שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אוסטרליה בוחרת: הנשים זוממות הצבעת מחאה
    רון בן ישי הסתובב באוסטרליה וניסה לספוג אווירת בחירות לקראת ההליכה לקלפי היום, שאחריה עשויות מושכות השלטון להיות בידי נשים בלבד. במקום זאת מצא ציבור מנומנם כמעט כמו הקואלות, אז בין ניסיון להבין את שיטת הבחירות לפענוח סקרים, הוא התפנה לשאלה החשובה באמת: מי טוב ליהודים?

    לכאורה הייתה מערכת הבחירות כאן צריכה לחולל דרמה ממדרגה ראשונה: ג'וליה גילארד, ראש ממשלה מכהנת מהשמאל, שהדיחה לפני חודשיים ב"פוטש לילי" חסר רחמים את ראש מפלגתה, נאבקת על עתידה ועל עתיד הלייבור האוסטרלי מול טוני אבוט, מועמד שמרן, נוצרי אדוק, השולל כמעט כל מה שגילארד מאמינה בו. אם לא די בכך, במקרה שגילארד תנצח היום (שבת) תהיה אוסטרליה למטריארכט הראשון בעידן המודרני - המדינה הפדרלית המערבית היחידה בעולם שנשים מחזיקות בה במוסרות השלטון.

     

    רק כדי להזכיר, נציין שראש המדינה הפורמלי של אוסטרליה הוא מלכת בריטניה, אליזבת השנייה. גם נציגתה על אדמת אוסטרליה, תפקיד המקביל לנשיא בישראל, היא אשה, ראש הממשלה הפדרלית היא אשה וכך גם ראש ממשלת המדינה הגדולה מבין שש מדינות הפדרציה האוסטרלית, ניו סאות' וולס. כ-21 מליון אנשים חיים ביבשת הזאת ששטחה גדול כזה של ארה"ב, כחצי מתוכם - נשים. רבות מהן אומרות בגלוי כי יצביעו היום עבור גילארד בעיקר מפני שהיא אשה.


    ג'וליה גילארד. ספגה ביקורת על היחס האוהד לישראל (צילום: רויטרס)

     

    הנשים במדינה המצ'ואיסטית הזו רוצות אישה בשלטון, שתיתן סוף-סוף ביטוי פורמלי למעמדן ולתרומה החשובה שלהן בכל היבט של החיים כאן. כך התרשמתי גם אני משיחות אקראי שהיו לי כאן. אבל מערכת הבחירות הזו היא מפוהקת אפילו יותר מהקואלות המנומנמות על עצי האקליפטוס. במפגשים שהיו לי בסידני (ניו סאות' וולס), במלבורן (מדינת ויקטוריה) ובמקומות

    אחרים שבהם ביקרתי, הייתי צריך להתאמץ כדי לחלץ אמירה פוליטית כלשהי. נוכחתי שהבוחרים - בעיקר הצעירים - ממש לא מתעניינים במה שיש למתמודדים לומר, ובנושאים השנויים במחלוקת בין הלייבור (גילארד) לבין הליברלים (טוני אבוט) והלאומנים - שותפיהם לקואליציה השמרנית (באוסטרליה השמרנים נקראים ליברלים).

     

    ההתמודדות מתרחשת בעיקר במשדרי הטלוויזיה והרדיו, ששדריהם מלווים את המתמודדים במסע הבחירות שלהם ברחבי המדינה ומשתדלים לייצר דרמה. בקושי ניתן לראות שלטי חוצות, וגם המופעים באינטרנט הם מינימליים. זאת, על אף שאחת ההבטחות העיקריות של מפלגת הלייבור של גילארד היא לממן רשת אינטרנט חדשה בפס רחב לכל אוסטרליה.

     

    במוקד: חינוך, כלכלה, אקולוגיה והגירה

    שלושה עניינים עומדים במרכז הבחירות האלה: הכלכלה, איכות הסביבה והחינוך. נושאים משניים הם השאלה אם לקבל בזרועות פתוחות את הפליטים ומהגרי העבודה הזורמים בהמוניהם לאוסטרליה ממדינות אסיה או להקשות עליהם, וכן תקציב הבריאות.

     

    בתחום הכלכלי רושמת לזכותה גילארד מניעת אבטלה גדולה בעת המשבר של 2008. השמרנים לעומת זאת מבקרים את בזבוז המיליארדים (בדולרים אוסטרליים) ששפכה הממשלה. הקלף החזק של השמרנים הוא הבטחתם שלא להטיל מס על מכרות הברזל והפחם ואוצרות הטבע האחרים של אוסטרליה. המס הזה אמור היה להביא לצמצום פליטת גזי החממה באוסטרליה, מדינה שבה נחשבת ההתחממות הגלובלית לאיום אסטרטגי.


    ראש הממשלה לשעבר קווין ראד. הודח ב"פוטש" (צילום: רויטרס)

     

    לכן יזם ראש הממשלה הקודם, קווין ראד ממפלגת הלייבור, את המס שהביא בסופו של דבר להדחתו. המס איים על מקומות עבודה של מאות אלפי כורים אוסטרלים. האיגודים המקצועיים שלהם שילבו ידיים עם בעלי ההון, והביאו לצניחה של ראד בסקרים ולפוטש נגדו בתוך מפלגתו.

     

    הליברלים (השמרנים) מבטיחים גם לנהוג בחסכנות בכספים של משלמי המיסים, ולהימנע מקיצוץ בתקציבי החינוך והבריאות אך להוציאם ביעילות. הם רוצים לצמצם למינימום את ההגירה מאסיה לאוסטרליה. הלייבור מבטיחים להגדיל את תקציבי החינוך והבריאות ולהנהיג מדיניות ליברלית כלפי הפליטים ומהגרי העבודה.

     

    ומי טוב ליהודים?

    מדיניות חוץ היא כמעט לחלוטין מחוץ למשחק בבחירות האלה. בכלל, ההתעניינות כאן בנושאי חוץ - להוציא מלחמות ואסונות טבע - היא מינימאלית. אבל יש זווית יהודית וישראלית. הקהילה היהודית באוסטרליה מונה כ-100,000 נפש, והיא אוהדת ישראל, חמה ודתית כפי שהייתה יהדות ארה"ב לפני 20 שנה. בנו של ראש ההסתדרות הציונית במלבורן, למשל,

    משרת ביחידת עילית בצה"ל והוא אינו היחיד. גם העלייה לישראל מאוסטרליה היא במספרים נכבדים יחסית.

     

    לקהילה העשירה הזו (חמישה מעשרת האנשים העשירים ביותר באוסטרליה הם יהודים חמים) שמרכזיה הם במלבורן ובסידני, יש לובי חזק ומשפיע המקביל לאיפא"ק האמריקני. ביטאון אייג'ק ערך השוואה בין שני המועמדים העיקריים ומפלגותיהם בהקשר זה. השורה התחתונה היא שהליברלים (הקואליציה שכעת מנהיג אותה טוני אבוט) הוכיחו לאורך כל ההיסטוריה, כולל השנים האחרונות, כי הם תומכים בישראל ללא תנאי, בעוד שהלייבור בשנים האחרונות, בהנהגת קווין ראד, הייתה אמביוולנטית ביחסה לישראל: מצד אחד ראד פרסם הודעה לרגל יום השנה ה-60 לעצמאות ישראל שהייתה חסרת תקדים בתמיכתה במדינה היהודית, ומאידך הורה לגרש את נציג המוסד באוסטרליה אחרי פרשת הדרכונים בדובאי ופירסם הודעת גינוי חריפה לישראל בפרשת המשט.

     

    גילארד, לעומת זאת, פירסמה הודעת תמיכה נחושה בישראל בעת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה. היא ביקרה בשדרות ובישראל ב-2009 והתרשמה עמוקות, ולכן לדבריה פרסמה את ההודעה כשהייתה בעת המבצע בעזה ממלאת מקום ראש הממשלה. מתנגדיה בתוך המפלגה מאשימים אותה שעמדתה הפרו-ישראלית נובעת מהעובדה שבן זוגה לחיים מועסק על ידי איש עסקים עשיר ולוביסט יהודי ממלבורן, סמי דדון. דדון אינו מוכן להגיב, אבל ג'וליה גילארד אמרה בתגובה להאשמות אלה כי לעיסוקיו של בן זוגה אין שום קשר למדיניותה. אף על פי כן מתייחסים בקהילה היהודית כאן בחשש מסויים לאפשרות שהלייבור תישאר בשלטון.

     

    שיטת בחירות נפתלת, טבלה במקום פתק

    אחת הסיבות לכך היא שהמפלגה שכנראה עתידה להיות לשון המאזניים בסנאט האוסטרלי, מפלגת הירוקים, מחזיקה בעמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל ואפילו מעודדת חרם על סחורות מישראל.

     ברית פוליטית עם מפלגת הירוקים תחזק מאוד את האגף השמאלני במפלגת הלייבור, והוא עשוי להשפיע על גילארד לנקוט עמדות שאינן נוחות לישראל באו"ם ובמוסדות בינלאומיים אחרים, אומרים בקהילה היהודית כאן.

     

    הסקרים האחרונים מנבאים יתרון של 50 עד 52 אחוזים לגילארד ומפלגת הלייבור, אבל הקואליציה השמרנית של טוני אבוט לא מפגרת הרבה מאחוריה, עם 49 אחוזים פחות או יותר. הפרש כזה הוא בתחום הטעות הסטטיסטית, במיוחד כששיטת הבחירות כאן היא כה מסובכת ונפתלת: שילוב בין השיטה האזורית הבריטית לזו האמריקנית. הבוחרים מצביעים עבור נציג

    אזור הבחירה שלהם לבית הנבחרים (150 מושבים) ועבור מפלגה לסנאט (76 מושבים לפי מפתח קבוע: 12 מושבים לכל אחת משש המדינות המרכיבות את הפדרציה האוסטרלית ו-2 מושבים לכל אחת משתי הטריטוריות).

     

    מי שרוצה לנבא את תוצאות הבחירות כאן צריך גם לדעת כי באוסטרליה אנשים מעל גיל 18 חייבים על פי חוק להצביע. אין להם אופציה להימנע מהצבעה, ומי שלא מופיע בקלפי - משלם קנס גם אם אין לו מושג מה הוא צריך לסמן בשפע הטפסים שהוא אמור לשלשל לקלפי. הם למשל חייבים לדרג את המועמדים ואת המפלגות על פי סדר עדיפות כך שבסופו של דבר גם אם הצבעת למועמד מסוים, קולך עשוי להביא לבחירת זה שאתה מתנגד לו מעומק לבך והכרתך הפוליטית. הכל פתוח איפוא, ורק אחרי שהבוחרות והבוחרים האוסטרלים יאמרו את דברם, אפשר יהיה להעריך את המשמעויות לישראל.


    פורסם לראשונה 20/08/2010 22:24

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ג'וליה גילארד. תמכה ב"עופרת יצוקה"
    צילום: gettyimages imagebank
    טוני אבוט. עדיין בתמונה
    צילום: AP
    מבחוח, זוכרים? גם כאן הוא קשור
    צילום: AFP
    מומלצים