מי זה דופק בדלת?

לאן לעזאזל נעלמו השכנים? לפני הרבה שנים יושמו חוקים לא כתובים בקומדיות המצבים ששטפו את העולם. אחד מהם היה השכן. כמעט ואי אפשר היה לעלות סדרה מנצחת לאוויר, מבלי להפעיל נוהל שכן.

זה קרה הרבה לפני שנות ה-80 וה-90. כבר אצל ארצ'י בנקר היו הג'פרסונס, שקיבלו כמובן סדרה משלהם, ועוד קודם לכן היה לנו בשחור לבן את פרד ואתל מרץ הגבוליים, החברים הטובים של ("איי לאב") לוסי וריקי ריקרדו. אבל מאז החל פורמט הסיטקום לגסוס, נדמה שגם השכנים נתקפו במחלה סופנית. ובכל זאת, לא נשכח את הדמויות המוזרות בדלת שממול, ולכבודן קבלו את מצעד השכנים הגדולים. ואף מילה על קריימר. וגם לא על נד פלנדרס, שכן אנחנו צוללים כעת אל דמויות שכבר מזמן לא איתנו.

מקום 5: ווילסון ווילסון ג'וניור (שפץ ביתך)

שכנים הם בדרך כלל משוגעים. אבל דווקא ווילסון היה הרגוע, המתון, האיש החכם בעל הניסיון, שידע לסייע באמצעות מילים בכל צרה באשר היא. אבל דווקא התכונות האלה, הן אלה שהפכו את ווילסון, חברו הטוב של טים טיילור (טים אלן), לבלתי נסבל.

השכן המעצבן: מיטב הרגעים של ווילסון

הוא אולי היה בעל לב טוב ונדיב, אבל בכל פעם בה הופיע הכובע הטיפשי מעבר לגדר של משפחת טיילור, הגיעה העת המתישה בכל פרק. אפשר להודות, העצות הרבות של ווילסון למשפחה היו עצות של פחות משני גרוש, וחבל שהמשפחה הכמעט לא מתפקדת, היתה צריכה להיאחז בחוכמתו של השכן המטאטא עם כובע הטמבל.

עוד יותר מעצבן היה שכלל לא ראינו את החלק התחתון בפניו של האיש, טריק בסדרה שזכה עם השנים לבדיחות בווריאציות שונות. אבל בסופו של דבר, כנראה שכל החסרונות האלה, הם גם היתרונות. כי אם ארל הינדמן, ששיחק את ווילסון הצליח לעצבן נורא - הוא בטוח עשה משהו טוב.

מקום 4: סטיב ארקל (אריזה משפחתית)

גם אם נתכחש לכך, באמת שאי אפשר לספר על שכנים טלוויזיונים מבלי להזכיר את דמותו של האחד והיחיד, סטיב ארקל. הנער החנודניק שהיה אחד מחלוצי ז'אנר השכן המעצבן. אמנם שכנים אחרים נראו על המסך הקטן לפניו, אבל נדמה שארקל הצפצפני המציא את המשחק.

ארקל והאקורדיון. המציא את המשחק

אובססיבי כלפי לורה המסכנה, מפוזר ומגושם, נוחר כשהוא צוחק וקרצייה אנושית של ממש, ארקל, השלייקס והריקוד המטופש שלו, הפך לרגע קלאסי בטלוויזיה של שנות ה-90. אפילו כשהחליף צורה והפך לאלטר אגו שלו, "סטפן אורקל", גם אז היה ג'ליל ווייט לאיש שהחזיק לבדו את הסדרה על כתפיו. אולי לפעמים לא נודה בכך, אבל ארקל היה הסיבה היחידה שהתחברנו לסדרה הבינונית הזו מלכתחילה.

מקום 3: גברת אוקמונק (אלף)

אוי, כמה מעצבנת היתה רקל אוקמונק הרכלנית. גם היא וגם בעלה טרבור המטופש. דווקא צמוד לבית בו התחבא חייזר קטן, שעיר עם מבטא איטלקי-אמריקאי, גרה השכנה הפשפשנית. עבור התסריטאים של "אלף", הפכה מיסז אוקמונק למוצא דרמטי מדויק.

גם זה קרה: כשאלף פגש את רקל אוקמונק

בכל פעם שאלף כמעט נתפס, בכל פעם שמישהו מבני המשפחה כמעט מעד וחשף קצת יותר מדי מידע, בכל פעם שהיו זקוקים יוצרי הקומדיה גם לכמה רגעי קיטש משפחתיים, דחפו לשם גם את אוקמונק המתערבת, בכדי לסובב את המברג עמוק יותר בתוך הפצע.

אוקמונק מצידה, תמיד סיפקה הופעה מצוינת וקשה להאמין שבסדרה בה הכוכב הוא בובה שמנמנה ורעבה, היא הצליחה ליצור אי נוחות בכיסא. גם בתעשיית הסיטקומים של הניינטיז זיהו את הכישרון הנפלא של ליז שרידן, שגילמה את השכנה, ושלא כמו שאר השחקנים בסדרה, הבטיחו לה עוד תפקיד מכובד - הפעם בקומדיה המצליחה ביותר בהיסטוריה. אם הפרצוף נראה לכם מוכר, אך לאו דווקא מ"אלף", זה מכיוון שבמשך תשע עונות שרידן היתה הלן סיינפלד, אמו של ג'רי.

מקום 2: קימי גיבלר (צער גידול בנות)

קימברלי "קימי" לואיס גיבלר הפכה בשנות ה-90 להתגלמות המושלמת של דמות השכן המעצבן. יוצרי "צער גידול בנות" ידעו לעצב אותה בדיוק כדי לעצבן את הצופים בצורה הטובה ביותר. אף אחד לא אהב את קימי המעצבנת. לא סטפני טאנר ילדת הסנדוויץ', ולא האבא דני, הלא הוא הקומיקאי המטונף בוב סאגט באחד מתפקידיו המשונים והמצחיקים ביותר, לא אנקל ג'סי, לא ג'ואי ואפילו לא מישל הקטנה (או הקטנות, הדמות התפצלה בין מרי קייט לאשלי אולסון).

גיבלר. אף אחד לא אהב אותה

רק די-ג'יי, חברתה הטובה, מצאה לה פינה חמה בלב בבית טאנר (כן, גם הם טאנר. כמו ב"אלף"). אבל הנערה הבלונדה עם הקוקו-בלוף דווקא די אהבה ששונאים אותה ושטורקים לה דלתות בפרצוף. היא הפכה את העלבונות ההדדיים למקצוע נפלא עבורה ואפילו הצליחה להיות גם מצחיקה שהחזירה מכות טיפשיות מתחת לחגורה לטאנרים.

אבל על המשחק, אנדריאה ברבר שגילמה את גיבלר ויתרה מיד לאחר סיום הסדרה. אם תיכנסו לעמוד הפייסבוק שלה, תראו שהתפקיד האחרון שלה היה במאי 2010, אז הנחתה תחרות דראג קווינס במזללת המבורגרים בהוליווד. כבוד.

מקום ראשון: ג'פרסון דארסי (נשואים פלוס)

מה פתאום ג'פרסון? ואם כבר שכן של משפחת בנדי אז איפה מרסי? או אולי סטיב? הסיבה שג'פרסון דארסי עומד במקום הראשון היא פשוטה. מעולם לא נעשה חילוף כל כך מוצלח בקומדיית מצבים. עבור מעריצים רבים, עזיבתו המפתיעה של סטיב רודס היתה מכה חזקה לסדרת המופת "נשואים פלוס". סטיב היה דומיננטי, מגוחך ומצחיק נורא.

החילוף המושלם: ג'פרסון ברגע קלאסי

אבל אז, בעונה החמישית הפציע ג'פרסון דרסי. היפיוף עליו מרסי תמיד חלמה אך לא זכרה שבכלל התחתנה בלילה משוגע אחד. כבר בבדיחה הראשונה שנעשתה בהקשרו של ג'פרסון בסדרה, אפשר היה להבחין שתקופה מצחיקה וחדשה לפנינו, שכן ג'פרסון העניק לאשתו הטריה את השם מרסי דרסי.

וכך היה. ג'פרסון, אותו גילם השחקן טד מגינלי, הרס מצחוק וגם הפך למודל לחיקוי לא רע בכלל. בחור נאה ועצלן, מתחתן עם אישה מבוססת בכדי שיוכל להתבטל ולהעביר את הזמן בנודי-באר.

מעבר לרחוב יש לו החבר הכי טוב, אל בנדי. למרות שבנדי גם יודע להתעצבן על השכן העצלן כשצריך.

חוץ מזה, ג'פרסון אולי נראה היה איש פשוט ותמים, אבל בעברו תקופות אפלות ולא ברורות. סוכן סמוי? עד מדינה? בכיר בממשל האמריקני? או אולי פושע נמלט? או שבכלל עבד על כולם? הבנדיס ואנחנו מעולם לא גילנו מה מחביא ג'פרסון. אבל האמת? לא ממש אכפת לנו. העיקר שהוא היה שם.