שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ישראל ביתו

    לעילי בוטנר יש נשמה זקנה של קיבוצניק משנות ה־60 ולא אכפת לו מה אתם חושבים. להפך, מבחינתו זה הדבר הכי יפה וטהור שיש. באלבום החדש הוא נוטש את אבק הכוכבים של רן דנקר, לטובת התמודדות ראשונה עם אחיו פגוע הנפש והאופן בו השפיע על חייו. תכירו את המוזיקאי הכי פחות ציני שפגשתם, רק אל תקראו למוזיקה שלו "קפולסקי"

    אם בעוד 10 או 20 שנה שירים שלי יהיו חלק מרפרטואר שירי הזיכרון הישראלי, אני אראה זאת כמחמאה אדירה. שירי הזיכרון וטקסי בית הספר הם לדעתי שירים בעלי ערך עליון. אין מה לעשות, יש משהו אחר בהוויה ישראלית שמורכב גם מיגון וצער, כולם כאן מכירים לפחות אדם אחד שנפל ואי אפשר להתעלם מזה". במילים אלו מספיד עילי בוטנר את פסגת שאיפותיו המוזיקליות והגשמתו העצמית כמוזיקאי ככותב וכמבצע. הציטוט הזה סיכם שיחה ארוכה ונינוחה עם בוטנר בדירתו התל אביבית - שגם ממוקמת באחד הרחובות היפים והנכונים במרכז העיר - שאיכשהו חזרה פעם אחר פעם לגישתו המיושנת והארצישראלית בכל הקשור למוזיקה שהוא יוצר. אהבתו למוזיקה הישנה והטובה אפיינה גם את אלבומו החדש שיוצא בימים אלה. בוטנר, שעדיין מעדיף שלא לשיר בעצמו (בעיקר בגלל סוגיות ביטחון עצמי בתחום), צירף אליו באלבומו השני צוות מרשים במיוחד שכולל גם את ריטה, נורית גלרון, הפרברים ואפילו אחד רן דנקר - שעמד לפני כשלוש שנים כמבצע יחיד באלבומם המשותף, "שווים".

     

    העובדה שבוטנר מתגורר בתל אביב אינה מובנת מאליה. הוא אינו רואה עצמו תל אביבי. לדבריו, הוא עדיין אותו קיבוצניק שמתרגש משירי הפרברים (עוד נחזור אליהם), אוהב את השקט שיש בסוף השבוע הישראלי ומחבק בחום את הטקסיות והממלכתיות של ההוויה המקומית, זו שהמבקרים אוהבים לזלזל בה ולעיתים רואים בה התמסחרות. לו פגשו אותם מבקרי מוזיקה את בוטנר, הם היו מבינים כי בזמן שנערים אחרים הקשיבו ללהקות רוק, הוא התרגש משירה בציבור בקיבוץ ולמד את קטעי הגיטרה של אורי הרפז (כן, הפרברים) במקום את אלה של ג'ימי הנדריקס.


    לא אוהב טרנדים ולא מנסה להתאים את עצמו. בוטנר (צילום: שחם זגורי)

     

    הוא נולד לפני 32 שנה בקיבוץ עין כרמל ומיד התגלה כילד מוזיקלי, שהתלווה לאמו בשעות הלילה המאוחרות לחזרות של ההרכבים הקוליים בקיבוץ. בגיל 16 נפרדו הוריו וזמן קצר לאחר מכן הוא עזב את התיכון לטובת לימודים ברימון עם חבר'ה מבוגרים ממנו, תוך שהוא חובר למוזיקאי בעל שיעור קומה - שמוליק קראוס. את שנות הצבא העביר בלהקת חיל האוויר המוערכת, שם גם בנה את מיטב קשריו, שהובילו אותו בהמשך הדרך לעבודה כנגן מוערך בשלל פרויקטים ועם אמנים כמו עברי לידר ועידן רייכל וכחבר מן המניין בלהקת הבית של "כוכב נולד" לאחר שירותו הצבאי.

     

    "לפני שעזבתי את הקיבוץ לא הכרתי כמעט מוזיקה אחרת מלבד שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. למרות שמעולם לא הייתי מרדן, אני חושב שההחלטה שלי לעזוב את בית הספר וללמוד ברימון עם אנשים שגדולים ממני בכמה שנים טובות היתה האקט המרדני שלי. זו החלטה לא פשוטה לעשות בגיל צעיר כל כך".

     

    לא הרגשת שאתה מפספס את בני גילך?

    "האמת שאז לא ראיתי את זה ככה, אבל היום אני מבין שהייתי מאוד בודד. הפסדתי משני הצדדים. מצד אחד, חברים בני גילי שהשארתי מאחור ולא פגשתי שוב, ומצד שני, הייתי צעיר מדי בשביל להפוך לחבר של החבר'ה שלומדים ברימון".

     

    החוויה ברימון גרמה לך לגלות גם מוזיקה אחרת?

    "כן, בהחלט. חשוב להבין שרימון של שנת 94' היה אחר לגמרי ממה שהוא היום. אני הכרתי שם הרבה ג'אז ורוק, דברים שלא היתה לי נגיעה בהם לפני כן. בקיבוץ גדלתי על נתן יהונתן והשירים שאמא שרה בהרכב הקולי, פתאום אני מנגן עם שמוליק קראוס. זה הרבה לספוג בתקופה קצרה כל כך".

     

    המעבר והצלילה הטוטאלית של בוטנר לתוך עולם המוזיקה גרמו לו, לדבריו, לזנוח את המשפחה, שבינתיים חוותה קשיים לא פשוטים. מעבר לגירושין של הוריו,

     אובחן אחיו הגדול כפגוע נפש. שירי האלבום החדש, כמו גם שירי "שווים", עוסקים בתחושות קשות מהתקופה הזו אשר מבעבעים כעת, בגיל 32, ומוצאים את ביטוים.

     

    "מי שמכיר את החיים עם פגוע נפש במשפחה מבין עד כמה כל המשפחה צוללת לתוך העניין הזה. באחד השירים באלבום החדש שלי אני מדבר כעת בהשלמה על העובדה שהתרגלתי לצרוך פחות תשומת לב מאמא שלי, כי ידעתי שהיא צריכה להתרכז במאמצים האדירים של הטיפול באחי. אחרי שסיפרתי את זה באחד הראיונות בטלוויזיה, אמא שלי התקשרה אליי ואמרה לי שהיא מעולם לא ידעה שאני מרגיש כך. הסברתי לה שכמו בכל שיר יש גם קצת פנטזיה שמשתלבת בעניין, אבל שזו האמת. היום אני מבין שכשהכל התפרץ והמשפחה עברה תקופה קשה ביותר, אני הייתי עסוק בלהיות נגן - ולכן גם עליי מוטל סוג של אשמה".

     

    אתה מנסה לכפר על התקופה ההיא?

    "לא יודע אם לכפר, אבל כשאתה מגיע לגיל 32, אתה מבין שדברים שקעו בך במשך השנים וכעת הם יוצאים. זה לא פשוט לעבור שלב שבו אחיך הגדול הופך ברגע אחד לאחיך הקטן שזקוק לעזרה שלך, לא קל לקבל את זה בגיל צעיר כל כך. אני מרגיש בצורה מסוימת שהתקופה הזאת, של גיל 16, היא כל כך סימבולית בחיי, עד שאני כותב מילים כמו בן 16. כשאני מתיישב וניגש לכתוב טקסט לשיר חדש אני לא עילי בוטנר בן ה־32 שחי בתל אביב, אלא ילד בן 16 שחי בקיבוץ. השירים שלי, בעיקר אלה של האלבום החדש, הם אומנם שירי אהבה, אבל לאו דווקא שירי אהבה שאני שר לאשה. בחיים שלי, כמו גם ביצירה שלי, תמיד יש לי איזה שבר שצריך לאסוף, איזה משהו שעדיין לא שלם. רק משם אני גם מצליח ליצור. מישהי אמרה לי השבוע שהיא הקשיבה לאלבום שלי וקראה את המילים וגילתה הרבה מהן שחוזרות על עצמן, כמו 'לבד', 'שברים', 'גלים' ו'רוח', אני אפילו לא ממש שמתי לב לזה עד עכשיו. אין ספק שכל העבר המשפחתי שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני, גם היום".

     

    לכן אתה גם מתנדב היום בכזו אדיקות ב"אנוש"?

    "דרך אחי באמת הגעתי לעמותה הזאת, שמטפלת בפגועי נפש בצורה כל כך מסורה, אבל עם הזמן נשאבתי לתוך העולם שלהם וזה מעניק לי הרבה מאוד כוחות. אני מגיע לשם פעם בשבוע ומנהל הרכב מוזיקלי. הכתיבה של אדם פגוע נפש היא כנה ואמיתית בצורה שיכולה להביך אותך, אבל חשוב לי לתת להם את הבמה. אני מביא איתי בכל פעם אורח אחר, וב־15.11 אנחנו מעלים מופע משותף בצוותא. לצערי, אחי במצב לא טוב היום ולאחרונה הוא לא משתתף במפגשים".

     

    בשלהי שירותו הצבאי, וכמה שנים לפני הפריצה הגדולה עם רן דנקר, בוטנר סימן וי על תחנה נוספת בדרכו מעלה כאשר חבר ללהקת הפאנק המעולה פאנקנשטיין. הלהקה, שהוקמה על ידי אלרן דקל וגורי אלפי, אומנם לא הפכה ליקירת

     המיינסטרים, אבל תפסה את מקומה בסצנה עם מופע קאלט במועדוני תל אביב ועשתה טוב לכל מי שפעל בה. מפיקים ומגלי כישרונות הגיעו להופעות המדוברות שלה וליקטו מתוכה נגנים למגוון פרויקטים. אחד הפרויקטים האלה צמח לממדים מפלצתיים תחת השם "כוכב נולד".

     

    "אתה צריך להבין שכשקיבלתי קסטה מגורי אלפי ומאלרן דקל ב־1998, לא ידעתי בכלל מה זה פאנק. כמו כל דבר שאני עושה בחיי המוזיקליים, החלטתי ללמוד את התחום לעומק. ישבתי עם אלבומי פאנק ולמדתי לאט לאט איך זה עובד. טכניקת הנגינה היתה שונה לגמרי ממה שהייתי רגיל. החוויה הזאת נתנה לי הרבה מאוד. באותה תקופה גורי כבר היה מגיע להופעות אחרי חזרות עם אסי כהן, עד שהוא עזב כשהם התחילו להצליח. לכל אחד בלהקה עשה ההרכב הזה רק טוב".

     

    ביקור בדירתו של בוטנר מבהיר מיד כי יש גם אשה בתמונה. הסדר המופתי מופר רק על ידי ערימת הגיטרות היקרות שעומדות בפינת האולפן שלו בדירה המעוצבת. בוטנר מעיד על עצמו כאחד שגדל על חינוך קיבוצי לסדר, אך טוען כי שירי, אשתו, היא שאחראית על המירוק המדהים של הקן התל אביבי שהקימו לאחר שהתחתנו לפני כשנתיים. את אשתו הכיר לפני כמעט עשור על הסט של "לילה גוב 2". היא עבדה שם כתחקירנית והוא הגיע עם הלהקה שליוותה את עברי לידר. מאז אותה פגישה הם הפכו לידידים טובים. במשך כשלוש שנים בוטנר המשיך לנסות ולשדך אותה לחברים שלו, עד שהיא ביקשה ממנו להפסיק.

     

    "השינוי הגיע ביום ההולדת ה־28 שלי. זה היה יום שישי חורפי והייתי לבד לגמרי, בלי חברים ובלי המשפחה. אני זוכר שהזמנתי לעצמי שניצל ופירה יקרים להחריד ממסעדת בתיה, כי רציתי תחושה של אוכל ביתי. ימי הולדת זו תקופה שאני עושה בה חשבון נפש והאווירה גם ככה היתה קשה. ככה ישבתי ואכלתי לבד בגשם שניצל, עד שצלצל הטלפון. בקו השני היתה שירי, שביקשה שארד כי היא הכינה לי עוגת יום הולדת והיא היתה עם חברה באוטו. ירדתי למטה ושירי חיכתה לי עם עוגה כושית כזאת עם סוכריות כמו של ילדים, העוגה הכי טובה שיכולתי לבקש. רק העובדה שמישהו חושב עליך כשאתה בטוח שכולם שכחו, ריגשה אותי בצורה בלתי רגילה. חודש אחרי זה יצאנו לארוחת ערב ומאז אנחנו יחד".

     

    למרות שפע קשריו המצוינים בתעשייה ועשרות האמנים איתם עבד בוטנר עד כה, מדהים לגלות את חוסר הביטחון המופגן שלו, אם זה כלפי גוון קולו (שנשמע מצוין כאשר הוא כן מעז לשיר איזה בית או שניים), או בכל הקשור לגיוס הכישרונות לאלבום החדש שלו.

     

    בראיונות קודמים שקיימת טענת שאתה לא מאמין שאמנים כמו ריטה, נורית גלרון והפרברים הסכימו לקחת חלק בפרויקט. למה אתה כל כך חסר ביטחון?

    "אני חסר ביטחון וביישן מטבעי. אחד הדברים שהכי מביכים אותי בעולם זה כאשר מישהו שם שיר שלי בנוכחותי. החברים שלי יודעים את זה וכשהם רוצים לראות אותי מסמיק, זה מה שהם עושים. אחד הדברים הגרועים אפילו יותר זה כאשר בחתונות משמיעים את 'אני אש', והכלה מושכת אותי לרחבה לרקוד איתה. זה מביך אותי גם בגלל שזה השיר שלי וגם בגלל שאני צריך לרקוד. לגבי הזמרים המדהימים איתם עבדתי באלבום החדש, אתה צריך להבין שפניתי כאן למעשה לזמרים שגדלתי על החומר שלהם. כאשר הם אמרו כן למנהל שלהם, פשוט לא האמנתי שהם הסכימו ושהם התחברו לשיר ששלחתי להם. בגלל שהיה מדובר באמנים בעלי שיעור קומה גם הרשיתי לכמה מהם, כמו ריטה ונורית גלרון, לשנות קצת את הטקסט כדי שיתאים לאישיות שלהם. בסופו של דבר, כל האמנים הללו באו להצטלם אצלי בבית ולא האמנתי".

     

    • את הראיון המלא ניתן לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עם האקס המוזיקלי, רן דנקר
    צילום: שרון בק
    מידידים לבני זוג. עם אשתו, שירי
    צילום: דנה קופל
    לאתר ההטבות
    מומלצים