חתמתי אבטלה ורשמו לי סירוב. מה עושים?
גם אם למדנו והשקענו כדי לרכוש לעצמנו מקצוע, בתנאים מסוימים מותר ללשכת התעסוקה לשלוח אותנו לראיונות עבודה בתחומים אחרים. תשאלו את דנה, מעצבת חלונות ראווה שהגיעה לריאיון בסופרמרקט. מה יקרה אם תיכשל בכוונה?
דנה, 32, מעצבת המתמחה בעיצוב חלונות ראווה, פנתה לקבל דמי אבטלה. תחילה הכל עבד כפי שציפתה: היא הגיעה כל שבוע, חתמה וקיבלה כסף לחשבון הבנק. במקביל המשיכה לחפש עבודה כמעצבת חלונות ראווה, ואפילו הצליחה להתקבל לריאיון עבודה באחת מהחברות הגדולות. דנה חשבה שעיצוב חלונות הרשת יהיה מצוין לרזומה שלה וציפתה לתשובתם בכיליון עיניים.
כאשר פנינה, פקידת ההשמה, הודיעה לה שמצאה לה עבודה - דנה שמחה שקיבלה הצעה נוספת בתחום, אך מה רבה הייתה הפתעתה כשפנינה הודיעה לה שמדובר במשרה של קופאית בסופר.
ולא שלדנה יש משהו נגד סופרים, ממש לא, אבל היא השקיעה כל כך הרבה זמן בלימוד התחום ובהכשרה המקצועית, אז מדוע שלא ייתנו לה הזדמנות להמשיך לעבוד כמעצבת? בתשובתה הסבירה פנינה שהחוק מאפשר לשלוח את דנה לכל עבודה, בחלוף תקופת אבטלה מסוימת, וכי לדנה אסור לסרב. מהן זכויותיה של דנה, ומה יקרה אם תסרב לגשת לריאיון בסופר?
הזכאות לדמי אבטלה
נתחיל מההתחלה: החוק קובע שמי שרשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה, והוא "מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו" – יקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי.
דמי אבטלה ישולמו למבוטח בהתאם לזכאותו ויחושבו לפי פרמטרים שונים (תקופת צבירת דמי הביטוח, גובה השכר, גיל, מצב משפחתי, הפעם האחרונה שקיבל דמי אבטלה ועוד). המבוטח מצדו צריך להתייצב כל שבוע בלשכה, וללכת לכל ריאיון עבודה שיישלח אליו, כל עוד מדובר בעבודה ש"מתאימה" לו.
איך קובעים מה זו עבודה "מתאימה"?
הנתון הבסיסי הוא, שהעבודה המוצעת חייבת להתאים תמיד למצב בריאותכם ולמצב הכושר הגופני שלכם. בנוסף, עבודה "מתאימה" היא: (1) עבודה מסוג העבודה העיקרית שבה עבדתם ב- 3 השנים האחרונות, או לחילופין, כזו התואמת את הכשרתכם המקצועית או את רמת השכלתכם.
(2) עבודה שאינה מחייבת שינוי במקום מגורים (כעקרון, ולפי תנאי החוק, מרחק של עד 60 ק"מ מהבית ייחשב כמתאים, ואמהות לילדים קטנים (גיל 7 ומטה) לא יצטרכו לנסוע מעל ל- 40 ק"מ).
(3) כמו כן, העבודה חייבת להיות בשכר השווה לפחות לדמי האבטלה שמגיעים לכם, ולא נמוך מהם, וכמובן בשכר מינימום לפחות. בעניין זה שימו לב כי מי שהסכים לעבוד בשכר נמוך, זכאי לקבל בתנאים מסויימים שנקבעו בחוק מענק מיוחד, שישלים את הכנסתו לתקופה מסויימת. מטרת המענק היא כמובן לעודד יציאה לעבודה, גם בשכר נמוך, וניתן להגיש את הבקשה באמצעות טופס תביעה למענק למובטל העובד בשכר נמוך.
מתי ניתן לשלוח לכל עבודה?
אם כן, מדוע דנה נשלחה לעבוד כקופאית, על אף שהכשרתה המקצועית היא עיצוב חלונות ראווה? הסיבה היא שכמו לכל כלל, יש גם חריגים מהכלל, ולא תמיד חייבים להציע לכם עבודות "מתאימות". במקרים הבאים מותר ללשכה להציע לכם כל עבודה מכל מין וסוג (כל עוד היא מתאימה למצב בריאותכם).
בטווח הגילאים של דנה (28 עד 35) ניתן לשלוח אתכם לכל עבודה לאחר שסיימתם 60 ימי אבטלה ראשונים. בטווח שבין גיל 25 ל-28, הלשכה תסתפק ב-30 יום בלבד, במהלכם תנסה למצוא לכם עבודה "מתאימה". אם טרם הגעתם לגיל 25, תקבלו 14 ימי "חסד" בלבד, לפני שתשלחו לכל עבודה.
סירבתי. מה יעשו לי?
כאשר אנחנו מסרבים לקבל עבודה שמציעים לנו, רושמים לנו סירוב. המשמעות של רישום סירוב היא הפחתה של 30 ימים ממניין הימים המגיעים למבוטח בסך הכל, וכן דחייה בזכאות (יקבל דמי אבטלה רק החל מ-90 יום קדימה מיום רישום הסירוב).
אלו מקרים ייחשבו כסירוב?
אם קיבלתם הפנייה לעבודה, התקשרתם אחרי שבוע, ואמרו לכם שלא רלוונטי, מדובר בסירוב, שכן הייתם חייבים לפנות למעסיק בתוך 24 שעות ממועד ההפניה. לא הגעת לריאיון? סירוב כמובן. הגעתם, התקבלתם, אבל התפטרתם בתוך 14 יום ללא סיבה מוצדקת? סירוב.
הייתם בריאיון ולא התקבלתם? ההחלטה של פקיד ההשמה תלויה במה שקרה בריאיון. לשם כך עליכם להציג את טופס ההפניה המנומק שהמעסיק חתם עליו (הקפידו לדרוש מהמעסיק שיפרט בכתב את סיבותיו). קחו בחשבון שבתי המשפט נוטים לתת משקל לאישור המעביד, שהוא גורם נייטראלי בסכסוך שבין העובד ללשכה – ולכן מה שרשום שם יהווה מפתח להחלטת הלשכה.
במקרה בו מבוטח לא התקבל לעבודה, הוא טען בפני פקיד ההשמה שהמעסיק חיפש עובדים מאזור מגורים ספציפי, ולכן לא קיבל אותו, ובכל זאת נרשם לו סירוב. כשערער לבית המשפט, נתגלה כי המבוטח כלל לא השיב את טופס ההפנייה המקורי ללשכה (שהיה אמור להיות עליו את אישור המעסיק).
נקבע כי בשל המחדל הנ"ל, לא ניתן לדעת כיצד בדיוק התנהל הריאיון, ומדוע לא התקבל... לכן נאלץ בית המשפט לקבל את גרסת המעסיק המאוחרת, כפי שנמסרה טלפונית לנציג הלשכה, לפיה המובטל סירב לעבודה בשל השכר הנמוך ולא בשל האיזור הגיאוגרפי. תביעת המובטל נדחתה כמובן לאלתר.
ערעור על הסירוב
במקרים רבים אחרים פקיד ההשמה רוצה לרשום סירוב, אבל המבוטח מאמין שהתנאים לסירוב לא התקיימו ושעדיין מגיע לו ליהנות מדמי האבטלה. במקרים אלו יש לפעול כך: דרשו מפקיד ההשמה שיציין את נימוקיו על "אישור רישום הסירוב", שאמור להיחתם בנוכחותכם.
לאחר מכן בקשו להגיע לבירור בפני מנהל הלשכה, טרם הגשת ערר. אם תחליטו לערור בכל זאת, תוכלו להגיש ערר בתוך 7 ימים, לוועדת הערר של לשכת התעסוקה. שמרו לכם – כמו תמיד – עותק, וקחו בחשבון שערעור על החלטת הוועדה מוגש כבר לבית הדין לעבודה.
בכל מקרה, גם לאחר הגשת ערר, ואפילו אם קצת לא נעים לכם מהפקיד, המשיכו להתייצב בלשכת התעסוקה כל שבוע. כך תבטיחו שהרצף נשמר ואם תזכו בערר, לא תיפגע זכאותכם לתשלום. בנוסף, ייתכן ויציעו לכם עבודות מתאימות בתקופה זו.
כעת נחזור לדנה. החברות שלה ייעצו לה להגיע לריאיון בסופר ופשוט "לנסות לא להתקבל". כך, טענו, תוכל לשוב הביתה ולהמשיך לקבל דמי אבטלה. אם דנה הייתה פונה אליי לייעוץ טרם מעשה, הייתי מציעה לה לעצור, ומייד, ומסבירה לה שמובטל המכשיל את עצמו בכוונה בריאיון עבודה, נחשב בכל מקרה כסרבן.
בית המשפט בודק תמיד אם המבוטח נהג כ"דורש עבודה" (מעוניין באמת לעבוד), או כ"דורש דמי אבטלה" (בא רק כדי לקבל דמי אבטלה...). אם ייקבע שהמבוטח לא עשה מאמץ סביר, בתום לב, להתקבל לעבודה, ושלא באמת הייתה לו נכונות וזמינות מיידית לעבוד – יישללו ממנו דמי האבטלה מיידית, כשהמטרה היא לעודד תעסוקה, ולא אבטלה.
מקרה לדוגמא: מבוטח שנשלח לריאיון עבודה בנגריה, פירט בזמן הריאיון, מיוזמתו, לגבי תכניותיו לעתיד: הוא סיפר כי הוא מתכוון לחדש את לימודיו האקדמאיים, וכן ציין כי ימשיך ויחפש עבודה בתחום בו עסק קודם לכן (ניהול תיקי לקוחות). נקבע כי "כל מעסיק סביר לא היה מקבל לעבודה אצלו מועמד המודיע כבר בריאיון העבודה כי הוא ממשיך לחפש עבודה בתחום אחר, וברור כי יעזוב את מקום העבודה אצלו מייד לכשימצא עבודה אחרת שתישא חן בעיניו". בהתאם, נקבע כי המערער הוא שיצר את התנאים לאי-קבלתו לעבודה, וכי הסירוב נרשם לו כדין.
במקרה אחר, דומה מאד לסיפורה של דנה, הגיעה אישה לריאיון והודיעה למעסיק בסופר שהיא ממתינה לקבל תשובה מהחברה השנייה (בה תוכל לעצב חלונות ראווה), ושכמובן מדובר במשרה עדיפה מבחינתה. לשכת התעסוקה רשמה לאותה אישה סירוב, וזו ערערה לבית המשפט.
בערעור נקבע כי עצם העובדה שמעצבת חלונות הראווה הסכימה לעבוד כקופאית רק לתקופה קצרה ומותנית (תעזוב אם תתקבל לעבודה כמעצבת) מהווה למעשה סירוב לקבל את העבודה המוצעת כקופאית, ולכן הסירוב נרשם כדין.
לסיכום, בפני דנה שלנו עומדות שתי ברירות - לסרב לעבודה ואז תיפגע זכאותה, או ללכת לריאיון ופשוט לנסות להתקבל לעבודה כקופאית. לטעמי נוצרת כאן בעיה דווקא למעסיקים: ומה אם דנה הייתה מסתירה את המידע הרלוונטי, מתקבלת לעבודה כקופאית, ואז עוזבת לטובת חלונות הראווה?
ומה אם העובד היה מתחיל לעבוד בנגריה, ואחרי חודש עוזב לטובת ניהול תיקי לקוחות? היחידים שייפגעו מכך הם המעסיקים, שכבר החלו להכשירם כקופאית ונגר וצריכים עתה להתחיל את כל ההליך מההתחלה, עם עובד חדש. נקודה למחשבה.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין המלא - www.lawdata.co.il
למאגר פסקי הדין ודיני העבודה המלא - www.koloved.net
לפנייה לכתב/ת 
