שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכות יופי
    הפאנליסטיות של "מ'שתגידי" לקחו על עצמן משימה יותר קשה מלהפסיק לאכול מתוקים: לשכנע את צופי ביפ שגם נשים יפות יכולות להיות מצחיקות. עד שתגיע המהפכה, אלין לוי מנצלת את התוכנית כדי לפתוח אישיוז רגישים עם החבר, מיכל גבריאלוב מחצינה את הגבר הוולגרי שכלוא בתוכה ונלי תגר דורסת גברים שנלחצים ממחויבות
    הזמן הכי קצר בעולם הוא זה שבו נשים יכולות לעוף מנרקיסיזם לתיעוב עצמי. שימו לב, למשל, להסלמה המהירה שעומדת לקרות בקטע הבא, שמתחיל באקט מפתיע של נלי תגר, המדגימה בפנינו כיצד התפשטה מחולצתה ביום הצילום הראשון של "מ'שתגידי", בגבה למצלמות אבל עם הפנים להרבה עיניים פעורות.

    "יש לי שדיים מושלמים, לא?", היא צועקת, מנערת מולי פטמות מתלהבות.

     

    נראה לי, כן.

    "אז הנה ההזדמנות להכריז: לכל הבמאים, תקשיבו, אני מוכנה להתפשט על המסך. אני בת 27, אני לא יודעת כמה שנים נשארו לי ככה, אז זה הזמן לפני שהם יתחילו ליפול. אני הכי אוהבת את עצמי בעולם. וזה לא תמיד היה ככה. בגיל של אלין שנאתי את עצמי, הלכתי רק עם בגדים רחבים, חשבתי שאני הכי מכוערת בעולם".

     

    "יש לך חזה מאוד יפה, נלי", מספקת מיכל גבריאלוב (30) את המתבקש ממנה, "האמת היא שלכל הבנות בתוכנית יש גוף מדהים, וגם לי יש גוף הורס אבל אני הכי פחות כוסית שם, ככה אני מרגישה". אלין לוי (20) מנחמת את גבריאלוב מיד: "אין אשה שאוהבת את איך שהיא נראית באמת", היא מזכירה לה, "כל אחת תמיד תהיה מודעת לחיסרון שלה, גם אני".

     

    נלי עדיין חצי עירומה כשאלין כבר שקועה בזיכרונות מהימים שבהם הרגישה את הג'ינס שלה מקרוב מדי: "כשחזרתי מ'האח הגדול', הבגדים לא עלו עליי והפנים היו נפוחות. זה היה נורא. הביטחון שלי התרסק, והתחלתי לרדת במשקל עד כדי שעכשיו אני צריכה להכריח את עצמי לאכול רגיל. אבל זה מה שהיה לי כיף בתוכנית, לבוא ולראות עוד בנות שיש להן סרטים עם אוכל. אם מישהי כמו נלי בשומרי משקל, זה כיף לי לשמוע".

     

    הגם את, נלי?

    נלי: "כן, אני סופרת נקודות כדי לא להשמין. לא יכולה להיות על במה בתיאטרון ולשמוע אנשים מתלחשים שיש לי בטן".


    "בנים מאמינים שבנות לא מצחיקות, רק אם את מכוערת ומוכנה לרדת על עצמך". לוי, תגר וגבריאלוב (צילומים: צחי וזאנה)

     

    המילה פחמימות צצה לפתע ומחזירה את כולנו למציאות. אפילו הציצים של נלי נראים עצובים לפתע, והיא ממקמת אותם בחזרה בחולצה. אחרי שניסתה להראות לנו כמה היא מצ'וגעת ושובבנית, היא נותרה עוד פולנייה חסרת ביטחון כמו כולנו - ועכשיו, באמת, לכו תרימו מהפכה. וכן, "מ'שתגידי", לפחות על הנייר, אמורה היתה להיות תוכנית מהפכנית. סנונית ראשונה של הומור נשי (כל צוות התוכנית הוא על טהרת הנשים), בערוץ ביפ, המבוסס מסורתית על סקסיזם גברי.

     

    מלבד תגר, שחקנית הבימה, המוכרת לצופי הטלוויזיה מתפקידים ב"שירות חדרים", "עספור" ו־"15 דקות"; לוי, יוצאת "האח הגדול" שהחלה בכיבוש עולם

     הילדים בעודה חיילת בצבא ההגנה לישראל, וגבריאלוב, שחקנית קומית המנוסה במלאכת הפאנלים ולנצח סיגי ב"האלופה" - יושבות עימן בפאנלים מתחלפים דניאלה וירצר ("אגדת דשא"), נטלי דדון ("לילה בכיף") ואדווה בולה ("מגדלים באוויר"), ומעבירות דעות בעניינים בהולים, כמו מי צריך לעשות את הכביסה בבית ואיזה סוג של פינוק הן דורשות במשחק המקדים. השילוב של סגירת ערוץ ביפ בינואר הקרוב וביקורות טלוויזיה צוננות למה שהן מנסות לעשות, השהה את המהפכה לעת עתה. אבל האם מראש היה לה סיכוי, כאשר הנשק העיקרי שלה הוא ספירת קלוריות, צחקוקים רועמים והשקת כוסות שמפניה? אולי הן קצת מפחידות את הבחורים ששואלים אותן שאלות, ומקבלים בחזרה פאסון מצד מלכות הכיתה הבלתי מושגות? ואולי העובדה שלרוב המשתתפות בפאנל יש חבר בבית מונעת מהן להתלכלך על אמת? כאן, בכל מקרה, יש רוב לתפוסות - בעוד שגבריאלוב סינגלית זה שנה, תגר מתגוררת עם חברה הסטודנט לקולנוע, ואלין ממשיכה לפרנס את הרומן הכי שמופי של מדורי הרכילות, עם אלישי כדיר, כדורסלן נבחרת ישראל.

     

    "זה שיש לי בן זוג עכשיו, זה לא אומר שלא הייתי בדייטים מטורפים בחיים שלי", אומרת נלי, "בגלל שיש אצלנו בנות עם סטטוסים שונים, נוכל להביא מחשבות שונות על מערכות יחסים. אני גרה עם חבר שלי, אלין עוד לא בגיל הזה, מיכל מבוגרת ממנה בעשר שנים".

    מיכל: "תמחקי את המשפט האחרון בבקשה".

    נלי: "דניאלה וירצר ומיכל לא ביחסים, והן אומנם במיעוט בתוכנית אבל זה לא כאילו אני מהפקאצות האלה שיגידו פתאום 'אפיתי עוגת בננה לשבת', או 'אלדד ואני היינו בצפון'".

    מיכל: "מי זה אלדד? יש לך אלדד להכיר לי?".

     

    המבקרים קטלו את התוכנית.

    מיכל: "קראתי כמה ביקורות והיו לי יומיים לא נעימים, אבל בסדר, לא כולם חושבים אותו דבר. אולי לגברים יותר קשה לצפות בזה כי זה מעצבן אותם ואז יש חוסר פרגון, אבל הרי גם כשאני רואה את התוכנית אני מרגישה שיש מה לתקן. דברים עוד צריכים להשתפר ולהשתנות וזה יגיע על הדרך. אני נורא נהנית בצילומים, חבל לי אם זה לא עובר את המסך".

     

    אתן מקטרות על גברים, אבל חוזרות אליהם אחר כך לכפיות. זה מבלבל.  

    אלין: "זה נכון שגברים לא יודעים איך לקבל את התוכנית הזאת. מישהו אמר לי שהוא ראה פרק והבין שאנחנו תמיד צודקות, ואם הוא מרגיש משהו אז זה לא משנה, כי אנחנו לא מתחשבות ברגשות של גברים, רק בעצמנו".

     

    מיכל: "אני דווקא מרגישה בתוכנית שאני מזדכרת, מלשון זכר. אני מזדהה עם הצד השני לא מעט. יש אצלי כל מיני צדדים שהם לא בדיוק הכי נשיים והם יוצאים החוצה, אני יכולה לדבר על להפליץ וגם לנבל את הפה".

     

    נלי: "בכל תוכנית הומור אחרת בטלוויזיה, בין אם זה 'ארץ נהדרת' או 'מועדון לילה', תמיד יש לך רוב גברי ואולי שתי בנות ייצוגיות. אז הנה הזדמנות להראות שאנחנו גם מגניבות וגם מצחיקות ויש לנו מה להגיד. ולא צריך להישמר שלא תהיי

     יותר מצחיקה מהבנים. זה קטע של בנים, הם מאמינים שבנות לא מצחיקות, רק אם את מכוערת ומוכנה לרדת על עצמך".

     

    מיכל: "השתתפתי בהרבה תוכניות הומור, אבל עכשיו זו הפעם הראשונה שאני מרגישה בבית. יש לי קטע שאין לי גבולות, אני יכולה להגיד זין וכוס, לפעמים גם הבנות מעירות לי שאני מגזימה. אם גבר היה עושה את זה בטלוויזיה, סבבה, אין בעיה, אבל כשאני עושה את זה, אני יוצאת וולגרית".

     

    וזה מצחיק כמו תוכניות בידור אחרות שמשודרות היום?

    נלי: "זו לא תוכנית שמתיימרת להיות מלאה בפאנצ'ים, זה לא 'צחוק מעבודה'. אנחנו מנסות להגיע לאמת ולהעביר אותה בדרך נעימה, לא בדרך הרגילה של להגיד לגבר 'אתה לא בסדר'. יש כל מיני אלמנטים, יצא לי גם לספר סיפורים קשים, שמעלים לי דמעות בעיניים, אבל איכשהו זה יוצא מצחיק. גברים חותרים לפאנץ'

     אבל אשה מספרת סיפור. כשאת מצחיקה ליד גבר, לפעמים את יכולה למצוא את עצמך מתנצלת. אני רוצה לצאת חוצץ נגד הדבר הזה, הנטייה הזו של נשים להקטין את עצמן. אני בחורה עם אישיות חזקה, אבל לפעמים גם אני נופלת בזה. כשאת עם גברים שפחות מכירים אותך, תהיה לך נטייה לצחקק ולשתוק. ייקח לך זמן להיפתח".

     

    מיכל: "זה לא פחות גרוע מלזייף אורגזמה כדי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, או להביא פחות כסף הביתה".

     

    אלין: "אצלי זה לא קשור. גם לפני שנכנסתי ל'האח הגדול' הייתי יושבת בחבורה עם אנשים והייתי בשקט, זה היה המקום הנוח שלי. זה לא היה כדי להקטין את עצמי. אבל אני חושבת שנשים פשוט יותר ביקורתיות כלפי עצמן מגברים. אנחנו כל הזמן מסתכלות במראה וחושבות מה אנחנו אוכלות וצריכות להיות מתוקתקות, אז הנטייה הטבעית היא להקטין את עצמנו".

     

    כשמנהל הבנק מתקשר זה נוח להקטין את עצמך, לא?

    מיכל: "זה לא עוזר לי, אלי גואטה בכל מקרה יצעק עליי. זה קשה השיחות האלה, אני לא עונה לחסויים. הבנק בכלל מתנהג איתי כמו שוק אפור, אז התחלתי לארח בביתי בדיסקרטיות. אוי, שיט, עכשיו זה יהיה בעיתון. נגמרה הדיסקרטיות".

     

    נלי: "עמוס עוז דיבר פעם על דמות הצבר ואמר שהיהודים בגולה כל כך שנאו את עצמם שהם המציאו את ההפך, ופתאום הם היו חייבים להיות חזקים עם בלורית. אני חושבת שנשים עשו את אותו הדבר, ומרוב שרצינו להיות נשים חזקות אנחנו מאכילות את עצמנו בקלישאות כמו שאשה לאשה זאב, אבל זה לא חייב להיות ככה. דווקא כשלא פחדתי מהאחיות שלי וחברתי אליהן אני מגלה הרבה יותר עומק וכוח. אבל זה לא אומר שהפסקתי להשתמש במיניות שלי, זה כלי כדי להשיג דברים, ממש כמו שגבר משתמש בשארם ובכסף שלו".

     

    מיכל: "המיניות שלך זה קרדיט, צריך להשתמש בזה".

     

    אז אנחנו רוצות הכל - גם להיות פמיניסטיות ולהגיד מה שבא לנו, וגם להשתמש בפוזה הנשית הקטנה כשאנחנו רוצות.

    נלי: "את חושבת שאת מבקשת יותר מדי? גם הם רוצים המון. הם רוצים שתהיי גם כוסית ויפה וגם מצחיקה וגם חזקה".

     

    אלין: "ושתקבלי את זה שהוא יוצא עם חברים שלו, ושתעשי לו ארוחת בוקר, ושתקבלי את כמה שהוא דפוק, ואת זה שהוא רוצה להיות לבד לפעמים ואת זה שיש לו קריירה".

     

    נלי: "הרצון הזה לחופש ובחירה ועצמאות הוא משהו שכל אדם באשר הוא חווה. אשה היא שאפתנית כמו גבר, ברור שיש גם גברים שעושים באנגים כל היום ונשים שלא רוצות קריירה, אבל בסך הכל כולם רוצים להגשים את עצמם".

     

    אלין: "לדעתי אשה שמתמקדת בקריירה היא אשה מזעזעת. אם היא מתייחסת לבית ולמשפחה כנטל, זה משהו רע. אמא שלי היתה באה מהעבודה וישר מתחילה לבשל בשבילנו ונקרעת, אבל אלה הילדים שלה, היא רוצה לתת לנו הכל ועובדת בשביל זה. אבל עזבו, אנחנו מדברות כאן על מה גברים רוצים ומה נשים רוצות, ובעיניי זה הרבה יותר פשוט. בסך הכל צריך לכבד זה את זה. לא לבקש לשנות אלא לכבד את זה. ולמצוא בתוך הבלגן את הפשרה ביחד".

     

    • את הראיון המלא תמצאו בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים