כולם נהיו לי חרמנים במסווה של חובבי טבע
דייט-ים אמור להיות רומנטי, ועם אגדות אורבניות לא מתווכחים, לפחות לא עד שהתנסינו בעצמנו. ואיך אומרים? נהנית - ספרי לחבריך. לא נהנית - כתבי על זה טור בוויינט
השבוע קיבלתי כמה הצעות דייטים בים. פתאום כולם נהיו לי חרמנים במסווה של חובבי טבע. ברור שדייט-ים טומן בחובו את האופציה למגע פיזי יותר מאשר דייטים אחרים, או במילה אחרת, להתחרמנות. הקור גורר חיבוקים, הסדין שצר מלהכיל שני אנשים והחול המפנק שדורש שישכבו עליו ולא יישבו (אם אפשר לקרוא לחול דבר מפנק). ולמרות ה"סכנה" בהתחרמנות יתר, דייט בים נחשב לאחד האקטים הרומנטיים. נו, עם אגדות אורבניות אנחנו לא מתווכחים. לפחות לא עד שהתנסינו בעצמינו.
ואיך אומרים? נהנית - ספרי לחבריך. לא נהנית - כתבי על זה טור בוויינט.
מערכה ראשונה: תזרמי, יהיה מגניב
מתוך כלל ההצעות לדייט-ים אחת אפילו יצאה לפועל. הבחור היה מאוד חביב והציע לנצל את ימי הקיץ האחרונים ולשבת בים. רעיון נהדר, רק שאז התגלתה פירצה ראשונה. בעוד שאני שמעתי "בואי נשב בים" והתחלתי לבחור בית קפה על החוף עם כסאות פלסטיק בצבע זרחני, הוא יותר חשב על חול, יין, גלים. נו... טבע כזה....
רקיעות רגליי שנשמעו עד לקומה התחתונה בנסיונות שכנוע כגון "אני בחורה עירונית, למה לשבת בטבע?" (ותודה מראש למי שירצה להבהיר לי שים זה לא טבע) נענו רק ע"י מילה אחת, המילה הזו, שמתועבת בעיניי כל כך, "תזרמי". אז החלטתי לזרום. לזרום עם זה שהבחור יביא את היין, ואני את הכוסות. "בסך הכל לא מדובר בהפקה", הוא הסביר, "שמיכה, יין, כוסות". יש האומרים תפאורה בסיסית לדייט נעים. קבענו לעוד שעה. מה אומר ומה אגיד?
ימין ושמאל רק חול וחול. צילום: סיגלית גיגה פרקול
העולם נחלק לשניים: אנשי טבע-זורמים-קלילים ואנשי עיר-מתוכננים-שלא-יירשמו לעולם-להישרדות. בהיותי בהחלט שייכת לזן השני, השעה לפני הדייט כללה אריזת תיק שלא הייתה מביישת שום טיול של כמה חודשים ליעד רחוק במדינת עולם שלישית. אמנם זה מאוד יפה שקיבלתי ברשימת המטלות שלי להביא כוסות חד-פעמיות ותו לא, אבל אני בחורה שתמיד עשתה בבית הספר גם את משימות הרשות, ולא רק את משימות החובה. הפעם יש פה עוד מטלות שאולי מהצד נראות לאנשים הזורמים כמו מטלות רשות, אבל הן חובה לאנשים אורבניים:
כך נייר טואלט מצא את עצמו נכנס לתיק, כי כל בחורה עם שלפוחית שתן ממוצעת יודעת שלא עוזבים את הבית בלעדיו. בהמשך, חיפוש סדין גדול מספיק לשני אנשים, כדי שהחול לא ייתפס בכל פיסת בגד אפשרית. רגע, צריך לארוז גם אוכל? כי נכון שזה פה קרוב, ויש סוּפּרים פתוחים כל הלילה. אבל אולי נהיה רעבים, וכל מה שיהיה על החוף זה מדוזה שנסחפה אל החוף? ואולי הוא אוכל כשר והוא לא יאכל אותה גם אם נכין מדורה ונצלה אותה. רגע, מדורה? זה אומר שצריך להביא גפרורים?
לא, יש גבול להפקה. אבל איפה עובר הגבול? כי הוא בטח לא עובר באריזת שני סוודרים - אחד דק ואחד עבה, תלוי בצניחת הטמפרטורות, למרות הבטחותיו של דני רופ שהחורף עוד לא כאן (פרס יוגרל בין הקוראות לגבי קוד הלבוש לים - קז'ואל במסווה של הידור, ואיפור במסווה של ככה-יצאתי-מרחם-אימי).
מה עוד?
מים, שלא נתייבש בחום הזה, טלפון, אם נצטרך ליצור קשר עם האורבניזציה שנמצאת מרחק עשרה מטרים מאיתנו. אבל את הספריי נגד יתושים נשאיר בבית, שלא יגידו שאני לא זורמת...
מערכה שנייה: איזה יופי שאת זורמת, את רואה שמגניב?
בטח מגניב. נורא מגניב שאני חווה את חווית המשחק בארגז חול כמו בגן שוב. אלוהים, כל מה שאני חושבת עליו הוא שהניקוז בבניין התל אביבי הישן שלי לא יעמוד במקלחת בה יישטפו כמויות כל כך גדולות של חול, ואז אני אסתום לכל הבניין את הביוב, ויעשו עליי חרם שכנים.
ואם כבר חול, נורא מגניב שהעיריה מחליטה שאחרי חצות היא שולחת את הטרקטור המיוחד שלה כדי ליישר את החול עבור מתרחצי הבוקר. ומה עם מתחרמני... אה... סליחה... מתרחצי הלילה? אלה עתידים לקבל בפרצוף הררי אבק וחול שמשאיר אותו טרקטור אימתני. וכן, אם לא ידעתם החול שלכם לא מיושר ככה סתם, יש מישהו שעושה את זה, ולא קוראים לו הקב"ה.
ועוד לא דיברנו על המטוסים שמגיעים מארצות רחוקות, מסלולם עובר בדיוק מעלינו, ורעש המנועים שלהם גורם לנו לחזור על כל משפט פעמיים, מה שגורם לדייט להתארך.
ולא הזכרנו את הגאות שמאיימת להרטיב אותנו במים מטונפים עם אחוזי שתן גבוהים.
ואחרונים חביבים - התמהוניים שמסתובבים בשעות לילה מאוחרות בחוף הים, חושבים על החיים, מחפשים תשובות לשאלות קיומיות, ובמקומן מוצאים בחור ובחורה עסוקים בדברים לא קיומיים בעליל.
מערכה שלישית: נו, שמחה שזרמת? נכון שהיה מגניב?
יש לי כתובת גרפיטי מתחת לבית - "רק גופות זורמות בגנגס". מה אגיד ומה אומר? לפחות הן זורמות בתוך מים. אני פה תקועה בתוך ימין ושמאל רק חול וחול.
אני מניחה שזה נחמד לשבור שיגרה של ברים, בתי קפה ושאר מיני ירקות שקשורים לסלט הדייטינג. אבל האם השיגרה הזו חייבת להישבר במיקום ובתפאורה? והאם התפאורה חייבת להיות טבע? כי נו, בואו נודה בזה - יש אנשים שטבע לא טבעי להם...
כשרואים סצינות רומנטיות בסרטים אל מול שקיעה, או בליל ירח מלא, אף אחד בעצם לא רואה שאחרי הקאט השחקן הראשי צועק "איפה לעזאזל המגבת שלי, הלחות פה הורגת אותי" ושהשחקנית הראשית רוטנת מתי כבר מגיעים למלון, למנוחה ולנחלה, או במילים אחרות - לאמבטיה ולמזגן.
אז ניסיתי, באמת שניסיתי לזרום, וגיליתי שאפילו שאני לא מחובבי האלכוהול, כבר עדיף שהוא יהיה זה שיזרום, רצוי לתוך כוסות לא-חד-פעמיות, ורצוי בבר שכונתי ממוזג.
ואפילו הבחור, למרות שזה היה רעיון שלו, מצא לנכון לזרוק לעברי "אלוהים, כמה חול, אני חייב לעשות עוד מקלחת היום".
ולי לא נותר אלא לומר לו: "בוא נקווה באמת שיהיו לך מספיק מים למקלחת - קרה!"
לפנייה לכתב/ת 
