונוס' רוחני כלשהו, אינה עולה בקנה אחד עם המוכר לנו מדרכה של תורה.

     

    שנית, ההנחה שיש בחוץ לארץ מקום ראוי יותר להיות בו ביום הדין מאשר בארץ ישראל, עומדת אף היא בסתירה לכל מחשבת היהדות. לאורך כל התנ"ך מוצגת ארץ ישראל כמקום שבו שורה השכינה, ובראש השנה יש לכך משמעות מיוחדת, כפי שנאמר בספר דברים (י"א, יב): "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". בזמן חנוכת המקדש בימי שלמה המלך, ציין שלמה את העובדה שכל תפילה הנישאת בחוץ לארץ, מגיעה אל הקב"ה דרך ארץ ישראל: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם" (מל"א ח', מח). מה ההיגיון אפוא להתרחק מארץ ישראל, מקום השכינה, מתוך מחשבה שיש ערך להיות דווקא ביום הדין בחוץ לארץ? דומה, שגם רבי נחמן עצמו, שאחת מאמרותיו המפורסמות הייתה "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל", לא היה מעלה בדעתו שאנשים יעזבו את ארץ ישראל על מנת להגיע לקברו בראש השנה.

     

    שלישית, תופעה זו שמה דגש קיצוני על דמות אחת ביהדות, וגם כאן מדובר בסטייה מדרכה של היהדות לאורך כל הדורות. אם אדם רואה ערך מיוחד בתפילה ליד קברות צדיקים (נושא מורכב בפני עצמו, שלא ניכנס אליו במסגרת זו), הרי שלא חסרים קברות כאלו בארץ ישראל, ובוודאי מדובר בדמויות משמעותיות הרבה יותר בכל קנה מידה מדמותו של רבי נחמן מברסלב. האם קברו של ר' נחמן אכן חשוב יותר מקברי האבות והאימהות? מקברי תנאים ואמוראים? הדגש הרב שתופעת הנסיעה לאומן מביאה לידי ביטוי ביחס לדמות אחת ביהדות, ועוד דווקא מן הדורות האחרונים, אינו עולה בקנה אחד עם מסורת ישראל לדורותיה, שאף פעם לא קידשה דמות אחת כמרכזית ביהדות, אפילו לא דמותו של משה רבנו, שלא ידע איש את מקום קבורתו.

     

    רביעית, העובדה שמדובר בטרנד של כעשרים השנים האחרונות, מחדדת את חוסר הפרופורציה בין תופעה זו לבין דמותו של ראש השנה כפי שהתקבעה במשך אלפי שנים. אכן, לאורך השנים מסורות שונות הצטרפו אל החג, אך לא שינו את מהותו, כפי שהנסיעה לאומן אכן עשתה. כדרכם של טרנדים, גם טרנד זה סופו שיגווע, אך בינתיים נטילת חלק בו היא שינוי קיצוני במהותו של היום כפי שנתפס במסורת ארוכת שנים לאורך כל הדורות.

     

    ואיפה משפחה בסיפור?

    ולבסוף – לבעלי משפחות. אני מכיר אנשים שנאלצים לנסוע פעמים רבות לחו"ל לצורכי עבודה וכיו"ב, ועם זאת עושים מאמץ כביר על מנת להיות תמיד בשבת בבית, לצד האישה והילדים. אין ספק, שלכל ילד יש הבדל עצום בין שבת שבה כל המשפחה נמצאת, לבין 'שבת בלי אבא'. עזיבת המשפחה דווקא בראש השנה, מהווה באופן ישיר פגיעה בשמחת החג של הילדים (גם אם אמם תומכת בנסיעתו של הבעל), ביכולתם להתפלל כראוי בבית הכנסת, ובאופן מהותי יותר – היא תצרוב בתודעתם את ראש השנה כיום עצוב ולא נעים. מדובר במחיר כבד ביותר, שיש לשקול היטב מה בדיוק מצדיק אותו.

     

    יאמרו הנוסעים, שהנסיעה לאומן מעניקה חוויה רוחנית שאין כמותה. אולם יש לזכור, שחוויה רוחנית איננה ערך בפני עצמו.
    אין ספק, להבדיל, שגם באירועים כמו חטא נדב ואביהוא או אפילו חטא העגל, הייתה חוויה רוחנית בעלת עוצמות גדולות. אולם, כשהחוויה הרוחנית עומדת בסתירה לדרכה המחשבתית של התורה, הרי שיש מקום לתהות האם מדובר בתופעה חיובית, או שמא השאיפה לחוויה זו אינה חורגת משאיפות ניו-אייג'יות כלל עולמיות, שאין להן קשר לתורה ולמצוות.

     

    הנקודות שהועלו לעיל, שחלק ניכר מהן כבר הועלה על ידי גדולי הפוסקים בדור האחרון, הן רק מחלק מהבעיות העמוקות שתופעת הנסיעה לאומן מעלה. אל מול תופעה זו, מוטלת החובה על רבנים ועל מחנכים להדגיש את חובות האדם בימים אלו, את הזכות שיש לנו להתפלל בארץ ישראל, את היותנו חלק ממסורת בת אלפי שנים בחגיגת ראש השנה, ואת הערך הגדול שיש בציון ראש השנה עם כל בני המשפחה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    התיקון באומן
    צילום: רויטרס
    הרב אמנון בזק
    מומלצים