בין צום לאהבה

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. וכל הכלים טעונין טבילה.

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא, ל). ואומר (שם, שם, לא): "תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה".

וכן הוא (רבן שמעון בן גמליאל) אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא): "ביום חתונתו" – זה מתן תורה; "וביום שמחת ליבו"– זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו. אמן.

משנה, מסכת תענית, פרק ד, משנה ח (לפי נוסח קהתי)

המשנה מקשרת בין יום כיפור לבין ט"ו באב, הלא הוא יום האהבה, ומסיימת את מסכת תענית בתיאור של מציאת זיווגים בט"ו באב וביום הכיפורים. הקשר בין שני הימים הופך למסקרן יותר כשנוכחים לדעת ששניהם נחשבים לימים טובים לישראל, בשניהם נהוג ללבוש לבן ובשניהם זמן טוב למצוא בני זוג.

חז"ל גם מלמדים אותנו שביום ט"ו באב קרו מספר דברים טובים לעם ישראל אשר הפכו אותו ליום טוב:

• זהו יום שפסקו בו מתי מדבר – כלומר, קם דור חדש לדור המדבר שעליהם נגזרה גזרת "במדבר הזה יתמו ושם ימותו" (במדבר יד, לה) והגזרה הזו הושלמה.
• זהו יום בו הותרו שבטים לבוא, זה בזה, והותר לשבט בנימין לבוא בקהל – לאחר חלוקת הנחלות לשבטים, התחתנו רק במסגרת השבטים, בת היורשת נחלה לא יכלה להינשא לבן שבט אחר, כדי שהנחלה לא תעבור משבט לשבט, איסור זה הותר. כמו כן, הותר האיסור מימי "הפילגש בגבעה" (שופטים י"ט-כ"א), בו נשבעו ישראל שלא להינשא לבני בנימין.
• זהו יום שבו הוסרו השומרים מהדרכים, אותם מחסומים שהעמיד ירבעם בן נבט שמנעו מישראל לעלות לרגל ולהביא ביכורים לבית המקדש.
• זהו יום שפסקו לכרות בו עצים למערכות עצי המזבח, מכיוון שרק עצים יבשים שאינם מתולעים היו כשרים למזבח. מאותו יום נחלש כוחה של השמש והיא לא מייבשת מהר את העצים, כך שיכלו להכין מלאי לקיץ הבא.
• יום שבו נקברו הרוגי ביתר - מלך רומי שמלך אחר אדרי אאנוס, התיר בט"ו באב להביא לקבורה את הרוגי ביתר.

אם נחפש את המכנה המשותף לכל האירועים, נוכל להבחין בקלות שמדובר בכולם במחילה, התחברות וחיזוק קשרים. באופן דומה מסמל יום הכיפורים את היום בו מחל אלוהים לבני ישראל על חטא העגל. כלומר, שני החגים מייצגים יום של מחילה והתאחדות מחודשת של עם ישראל עם אלוהים.

אלא שהשנה, באופן מעניין ובנוסף לאמור לעיל, מתקיים אירוע אסטרונומי שמופיע פעמיים, ביום כיפור ובט"ו באב: הכוכב מירה, או בשמו הנוסף אומיקרון בקבוצת לווייתן, משנה את בהירותו וניתן לראותו בעין בלתי מזוינת. ניתן יהיה לצפות בו מיום כיפור ובמהלך החודשים הבאים לפרקים, עד שייעלם שוב לתקופה של 5 חודשים ויופיע שוב בט"ו באב.

הכוכב המשתנה מירה

מירה נע במחזוריות של 332 ימים, הוא הכוכב המשתנה הראשון שזוהה ואחד הכוכבים המשתנים שהשתנותם היא הבולטת ביותר לעין. בדרך כלל ניתן לראותו בטלסקופ בלבד והוא גם הכוכב היחידי שיש לו שם, למרות שברוב הזמן לא ניתן לראותו.

מירה התגלה על ידי פאבריקיוס ב-13 באוגוסט 1596, שהשתמש בו כנקודת יחוס למדידת תנועתו של כוכב חמה. פבריציוס שם לב להבדל בבהירותו של מירה, שעלתה בדרגה שלמה בתקופה של שלושה שבועות וכחודשייםו לאחר מכן עלם. בגלל בהירותו המשתנה, חשב בתחילה פבריציוס שמדובר בנובה, כוכב שמתפרץ בבת אחת ואחר כך גווע ונעלם, אך הוא זיהה את הכוכב שנית בשנת 1609.

בשנת 1662 קבע האסטרונום הצרפתי איסמאל (ישמעאל) בוּ‏ליאלדוּ‏ס את זמן מחזור ההשתנות על 333 ימים, קרוב למה שידוע כיום. באותה השנה העניק האסטרונום יוהנס הווליוס לכוכב את השם מירה, כאשר המילה מירה נגזרה מהשורש הלטיני מיר, כלומר "פלא", "מדהים" או "מופלא" זאת בשל תכונותיו הייחודיות. מירה, הוא אב טיפוס לסוג מסוים של כוכבים הידועים כ"משתנים מסוג מירה". מירה היה פעם כוכב כמו השמש, אבל כיום הוא בשלבי סיום של חייו. לא מזמן גילו המדענים כי הכוכב מירה זוהר באור אולטרה סגול והוא גורר אחריו שובל זוהר.

הכוכב הזה מעניין במיוחד, כיוון שהוא כוכב נופל. להזכירכם, כאשר אנו אומרים שאנו רואים כוכב נופל, אנו לא באמת רואים כוכבים נופלים, אלא הבזק אור רגעי בשמי הלילה, של מטאורים בוערים שנכנסים אל תוך האטמוספרה. עם זאת, מירה, הוא היחיד שידוע באמת ככוכב נופל, הוא נע במהירות וגורר אחריו את זנבו הזוהר ועל פי אורכו של הזנב ומהירות התנועה של הכוכב, התנועה הזו נמשכת במהלך 30.000 השנים האחרונות.

משמעות אסטרולוגית

באסטרולוגיה המסורתית החשובות ביותר הן הפלנטות במערכת וישנה חשיבות לכוכבים הבהירים ביותר, או הכוכבים הגדולים עם הבהירות הנראית, במונחים של שטף האנרגיה המגיעה אל כדור הארץ. כך למשל, סיריוס, שבתקופה בה החל לזרוח, התחילה להתפתח התרבת ואנשים אף למדו את סודות החקלאות ועבודת האדמה, סיריוס שזורח בסוף יולי תמיד התקשר להצפות הנילוס והיווה סימן חשוב לחקלאים ולקביעת טקסים דתיים. דוגמה נוספת הוא כוכב השבת אלגול, המכונה "ראש השטן", הוא כוכב חשוב מאוד באסטרולוגיה ובעל נטייה אלימה. אך זה כמעט בלתי אפשרי לכלול את כל הכוכבים הבהירים יותר, כיוון שלמרבה הצער זה יגדיל את מספר הכוכבים בכמה מאות.

מירה מתאר יכולות רבות, תחושת הישג, היכולת להתמיד ולהתמודד עם בעיות מורכבת. הוא מעניק אופי חושני ולעתים קרובות מתחבר אל כמיהה או געגוע בתחום מסוים, זאת בהתאם למקום בו הוא מופיע.

מירה, שיופיע השנה בכיפור וט"ו באב, יכול לקבל משמעות של משהו מופלא, קסום. געגוע ותקווה לימים טובים וזמן לבקש בקשות, הרי לא בכל יום מופיע מולנו כוכב נופל.