הוא מתלהב יותר מדי, מהר מדי? אולי זה מסוכן
אין ספק שלשמוע מחמאות מפה ועד להודעה חדשה עושה מאוד נעים לאגו, אבל תמיד צריך לשים לב לעובדות בשטח - האם הבן אדם מקשיב לך, רואה אותך, מתחשב בך וכן הלאה. אם לא - כנראה שהוא עושה את זה יותר בשביל עצמו מאשר בשבילך
הסיפור המשיך קצת אחרת ממה שאני רגילה אליו. כבר באותו הלילה, ממה שגיליתי למחרת בבוקר כשהתעוררתי ובדקתי את הטלפון, קיבלתי שיחה עם הודעה קולית, וסמס ארוך במיוחד, ושניהם אמרו בערך אותו הדבר - איזו אשה יפה ומדהימה אני, כמה הוא שמח שהוא פגש אותי, ונדבר מחר, ושהוא לא יכול לחכות להכיר אותי יותר טוב, ובלה בלה בלה. לא ייחסתי לזה הרבה משמעות, אמרתי לעצמי שהוא בטח היה שיכור והמשכתי הלאה בתלאות היום.
הוא התקשר בשעות אחרי הצהריים המוקדמות וקבענו לאותו הערב. היה נחמד. מדברים, צוחקים, מידי פעם מתנשקים. כמו שכל שני אנשים שמכירים ונמשכים זה לזה עושים. הוא סיפר לי קצת יותר על עצמו, אני סיפרתי לו קצת יותר על עצמי... רגיל.
אחרי שהוא רצה לקבוע גם לערב המחרת, ואמרתי לו שזה כנראה לא יקרה כי אני הולכת לעשות קעקוע די גדול, ואני לא בטוחה שיהיה לי כוח לראות אותו, הוא מיד אמר שבטח שכן, הוא חייב לראות אותי. שוב, לא ייחסתי הרבה חשיבות. שישה סמסים אחרי, ביום למחרת, שביקשו להיפגש גם אחרי שבפירוש כתבתי "לא יכולה, כואב לי (!!!) נתראה מחר" ונענו ב"נו, אז מה אם כואב? אני מת לראות אותך!", גרמו לי להרגיש אחרת.
עוד שישה סמסים ביום אחרי, יום בו הבטחתי לו שניפגש בערב, אבל הוא ניסה להקדים את הפגישה לצהריים, ומה אכפת לי לצאת מהעבודה כדי להיות איתו, למרות שהסברתי לו שיש לי המון עומס והמון אחריות בעבודה, כבר ממש התחילו להפריע לי. ויותר מהכל, פשוט עלו לי על העצבים.
כשנפגשנו, הסברתי לו בצורה עדינה שהוא חייב להירגע. הסברתי לו ששישה סמסים ביום מלחיצים אותי, ושהוא חייב להבין שיש לי חיים, ושיש לי מחויבות לעבודה, ומעבר להכל - הוא חייב להבין ש"לא" זה "לא". זה לא אומר שאני לא רוצה לראות אותו וזה לא אומר שאני לא רוצה להכיר אותו, זה רק אומר שאם הוא באמת רוצה להכיר אותי ולהיות איתי, הוא חייב לתת לי ספייס.
"אל תגידי לי איך לחזר אחרייך"
ההסבר לא התקבל יפה, בלשון המעטה. התגובה שלו היתה משהו בסגנון - אני עושה כל כך הרבה בשבילנו (???), ואת רק דוחה אותי, אל תגידי לי איך לחזר אחרייך. הסברתי לו שלהגיד "היום אני לא יכולה, נתראה מחר", זה לא בדיוק דחייה, אבל הוא כנראה לא הבין את זה. הוא נעלם, לא ענה לסמסים מצידי, ואחרי כמה ימים של הודיני מצידו סיפרו לי שהוא התחיל עם בחורה אחרת על הבר.
זה לא שנפלתי שדודה מהחדשות המסעירות, אבל ההתנהגות שלו היתה קצת הזויה בעיניי. למזלו, או שלא, אני מכירה את אותה בחורה שאיתה הוא התחיל, ואחרי כמה זמן ישבנו ודיברנו על בחורים בכלל, ואז השיחה גם הגיעה אליו. בפרט. היא סיפרה לי על אותה שיטת פעולה - מחמאות מפה להודעה חדשה, כל הזמן הרצון להתראות, סמסים בלי הפסקה, וזה הגיע אפילו לכתיבת שיר קורע לב. כשהיא פירטה על תוכן אחד הסמסים נדהמתי (או שלא) לגלות שזה בדיוק כמו הסמס שאני קיבלתי. אותה בחורה גם פגשה את האקסית של אותו בחור, שגם היא סיפרה לה על סמסים דומים. צחקנו על כך שכנראה יש לו תבנית בזכרונות של הטלפון, והוא שולח אותו כל פעם לבחורה חדשה שהוא מכיר.
חברה שלי תמיד אומרת לי שאני באופן שיטתי פוסלת גברים שרוצים אותי. כלומר שאני סובלת מתסמונת GMS ושמשהו כמובן דפוק אצלי. אותו בחור יכול להיכנס לרשימה הזו, של גברים שרצו אותי, בקלות. אבל הקטע הוא שלאורך כל הזמן האמנם מאוד קצר שהכרנו, אף פעם לא הרגשתי שהוא רוצה אותי. ספציפית אותי. מעבר לזה, לא הרגשתי שהוא רואה אותי בכלל... בתור בן אדם עם התחייבויות, ובכלל, חיים, מעבר להכיר אותו.
הוא ראה את הרצון שלו, את הסיפוק המיידי שלו, את העונג שלו
אני יכולה להגיד בוודאות שהוא כן ראה את עצמו. הוא ראה את הרצון שלו, את הסיפוק המיידי שלו, את העונג שלו. אני לא הייתי חשובה כאן. וזה מה שהפריע לי בו. כי מבחינתי, לא משנה כמה אני רוצה מישהו לידי 24/7 , דבר ראשון זה לכבד את הספייס שלו, להתארגן גם לפי הזמנים שלו, לא ללחוץ, לא לגרום לו להרגיש בחוסר נוחות. הרצון הפרטי שלי הוא אולי לא דבר נפרד ממערכת היחסים שנרקמת, אבל מערכת היחסים הזו קשורה לרצונות של שני אנשים, ושני האנשים צריכים לכבד זה את זה, אחרת זה לא יעבוד.
יש אנשים שמאוהבים באהבה. מאוהבים בלהתאהב. מכורים לרגש הזה, של ההתאהבות, שהוא סך הכל גם כימי בסופו של דבר, עודף סרוטונין במוח שגורם לאופוריה והרגשה טובה. אותם אנשים מכורים לאו דווקא מסתכלים על האדם שהם מתאהבים בו כאדם, אלא כעל עוד אובייקט שיכול לספק להם את המנה שלהם. הם עסוקים ברגשות שלהם ובהתעלות הנפשית שלהם. כי הרי להתאהב זה סוג של "היי" כזה.
לפעמים קשה לדעת אם אתה פוגש אדם שמעוניין בך, או שאתה פוגש אדם שמעוניין ב"היי" של עצמו. אני חושבת שהדרך להבחין בכך היא קודם כל לבדוק אם יש התחשבות מהצד השני לרצונות ולצרכים שלכם. הדבר השני הוא לבדוק את רמת ההתלהבות בהתאם לזמן שהכרתם. אין ספק שלשמוע מחמאות מפה ועד להודעה חדשה עושה מאוד נעים לאגו, אבל תמיד צריך לשים לב לעובדות בשטח - האם הבן אדם מקשיב לך, רואה אותך, מתחשב בך וכן הלאה. אם לא - כנראה שהוא עושה את זה יותר בשביל עצמו מאשר בשבילך. זה עלול להיגמר רע, זה עלול להיגמר באדם אובססיבי שרואה בך סוג של חפץ להנאתו.
לא מזמן שמעתי שמועה שאותו בחור היכה את האקסית שלו. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל במקרה שלו אני דווקא יכולה להאמין לזה די בקלות. או שנגיד, שוב, לא ממש הופתעתי. אמנם אני נותנת כאן דוגמה מאוד קיצונית, ומובן שיש התאהבויות אמיתיות שמתחילות בפרץ אנרגיות מטורף, והכל בסדר ומסתדר וכן הלאה, ועדיין - שימו לב.
יש אהבה ויש אובססיה, וזה ממש, אבל ממש, לא אותו הדבר.
לפנייה לכתב/ת 
