שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    רק היום! חצי-אברך באלף שקל
    "חוץ מהמזוזה, מכרו בבית הכנסת שלי ביום כיפור הכל: פתיחת ההיכל (ב-60 אלף), ברכת פרנסה (ב-50 אלף) ואפילו תמיכה בלומדי תורה על בסיס חצי פנסיון". ניר (שוקו) כהן לא התחבר לסחר מכר ביום הקדוש

    "הוצאת ספר ראשון, 1000 שקלים" 

    יום כיפור, אני מודה, זהו היום היחיד בשנה בו אני חובש כיפה על ראשי, מתעטף בטלית ושם פעמיי אל בית הכנסת. היום הזה מוציא ממני כנראה את היהודי הקטן החבוי בי, זה שלא ממש סגור על כל התפילות וגינוני הטקס אבל מתאמץ לעשות את המיטב, ולהיטמע באוירה המיוחדת שעוטפת את בית הכנסת העמוס.

     

    בית הכנסת שלי ממוקם במרכזה של שכונה חילונית אמידה בראשון לציון ויש לומר שהוא מופת לאירגון וסדר. חזן עם גרון של אייל גולן מעביר את התפילה, שירותים נקיים, מקומות מסודרים ועמידה, כמעט צבאית, בלוח זמנים צפוף, ספרדים ואשכנזים מעורבבים בו יחדיו והתפילה נעשית באוירה טובה למדי וברוח המועד. הכל טוב ויפה וחגיגי. ואז מגיע "המכרז של המדינה" - מכירת החיסול של קדושת המקום. מי רוצה רימון ב-1000?

     

    רגע לפני תפילת הערבית של ערב יום כיפור מפציע הגבאי, נעמד במקום בולט ומתחיל למכור בקול גדול ברכות, פסוקים וזכויות שונות בתפילה למרבה במחיר.

     

    האמת שהמנהג הזה לא זר לי, גם בבית הכנסת של סבי ז"ל היה נהוג לבצע מכירה דומה בשבתות, חגים ומועדים, אבל להבדיל אלפי הבדלות בבית הכנסת של סבא מכרו מספר מצומצם של ברכות וספרי תורה. היום – בית הכנסת הוא בורסה. כל מתפלל הוא ברוקר, כל אחד זורק מספר, המספר הגבוה מנצח. מי שיש לו לוקח, מי שאין לו, יצטרך כנראה להתפלל לנס בשנה הבאה. אצל סבא היה נהוג שמי שרוצה קונה, מקבל ברכה והשאר היו מפרגנים. היום כבר לא מפרגנים, היום הכסף מדבר.

     

    "פעם שלישית - נמכר. פתיחת היכל 60 אלף"

    חוץ מלמכור את המזוזה, מכרו ביום כיפור האחרון בבית הכנסת כמעט את הכל: פתיחת היכל הקודש של ערב כיפור נמכרה בשישים אלף שקלים, ברכת הפרנסה בחמישים אלף, ספרי תורה, רימונים ושאר ברכות שמעולם לא שמעתי עליהם נמכרו באלפים. אחרי שעה שלמה של מכירה פומבית שלא הייתה מביישת את ירון פאר וערוץ הקניות אפילו הגבאי נזקק למחשבון פיננסי.

     

    לשיא הגענו כשבית הכנסת מכר אברך, לא ממש מכר אלא הציע אברך לתמיכה. מסתבר שבבית הכנסת הקטן בשכונה פועלת ישיבה קטנה ובה מספר אברכים, כך קרה שלקראת סיום המכירה הפומבית הציע הגבאי גם אברך למכירה/תמיכה, ואפילו חצי אברך על בסיס חצי פנסיון אני משער.

     

    בתוך כל הצגת האבסורד הזו דבר אחד מטריד במיוחד – ברכת הפרנסה נמכרה בבית הכנסת ב-50 אלף שקלים! שמעתם נכון, 50 אלף. ועכשיו שמישהו יסביר לי את ההיגיון: הרי מי שיכול להרשות לעצמו לפזר כזה סכום על ברכת פרנסה כנראה שמתפרנס לא רע בכלל. לא כדאי שמישהו שבאמת צריך יקבל אותה?

     

    "נועלים את ההיכל, מישהו רוצה לפתוח את הכיס?" 

    איך יכול להיות שביום כיפור, יום שבו כל בית ישראל נדרש לצום, לא לעבוד

     ולא לעסוק בכל מלאכה שהיא, מנהלים, סחר וממכר, בחסות הדת? נכון, בתי הכנסת זקוקים להכנסה, לתחזוקה שוטפת ושיפוצים כאלה ואחרים, שמקורה בעיקר בתרומות. אבל כל מי שראה לאחרונה את תהליך המכירה בבתי הכנסת השונים ברחבי הארץ יודע היטב שהרציונל של חלק מהקונים הוא אחר – להראות לכולם שיש להם, שהם יכולים להרשות לעצמם. שאיציק, נו אתה מכיר אותו, ההוא שהתגרש והתחתן שוב, הקבלן עם הלקסוס, קנה ברכה ב-60 אלף שקל ושכולם יאכלו את הכובע, ברגע שיסתיים הצום.

     

    ובכלל, מה קרה למתן בסתר? הרי אם משהו באמת רוצה לתרום מדוע חייב העניין להתקיים בתוך בית הכנסת ועוד ביום הכיפורים?

     

    אינני אדם דתי ולכן אם למישהו דעה נחרצת הפוכה משלי - זכותו. אני באופן אישי מקווה שגם עלי תיפול ברכת הפרנסה, כך שאולי בשנה הבאה אקנה לי אברך. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים