שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תתנו להם כספים
    בג"ץ פסק כי ההסדר בו מועברים כספי ציבור לסרבנים כתמריץ למתן גט ימשיך להתקיים. רבקה לוביץ' לא מבינה למה צריך להתרפס בפני סרבנים וקוראת לחקור את התופעה
    "אני מקווה שזה בסדר איתך שקנינו לבעל פחית קוקה קולה. יש אצלנו מנהג לקנות פחית קולה לסרבן גט אחרי שהוא הסכים לתת גט", כך אמר לי דיין בשעה שכתבו את הגט לאישה שהייתה מסורבת גט 11 שנה. תהיתי האם זה היה עובר בבית המשפט. ניסיתי לדמיין שופט קונה בקבוק קולה לאדם ששדד בנק או אנס ילדה. ובכן, זה עובר יפה גם בבית המשפט העליון. אולי לא לגבי שודד זקנות או אונס ילדות - אבל לגבי סרבני גט - זה עובר.

     

    בג"ץ פסק השבוע כי ההסדר בו מועברים עשרות אלפי שקלים (פחיות קולה?) מכספי ציבור לסרבני גט כתמריץ למתן הגט ימשיך להתקיים. בשתי עתירות שהגישה עמותת מרכז צדק לנשים בשנת 2006 התבקש בג"ץ להורות להנהלת בית הדין הרבני להפסיק את ההסדר של תשלומי כספים מטעם "קרן העגונות" לסרבני גט בתמורה להסכמה למתן הגט, ולהורות למוסד לביטוח הלאומי להפסיק את ההסדר של מחילת חובות לסרבני גט בתמורה להסכמה למתן הגט. לחילופין ביקשו העותרים מבית המשפט להורות על קביעת נהלים וקריטריונים ברורים לתשלומים אלו. בית המשפט פסק כי ההסדרים הללו אמנם יימשכו אך יש לגבש אמות מידה להפעלת הסדרים אלו ויש לשתף נשים בועדות של מקבלי ההחלטות.

     

    בית הדין הרבני אכן הצליח לחנך לא רק את הציבור הרחב, אלא גם את שופטי הבג"ץ כי הבעיה של מסורבות גט ועגונות היא ראויה לטיפול בדרכים עקלקלות של כניעה לסחיטה של סרבני הגט. גברים ונשים אלה (בעיקר גברים) אשר מחזיקים את בני הזוג
    שלהם ואינם משחררים אותם בגט, מחזיקים את החברה כולה בגרון, ומביאים את כולנו לרקוד לפי החליל שלהם. במקום למצוא את הפתרונות ההלכתיים הראויים לנושא זורק בית הדין את עצמו על המדינה ומבקש את כספה, כספינו. במקום לטפל ביד קשה בתופעת סרבנות הגט - בית הדין הולך בשיטת הגזר.

     

    הפסיקו להיות תמימים ולחשוב שמדובר בתופעה כאובה של העם היהודי לדורותיו שאין לה פתרון מלבד להתרפס ולזחול על הארץ לרמיסת רגלם של סרבני הגט. מדובר בתופעה מכוערת שמקבלת עידוד מצד בית הדין הרבני בשל טיפולו הרך בגברים וחששו מנושא ה"גט המעושה".

     

    אני קוראת לבית הדין הרבני להקים ועדה, שתכלול נשים, על מנת לבדוק את ההיסטוריה של המקרים שבהם המדינה העבירה כספים לבעלים סרבני גט ומחלה להם על חובותיהם. הבה ונחקור לא רק האם הופעלו כל הסנקציות כנגד הסרבנים לפני שהוחלט להעביר להם כספים ולחמול להם על חובותיהם, אלא כמה שנים התמהמה בית הדין בכל אחד מן המקרים עד אשר פסק שהבעל מחויב לתת גט ושיש להטיל עליהם סנקציות? כמה שנים התעסק בית הדין הרבני בכל אחד מן המקרים בניסיון להגיע ל"פשרה" של הצדדים גם כאשר הוא ידע שבית המשפט כבר נתן פסקי דין בכל הנושאים? אולי אם הכסף היה יוצא מכיסם הפרטי של הדיינים הם היו מוצאים את הדרכים הכשרות והפשוטות יותר להוציא גט מסרבני גט.

     

    רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים