"אל תקחו מהילדוֹת את הילדוּת"

"אמא, אני רוצה שתראי משהו", דחקה בי המתבגרת כשחזרתי מריצת הבוקר שלי, בעוד היא מתחברת בעזרת קורי השינה שלה לפיקסלים על מסך ה-21 אינץ'.

"אמא, את חייבת", היא התעקשה. עם 'חייבת' לא מתווכחים. היא העלתה את היו-טיוב, שמה PLAY ונעצה בי מבט בוחן.

לא כזו תמימה

סרטון בת מצווה של ילדה מהשכבה. סצינת הפתיחה חשפה בפני הצופה התמים ילדה חמודה עם שיער בלונדיני גולש, עומדת בתוך אולפן הקלטות עם אוזניות בגודל אוזניו של דמבו, שרה ומתנועעת בהנאה. עד כאן נראה טרוויאלי, אבל לא עובר 'שוט' והילדה מסתובבת עם נעלי סטילטו שהיו גורמות לבנות 'סקס והעיר הגדולה' לאמץ קביים מ'יד שרה', שמלת מיני נמר עם חגורת גומי צמודה ואיפור דרמטי כבד בסגנון מעושן.

בכישרון רב היא מתזזת בחושניות, בין טיילת נמל ת"א (כן, עם הסטילטו), ללוקיישין של חנות נעליים (לא 'גלי'), מדלגת בים, אוחזת ידו של עובר אורח באיזה קניון ורוקדת איתו עלא-קיילי מינו.

"אגב, השיער שלה זה תוספת", אמרה המתבגרת שלי, שמשום מה הפיקה הנאה מעוותת מהמבט המבועת שלי. ארבע דקות קליפ של ילדה שחוצה את מעבר הילדות לבגרות.

אלוהים ישמור, "לוליטה" של נבוקוב נראית עליסה בארץ הפלאות לידה. בתום הקליפ מופיע שם חברת ההפקה עם מספר טלפון. שכן אם הבת שלכם מעוניינת בקליפ "I'm not that innocent" ברוח הספירסיות. יש לכם לאן לפנות.

"מזעזע", אמרתי.

"צריך לאסור אנשים שמאפשרים לטרנד הזה לקרות", פסק אב הבית שהצטרף לצפייה. המתבגרת, שעד לרגע זה כנראה הייתה חלוקה בדעתה, הביטה בי רגועה ושלפה עוד שפן מהכובע: "זו מחרוזת שירים שהיא עשתה בבת מצווה", היא אמרה.

מציאות עגומה

'שיחכו הסנדוויצ'ים', חשבתי לעצמי. בסרטון הבא עומדת אותה ספק ילדה–ספק אישה על במה, עם שמלה ברוח 'פנינה טורנה'. חבריה מתגודדים למרגלות הבמה, שולחים אליה ידיהם כעדת מעריצים וקוראים בשמה. מאחור עומד הקהל המבוגר יותר, חלקו נע באי נוחות מסויימת.

המוזיקה מתחילה, הילדה מסירה מעליה בשליפה את החצאית המנופחת, נותרת במיני ופוצחת במחרוזת שירי צביקה פיק כשהיא מפזזת בביטחון מלא. לרגע למראית ה'דה ז'ה וו' עולה המאסטרו בכבודו ובעצמו ולוחץ את ידה למחווה, מצטלם איתה ויורד.

בסוף הטון החינוכי שלי הכריע. "אני חושבת שזה מוגזם לחלוטין", סיכמתי למתבגרת את מה שהבינה ממני כבר בפריים הראשון.

אין לי משהו נגד הילדה, בכלל לא. יש לי משהו נגד התעשייה חסרת הגבולות הזאת, נגד 15 דקות של תהילה בגרוש שמזריקים לכולנו לוריד דרך כל ערוץ אפשרי. אנחנו, אבל בעיקר הם, חיים בעולם מבולבל. עולם של קידוש היופי והחן והבל המוסר והערכים. ולא, זו לא 'התייפיפות'. זו מציאות עגומה.

מספיק לפתוח את עיתוני הנוער ולראות שמה שעורכי עיתונים חושבים על המתבגרים-בהתהוות שלכם, זה שהם בעיקר בטלנים, רדודים ואוכלים כל מה שנותנים להם. לכן הם יספרו להם שלהחליף חבר כמו גרביים זה קוּל, שופינג זו הדרך הטובה ביותר לבלות (אם אתם כבר ערים בעשר בבקר) ומה יעשה אותך הכי מגניבה בשכבה? (רמז: לא משהו שקשור באימוץ חיות או חונכות ילד סודאני).

אם הילדה רוצה קליפ בת מצווה, דוקו-סלב או פיצ'ר ויש לכם את היכולת והאמצעים - קבלו פירגון, אבל עצרו רגע, הפעילו שיקול דעת, בחנו את התוכן. לא כל מה שנראה סבבה על ביונסה, נראה סבבה על בת המצווה שלכם.

יש לה הרבה פחות שנים ליהנות משנות ילדותה מאשר בגרותה ויהיה לה מספיק זמן להבין שיש לנשיות כוח והשפעה ממנעד יותר רחב של יכולות, אבל בשלב הזה של חייה, כשהכול מתבלבל ומתעצב - לא בטוח שסרטון המבסס את כוחה בחושניותה הוא חפץ המעבר שבו נכון לצייד אותה.