פחד ותיעוב עם גדי סוקניק

סוקניק ב"מתודלקים". גם לא הפעם (צילומים: ערוץ 2)

מצטערת, יסלח לי האל, בכל זאת הוא היה בשייטת והכל, ואנשים מעידים שהוא היה כתב חדשות מאוד מוצלח, אבל עדיין לא קרה לי שצפיתי בסוקניק ואמרתי לעצמי - הנה, סוף סוף הוא הגיע אל מקומו הטבעי. לא במהדורה, לא בפוליגרף, אפילו לא באפיזודה עם הצב. וגם לא עכשיו, כשהוא עשה אילנה דיין / אושרת קוטלר. גם הפעם זה פשוט לא זה.

בתפריט: פחד, יאוש, זעזוע, שקיעה, המלצות

על המשדר עצמו אין הרבה מה להגיד. מדובר במסמך בסגנון עדוֹת ה"המצב פשוט מזעזע וכולנו עומדים למות מוות נורא", שהיה מאוד אופנתי בעשור האחרון, ועכשיו מתחיל להראות סימני דעיכה. הוא הכיל את כל החשודים הרגילים: מרואיינים מטושטשים, מוזיקה דרמטית, צילומי אווירה, מגיש רועם, סטטיסטיקות מייאשות.

אחת המרואיינות בתוכנית. מנגנון ההפחדה הקבוע

משדרים מהסוג הזה שואפים להעביר אותנו תהליך מזכך שכולל - בדרך כלל בסדר הזה - הפחדה, אבחנות מייאשות, סיפור מזעזע, שקיעה פסימית, עוד קצת הפחדה, המלצות מאנשי מקצוע, נאום סיום על רקע הקרדיטים, חלומות נעימים.

אם זה נשמע לכם מוכר, זה רק בגלל שמנגנון ההפחדה של ערוצי הטלוויזיה מזכיר בעיקר את האחות הגדולה, זאת שהמציאה את הז'אנר, העיתונות היומית. זאת שמצאה שהכלי הכי יעיל למשוך תשומת לב הוא לזעזע ולהפחיד, ומאז מתחרה בעצמה למי תהיה כותרת גדולה, קיצונית ואדומה יותר. זאת שגם עבורה "הסיפור של משפחת סולימה הוא הסיפור של כולנו". ובכולנו, אנחנו מתכוונים לכו-לנו.

התעלמות מוחלטת מהבעיה האמיתית

הנושא עצמו אולי מרגיש חדש, בעיקר בגלל החשיפה התקשורתית שהוא מקבל בשנה האחרונה, אבל בני נוער שבודקים את הגבולות שלהם ומתנסים באלכוהול היו פה תמיד ויש לי חדשות בשבילכם - גם ימשיכו להיות, כי זה טבעם של בני נוער.

ומה זה אומר על המציאות שאנו חיים בה?

הגיל יורד כמו שהגיל של חוויות אחרות יורד, בני נוער מתבגרים מהר יותר מאשר פעם, וגם זה טבעי. הדרך לטפל בתופעות מהסוג הזה היא אחת: אינפורמציה.

אבל לך תסביר את זה במדינה שבה סם מסוג אלכוהול הוא חוקי, אבל מריחואנה היא עדיין הדבר הנורא הזה שאחריו אנשים מתעוררים עם מזרק בזרוע.

מידע לא מפחיד, ולכן הוא חסר תועלת מבחינת תקשורת שנשענת על רייטינג. לכן יש לראיין פסיכולוג שממליץ להורים לעבור למצב מלחמתי מול הילדים שלהם, לכן יש לשכנע הורים שהדרך הטובה לשכנע בני נוער להפסיק לשתות היא להפוך לשוטרים המשפחתיים, לכן יש להמליץ להורים לאסור על הצאצאים שלהם שתיית אלכוהול, כי ידוע שאיסור על משהו בכלל לא הופך אותו למפתה בעיני בני נוער. לכן יש להתעלם לחלוטין מהשאלה למה או ממה כל הילדים האלה מנסים לברוח, ומה זה אומר על המציאות שהם חיים בה, מציאות אותה יצרו המבוגרים שמגדלים אותם, או מהעובדה שבארצות בהן ילדים גדלים בחברה שבה מבוגרים מתייחסים לאלכוהול בצורה בוגרת ושפויה, צעירים משתמשים בו פחות כדי לעצבן את ההורים שלהם או כדי להשתחרר. אבל היי, אלה משפטים ארוכים ולא אפקטיביים בכלל, ואם טרחתם להדליק את הטלוויזיה, אתם יודעים בדיוק על איזה תוכנית אתם - "פחד ותיעוב בערוץ 2".