שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    הסוציולוג פרופ' שמואל אייזנשטדט הלך לעולמו
    פרופ' אייזנשטדט היה מראשוני הסוציולוגים בישראל, העמיד תלמידים רבים וזכה לשם בינלאומי בזכות מחקריו פורצי הדרך. פרידה מ"אבי הסוציולוגיה הישראלית"
    פרופסור שמואל נוח אייזנשטדט (1923-2010), מבכירי הסוציולוגים בעולם ומי שנחשב ל"אבי הסוציולוגיה הישראלית" הלך היום לעולמו בגיל 87. אייזנשטדט לימד באוניברסיטה העברית בירושלים בה הקים את המחלקה הראשונה לסוציולוגיה בישראל.

     

    במהלך חייו זכה בפרסים רבים מאוד וביניהם פרס ישראל לסוציולוגיה (1973), פרס א.מ.ת (2005) ועוד. הלוויתו תיערך ביום ראשון בשעה 11:00 בבית ההספדים קהילת ירושלים בקריית שאול.

     

    פרופ' גד, יאיר, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, הסביר הערב בשיחה ל-ynet על גדולתו של פרופ' אייזנשטדט:

     

    "הוא היה ראשון הסוציולוגים בישראל ומי שהקים במו ידיו את המחלקה הראשונה בתחום. מקום המדינה ועד לשנות ה-60 הוא הנהיג את כל הצעירים שלימים הפכו להיות ממובילי הסוציולוגיה הישראלית. כמעט ואין דמות משמעותית בתחום הסוציולוגיה שלא למדה אצלו".

     

    במה ייחודו כחוקר?

     

    "אייזנשטדט התבונן על הסוציולוגיה כתחום רחב מאוד ועסק בנושאים רבים: בחינוך בתנועות הנוער, בהתיישבות בקיבוצים ובמושבים, בהתפתחות מקצועית במשק הישראל, בצה"ל ועוד ועוד.

     

    הוא עשה מיפוי יסודי ביותר של החברה הישראלית והספר הראשון שנכתב עליה היה כמובן משלו, "החברה הישראלית" שהתפרסם בשנת 1967. ספר זה וספרים אחרים שכתב, הפכו להיות הטקסטים הקנוניים ששימשו להוראת סוציולוגיה ואין תלמיד שלא קרא בהם".

     

    כיצד הוא הפך לאחד הסוציולוגים הבולטים בעולם?

     

    "אייזנשטדט בחן את המודרניזציה של החברה הישראלית, וניסה לברר כיצד חברה לוקחת אנשים שגדלו באזורי ספר ומצליחה להפוך אותם לחלקאים המשתמשים בטכנולוגיה מודרנית.

     

    את הלקחים שלמד מהמודרניזציה בישראל, הוא יישם בדיונים על חברות דומות ברחבי העולם באסיה, בדרום אמריקה ובאפריקה. כל אחד מתלמידיו הפך אחראי לארץ מסוימת – הודו, אוגנדה וכו' – ויחד הם הצליחו לכסות תחומי מחקר בהיקף שאיש לא היה מצליח לכסות לבדו.

     

    הוא הצליח למפות את העולם והציע לסוציולוגיה העולמית את גישתו החדשנית של ריבוי-מודרניות: גישה שמבקרת את ההנחה שרווחה בשנות ה-60, לפיה העולם עתיד "להתיישר" לפי המודל האמריקני-מערבי של מודרניות.

     

    הוא הראה שכל החברות הופכות מודרניות אך תוך שמירה על המסורות המיוחדות להן, ומכאן שאין מודרניות אחת אלא סוגים רבים של מודרניות, תמהיל של מסורת ושינוי.

     

    במילים אחרות, הוא השתמש בידע שלמד מהמקרה הישראלי ונעזר בו להבנת חברות בעולם כולו. בשנים האחרונות הוא אף עסק בגלובליזציה ובהשתנות של מדינות הלאום, מה שמלמד שהוא נשאר מעודכן עד הרגע האחרון".

     

    מדוע הוא נתפס כשמרן?

     

    "ישנה נטייה לייחס לאייזנשטדט את הגישה הפונקציונליסטית, אך למעשה הוא היה גמיש מאוד במחשבה שלו, וטעות לחשוב שהוא קפא על שמריו והמשיך להחזיק בדיוק באותן דעות בהן אחז בשנות ה-60.

     

    כך למשל, בשנות ה-70 הסוציולוג ברוך קימרלינג חידש ואמר שיש בחברה הישראלית יסודות קולוניאליים, ובכך יצא כנגד הגישה של אייזנשטדט. אך אייזנשטדט
    עצמו לא נשאר באותו מקום מחשבתי, ובספרים מאוחרים יותר שלו נמצא שבחברה הישראלית אכן יש יסודות קולוניאליים.

     

    הביקורת עליו היא די טבעית בסך הכול שכן אייזנשטדט הוא באמת מעין אב קדמון עבור הסוציולוגיה הישראלית, ואי אפשר להישאר אדיש אליו. יחד עם זאת, צריך לזכור שאייזנשטדט כתב עשרות ספרים בחייו וחלק מגדולתו הייתה היכולת להתעדכן כל הזמן. כשמישהו כתב על מהפכות בעולם או על גלובליזציה – אייזנשטדט היה שם".

     

    במה תרם להבנת החברה הישראלית?

     

    "באינספור רבדים. למשל במקום המרכזי שייחס לתנועות הנוער בישראל. הוא האמין שתפקידן לעזור לדור הצעיר להתמודד עם מצב של משבר עם הדור הבוגר. כלומר, שתנועת הנוער מסייעת לנוער להשתלב בחברה הבוגרת.

     

    הוא היה הראשון שכתב על הנושא הזה וספרו "מדור לדור" שהתפרסם בשנת 56' מצוטט עד היום, משום שכבר אז היה בו ניתוח חשוב ומעניין לא רק של תנועות הנוער הישראליות, אלא גם של הנוער ההיטלראי ושל תנועת הנוער הסובייטית.

     

    גם בתחום של יחסי העדות, הוא היה תמיד ערני לכך שלא יהיה בחברה הישראלית מודל תרבותי אחד בלבד והדגיש שכל הזמן יש תהליכים של התהוות ושינוי. למרות שלפעמים מזהים אותו עם האליטה, הוא דווקא היה די גמיש והכיר בהתהוותם של מרכזי תרבות אלטנרטיביים בחברה".

     

    מספרים שהיו לו יכולות אינטלקטואליות בלתי רגילות.

     

    זה נכון מאוד. חיים אדלר, שהיה מתלמידיו הראשונים, מספר שאחרי שסיים לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו וניגש אל אייזנשטדט כדי להגיש לו אותה, ביקש ממנו אייזנשטדט לחכות רגע, והוא התיישב וסיים לקרוא אותה במשך 25 דקות בלבד. זה אולי נשמע דמיוני, אבל זה אכן היה קצב הקריאה שלו.

     

    פעם שאלתי אותו על כך והוא טען שבהשוואה לקצב הקריאה של מרטין בובר, שהיה המורה שלו, הוא בכלל לא קורא מהר. 'בובר קרא 300 עמודים בשעה ואילו אני קורא רק 200', הוא הסביר לי אז.

     

    גם בכנסים הוא היה מפתיע: היינו יושבים בהרצאות משעממות ורואים את אייזנשטדט מנמנם בעיניים עצומות, אך בסוף ההרצאה הוא היה ניגש אל המרצה ואומר לו בדיוק מה הוא אמר, היכן הוא לא דייק ובמה הוא חולק עליו.

     

    אין פלא אם כן שגם המתנגדים הגדולים ביותר שלו יסכימו שלא היה בישראל עוד סוציולוג כמוהו. גם אם יגידו שהיה שמרן – יסכימו שהיה הגדול מכולם".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים