עסקת ענת קם: "הפרקליטות יצרה אווירה נגדה"

המרגלת תהפוך בקרוב למוסרת, המרגל השתחרר ממאסר אחרי חצי שנה. כמה שעות לאחר שחרורו מהכלא של עומר סעיד, שנחשד בתחילה בריגול, נודע אמש כי מתקיימים מגעים מתקדמים להסדר טיעון בפרשת ענת קם - הסדר שיסיר מכתב האישום את הכוונה לפגוע בביטחון המדינה. החיילת המשוחררת צפויה להיות מואשמת בסופו של דבר רק באיסוף, החזקה ומסירה של חומר סודי.

"פרקליטות המדינה התרגלה ש-90 אחוז מהתיקים הפליליים בארץ מסתיימים בעסקאות, ולכן בכתב האישום צריך לנהוג כאילו אתה צובר נקודות לקראת משא ומתן", מסביר עורך הדין חסן ג'ברין, אחד מפרקליטיו של סעיד, את הטכניקה בה נוהגת הפרקליטות. "אתה יודע מראש שאתה הולך לנהל משא ומתן על דבר שאתה הולך למכור אותו. ניהול המשא ומתן הוא הורדת המחיר, אז ברור שאתה מעלה את המחיר ולאחר מכן במשא ומתן עצמו אתה מוריד אותו למה שנראה לך סביר".

קם. "קיבלה אהדה וחשיפה שאחרים לא זכו לה" (צילום: גיל יוחנן)

לדברי ג'ברין, הפרקליטות ניסתה ליצור הרתעה באמצעות יצירת אווירה תקשורתית נגד קם: "לענת קם לא הייתה כוונה לפגוע בביטחון המדינה, כל אחד יודע זאת. אולי התוצאה פגעה בביטחון המדינה, אך בין זה לבין לומר שהתכוונה לפגוע, המרחק גדול מאוד. ריגול מדבר על העברת מידע לצד עוין. מיהו הצד העוין אליו העבירה ענת קם מידע? היא מסרה את המסמכים לעיתון הארץ ולא לארגון עוין. בגלל הנטייה של השופטים להאמין לפרקליטות, החלטה לוותר על עסקת טיעון יכולה לסכן את הלקוח. לכן, עורך דין פלילי שאין לו ביטחון ילך לעסקת טיעון".

"יד קלה כלפי שמאלנים" 

חוסיין אבו חוסיין, שייצג אף הוא את סעיד, אמר כי "מה שפועל לרעת הנאשמים בתיקים אלו זה שהם לרוב אינם מקבלים נגישות לתקשורת. עקב צו איסור מפגש עם עורך דין, אין להם דרך לתקשר עם החוץ ולרוב מתלווה לסיפור הזה גם צו איסור פרסום. זה מוסיף נופך של סודיות, הפחדה והשתקה. דוגמה בולטת היא של סעיד, שנחשד במגע עם סוכן זר והורשע בסופו של דבר רק במתן רשות להתאגדות בלתי מותרת".

פרקליטו של פעיל הימין חיים פרלמן, שנחשד ברצח ערבים ושוחרר רק לאחר חודש של חקירות, מאשים את הפרקליטות באפליה לטובה של אנשי שמאל. "לפי ההסדר התמוה שמתרקם, גם כשמדובר בריגול יש יד קלה יותר כלפי שמאלנים", אומר עו"ד עדי קידר. "קם קיבלה אהדה וחשיפה שאחרים לא זכו לה, אולי בגלל הרקע העיתונאי והקרבה לתקשורת. העובדות מדברות בעד עצמן - היא בבית".

לדעת קידר, השב"כ הוא הגוף המכריע: "הציבור צריך לדעת שעל פי השב"כ יישק דבר. יום אחד היא מסוכנת לביטחון המדינה, יום לאחר מכן היא לא. מה ראיתם היום שלא ראיתם אז? זה מגוחך. זה לא תיק רצח שנהפך לתיק הריגה. המבחן המשפטי אומר שיש כאן פעילת שמאל קיצונית שהיתה צריכה לצפות שמה שעשתה יסכן את ביטחון המדינה, גם אם רמת הידיעה שלה היתה קטנה. להגיד היום, 'אנו משוכנעים שהיא לא התכוונה' זה לעבוד על הציבור ולעשות צחוק". 

עו"ד לאה צמל, ששימשה כפרקליטה של אסירים ביטחוניים והיתה ממקימות הוועד הציבורי נגד עינויים, סבורה כי לעתים "מגזימים בממצאים, כדי להציג הישגים וליצור פאניקה ביטחונית". עם זאת, היא מאמינה כי "בסופו של דבר, הדברים פשוט מתיישבים במקום הנכון שלהם".