הקוראן פנים רבות לו

תילחמו בפרשנים הקיצונים, לא בספר / הארון תחאוכו

האם מאות מיליוני המוסלמים בעולם יכולים להירגע? הכומר האוונגליסט טרי ג'ונס שינה ברגע האחרון שוב את דעתו, ובסופו של דבר לא שרף ספרי קוראן כחלק מאירועי יום השנה התשיעי לפיגועי ה-11 בספטמבר - יוזמה שזכתה לתמיכה לא מועטה כאן בישראל, לפחות אם לשפוט לפי הטוקבקים.

האמת, אני מודה שבאמת נרגענו. אז אחרי הודעת הכומר החלטנו, בינתיים, לוותר על כמה פיגועי התאבדות ועריפת ראשים.

כיצד קובע אדם משכיל את דעתו? בשאיפה, לאחר שהתבסס על מידע שהוא בדק, אימת והבין. אותי מפליא איך אנשים קובעים דעה על דת שלמה - אחת משלוש הדתות המונותאיסטיות הנפוצות בעולם - מבלי שבדקו ואימתו דברים. אם היו אומרים לי, למשל, שהיהדות מטיפה לרצח, הייתי מחפש בתורה את הפסוקים בהקשר לכך - ויש כאלה: "והשמדת את עמלק" למשל. אז האם היהדות מטיפה לרצח?

את הקוראן, בדיוק כמו התנ"ך, אפשר לפרש. אם רוצים לרדת לעומקם של דברים, כדאי לחפש פירושים מהימנים. אבל כשמדובר באיסלאם, לא טורחים לרדת לעומק הזה: מבקרי האיסלאם מוציאים פסוקים, מסננים מילים מסוימות ומשאירים מילים "קשות" - וכך מציגים את הקוראן כמסית לטרור.

בכך הם בעצם עושים בדיוק מה שעושים אותם קיצונים מוסלמים שנלחמים, כביכול, בשם הדת: בוחרים פסוקים מסוימים, מפרשים אותם לחומרה ויוצאים לפיגוע.

לדוגמה, בפסוק מהקוראן יכולות להופיע המילים "להילחם" ו"בכופרים". מוסלמי קיצוני שטוף מוח יפרש זאת כהיתר לרצוח כל כופר, אך המילים יכולות להתייחס לקרב שהתנהל בימי הנביא מוחמד בין מוסלמים לנוצרים, ולא להתפרש כהיתר לרצח עתידי.

לכאן או לכאן, הפירושים המהימנים של מלומדי האיסלאם הם אלו שקובעים מה באמת מסתתר מאחורי כל פסוק ופסוק, ומבחינה זו - הזרם המרכזי של הפרשנות מתנגד לחלוטין לרצח, וזו התפיסה שרוב המוסלמים מאמינים בה. בניגוד למה שמקבל ביטוי בתקשורת, אם תיגשו לסתם מוסלמי ממוצע (אפילו לא מומחה) ותשאלו אותו האם איסלאם זה קיצוניות ופיגועים, תשובתו תהיה "בקוראן אין דברים כאלה".

נכון שיש קיצונים שמשתמשים בקוראן להצדקת אלימות, והם אלו שיש לצאת נגדם - לא נגד הקוראן עצמו. כל מי שמחזיק בדעה שלילית על הספר הזה, שניזונה מהשקרים שמופצים עליה משני הצדדים, צריך רק לבדוק לעומק את אמיתות הדברים - והוא יחזור בו מדעתו. אך כנראה קל יותר לאנשים לעצום עיניים ולהיגרר אחר מסע השנאה נגד האיסלאם. מכאן הדרך לתמיכה בשריפת ספרים היא קצרה.

אם אדם מחזיק בידו שטר כסף ואומרים לו שהשטר מזויף ושעליו לשרוף אותו, האם לא יבדוק עשר פעמים עד שיהיה בטוח במאה אחוז שהוא מזויף? אז רגע לפני שאתם שורפים דפי קוראן - בדקו מה אתם שורפים! כי מה שיש לכם ביד זה לא שטר עלוב, אלא דת שלמה - שמתנגדת לפיגועי התאבדות ופגיעה בחפים מפשע.

הארון תחאוכו, מוסלמי, עורך האתר אדיגה ביסמן על האיסלאם והעדה הצ'רקסית

תחינה פתטית מול הנחשול האיסלאמי / שאול רוזנפלד

כשנשאל הפרופ' לפילוסופיה טום היקי, מיוזמי החרם האקדמי הבריטי על ישראל, מדוע נמנעים הוא וחבריו מהטלת חרם גם על ארה"ב ורוסיה עקב מעלליהן בעיראק, אפגניסטן וצ'צ'ניה, השיב בלא היסוס שמדינות אלו גדולות וחזקות מכדי שחרם מעין זה יהיה יעיל.

ואכן, לעתים קרובות מדי המידה מכתיבה את העמדה, גם של פרופסורים לפילוסופיה, שבימים אקדמיים כתיקונם היו מתחלחלים מעצם המחשבה שתלמיד מתלמידיהם בתורת המידות היה מבקש להחיל את הכלל המוסרי על סמך שיקולי גודל, עוצמה ויעילות.

כך, ככל שהאיום האיסלאמי הולך ומתעצם, כך נחפז העולם החופשי יותר ויותר למלא את פיו המוסרי מים. נטייתם המובהקת של היקי ודומיו במערב לצקת מים על ידיו של כמעט כל פנאט איסלאמי, ובלבד שישמיע זמירות של מתינות; כמו המגמה ההולכת ומתפשטת בממשל אובמה "להבין" את המוסלמי, בין השאר משום ש"האיסלאם הוא חלק מקידום השלום העולמי", ש"ג'יהאד הוא היטהרות", וש"אין כל קשר בין האיסלאם לרצח חפים מפשע" - הם ההסבר המשלים לכך שמסוף העולם ועד סופו לא חדלו בימים האחרונים להזדעזע מהפנטזיות הפירומניות של כומר מטורלל מפלורידה ולהתעלם כמעט לחלוטין מהאיומים של איסלאמיסטים, בואכה 11 בספטמבר, לשוב ולהבעיר את אמריקה ואת שאר המערב, תשע שנים אחרי.

לדפוס "שריפת המועדון" האיסלאמי יש לא מעט קבלות ומימושים, מניו יורק 2001, דרך באלי, מדריד, אמסטרדם, לונדון, לבנון, רוסיה, ניגריה, תימן, תאילנד, סומליה, אוגנדה, הודו, קשמיר, פקיסטן, אפגניסטן או סודן. חרושת הטרור הזו אינה יודעת גבול ושובע. רק ביולי הפליא הטרור האיסלאמי לקטול לא פחות מ-3,582 אחים מוסלמים - ירידה קלה מ-4,323 הרוגים ביוני.

תשע שנים אחרי פיגוע התאומים, כשכמעט כל הטרור עלי אדמות מיוצר בעולם האיסלאמי, עולה כפורחת יותר מאי פעם ברית הדמים בין אוסף ליברלים מערביים מדופלמים לבין חבורת פנאטים מוסלמים נחושים, והכל כמובן בשם הקדמה, השוויון והפיוס העולמי.

כך, יכול תומך הטרור פרופ' טארק רמדאן מאוקספורד ליהנות מהכנסת אורחים מערבית מופלאה, תוך שהוא מוזמן אחר כבוד כמעט לכל פורום אקדמי רלוונטי במערב; ובאורח זה יכול מועזם בג, שהוגדר בבריטניה כתומך המפורסם ביותר של הטליבאן, לקבל חסות וסעד מארגון אמנסטי;

וכך יכול איקבּאל סקראני, לשעבר מזכ"ל המועצה המוסלמית של בריטניה, לזכות בתואר אבירות בריטי גם לאחר שגילה תמיכה נלהבת בפַתֻוַא של אייתולה חומייני נגד סלמאן רושדי; וכך גם מתאפשר לאימאם פייסל עבד אל-ראוף, הרוח החיה מאחורי היוזמה להקמת המסגד סמוך לגראונד זירו, להיות שליחו של אובמה למפרץ הפרסי, גם לאחר שטען כי מדיניות ארה"ב תרמה לפיגועי התאומים.

כשמול הנחשול האיסלאמי המאיים לכלות כל חלקה טובה במערב, כל שעומד לעולם החופשי הוא קול תחינה פתטי של מנהיגו אובמה לטרי ג'ונס לבל יממש את זממו, נוצק תוכן קצת יותר אמיתי, גם אם מצמרר, לסיסמה Yes We Can.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה