כל האמת על ה"פרטנרים"

קמפיין יוזמת ז'נבה שהושק לאחרונה, בו מציעים לכם "פרטנרים" פלסטינים חברות, כמו בפייסבוק, ממחיש זאת שוב: הפלסטינים מעוניינים בניצחון הסברתי על ישראל יותר משהם שואפים לעצמאותם.

לפני כעשור הם שכרו את שירותיו של אד אבינגטון, לשעבר קונסול כללי של ארה"ב בירושלים שהועסק במשרד יחסי הציבור הוושינגטוני המפורסם "ביינרמן ושות'", ותמורת חוזה של שני מיליון דולר ורבע ביקש ממנו ערפאת "למחוק את ישראל" הסברתית.

התוצאות ידועות: ערפאת הוחרם על ידי ממשל בוש וסיים את ימיו עם תדמית של טרוריסט נצחי במוקטעה, חמאס הדיחה את הרשות הפלסטינית ממוקדי הכוח בעזה והותירה אותה חלשה ועלובה מתמיד (אבל עם מחלקת הסברה מעולה).

עתה, עם פתיחת השיחות הישירות מודל 2010, הגיע תור אנשי "יוזמת ז'נבה" לנסות להביא "ניצחון הסברתי" של הפלסטינים. מדוע ניצחון הסברתי? כי לשווק את אבו מאזן, עריקאת, רג'וב וחבריהם כאנשי שלום זו משימה קשה.

ניקח לדוגמה את הדובר הראשי סאיב עריקאת, יו"ר צוות המו"מ עם ישראל, שנצרב בתודעת הציבור הישראלי בעת הקרב עקוב הדמים במחנה הפליטים ג'נין במהלך מבצע חומת מגן ב-2002, כשהוליך שולל את התקשורת הבינלאומית בהפצת נתוני כזב על "אלפי קרבנות" פלסטיניים - ולבסוף אף הוחרם על ידה. פקיד זה היה, אגב, הבוס של כוכבי ההסברה הפלסטינית. מתחת לתמונתו של עריקאת, היה מתאים יותר הכיתוב: "היית קונה ממנו מכונית משומשת?".

לראיס אבו מאזן, עוד כוכב תעמולה, אזכיר כי לפני כמה ימים אמר שר הדתות שלו, מחמוד אל-חבש, בנוכחותו, כי "המילה מלחמה לא תוסר מהלקסיקון הפלסטיני כל עוד ירושלים כבושה". אבו מאזן מצהיר בפני גורמים ישראליים ומערביים כי בעיית הפליטים "פתירה", ובה בעת משלהב את תושבי מחנות הפליטים כי "השיבה קרובה", ולא לגדה המערבית - אלא לחיפה, לעכו ולגליל. אז איזה פרטנר בדיוק משווקים לנו כאן, פרטנר למלחמה?

אבו מאזן ויאסר עבד רבו, עוד כוכב של הקמפיין, לא מפסיקים לאיים כי "המאבק המזוין לא נפסק אלא רק שינה צורה". מה רוצה עבד רבו להזכיר לנו, שהוא החל את דרכו בחזית הדמוקרטית של נאיף חואתמה החתומה על אחדים מהגדולים בפשעי ההרג בישראל? אנחנו זוכרים. מה רוצה לרמוז לנו אבו מאזן, שהיה לו חלק במבצע טבח ספורטאינו באולימפיאדת מינכן? שעבודת מחקר שכתב הכחישה את השואה וחיברה בין הנאצים לישוב היהודי בארץ ישראל? מי בכלל יכול לשכוח?

כוכב הסברה נוסף הוא ג'יבריל רג'וב, שהורחק ממעגל מקבלי ההחלטות של הראיס לטובת תפקיד של... יו"ר ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית.

הפרטנר החדש-ישן לשלום כל כך קואופרטיבי, שאפילו למשחק כדורגל משותף הוא מתנגד. מי שמנסה להזכיר לו שהקשרים בין ארה"ב לסין התפתחו מתוך משחק פינג פונג, מבזבז את זמנו לריק. הרוח הספורטיבית של רג'וב ואנשיו נעצרת בגבול רמאללה-ירושלים. גם כן פרטנר.

טוב תעשה קבוצת "יוזמת ז'נבה" אם תבהיר לציבור הישראלי מה באמת חושבים ברשות הפלסטינית על השלום עם ישראל: למשל, שהפליטים ישובו לשטחי פלסטין רק "למקומות שמהם גורשו" (היינו: מכל שטחי הקו הירוק); או שאף פלסטיני לא יסכים להסדר כל עוד התנחלות אחת תישאר בגדה המערבית ("הפתרון חייב להיות כמו ההתנתקות מעזה"); וגם: "שירושלים המזרחית כולה היא בירת פלסטין".

עליהם להבליט את העמדה הפלסטינית הרשמית, לפיה כל עוד נמשך הכיבוש, "המאבק המזוין הפלסטיני הוא לגיטימי". והחשוב מכל: שבמקרה הטוב, תושג הסכמה על "הסדר שלום זמני" שמשמעותו המעשית היא הסדרי ביטחון אבל בוודאי לא הגעה לשלום אמת וסיום הסכסוך. האם לכך יש פרטנר ישראלי? אני בספק אם אפילו אנשי "יוזמת ז'נבה" יסכימו לכך, אבל לעת עתה, הם משרתים את מכונת ההסברה הפלסטינית.

אל"מ במיל' משה אלעד, חוקר במוסד שמואל נאמן למחקרים מתקדמים במדע וטכנולוגיה בטכניון, ומרצה ללימודי ביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי