חישפו את הילדים לאוצר
האורח האחרון המבקר בסוכה הוא דוד המלך. ענבל רווה מבקשת שתספרו לילדים על אבות האומה המתארחים ומספרת את סיפורו של דוד ממסכת סוכה
בסוכות אנו מארחים את ה"אושפיזין" בסוכותינו. "אושפיזין" הוא כינוי לנשמותיהם של אבות האומה שלפי המסורת באים להתארח בסוכות של בני ישראל. האורח האחרון המבקר בסוכה על פי המנהג הספרדי והאשכנזי גם יחד הוא - דוד מלך ישראל.
בתלמוד הבבלי מסכת סוכה נ"ג ע"א מסופר סיפור מהפנט החושף את מורכבות דמותו של דוד. כשחפר דוד את יסודות בית המקדש (נזכור שנמנע ממנו לבנות את המקדש מפני היותו איש מלחמה, והוא עוסק רק בהכנת התשתיות לבניית הבית) הוא הגיע לתהום וזו צפה וביקשה לשטוף את העולם.
התהום מאיימת להחריב את העולם במימיה. דוד מכיר דרך למנוע מן התהום להחריב את העולם והיא - לקחת חרס לכתוב עליו את השם המפורש, ולזרוק לתהום כדי שתנוח. אבל אינו יודע אם מותר לעשות זאת, מבחינה הלכתית, שכן ברור ששם האל הכתוב על החרס יימחק במים. בשלב ראשון אין מי שעונה על שאלתו. אחיתופל שהוא יועץ וחכם, יודע את ההלכה. במקרה של סוטה (אישה שחטאה) אומר לעצמו אחיתופל, לוקחים את הפרשה, כותבים ומכניסים אותה לתוך המים המרים המאררים, ושמות האל שבתוך הפרשה נמחים במים. אם בשביל לעשות שלום בין איש לאשתו שם ה' יכול להימחות, "לעשות שלום לכל העולם כולו" על אחת כמה וכמה.
אחיתופל מתיר בסופו של דבר ודוד מבצע. התהום כל כך פוחדת מהחרס הזה ששם ה' עליו, שהיא נוחת שש–עשרה אלף אמות. אבל ריחוקה של התהום מן הארץ גורם להתייבשותה. כלומר ישנה מידה של סמיכות וריחוק בה צריכה התהום לעמוד ביחס לארץ כדי שתפרה אותה ללא איום. כדי להשיג את התוצאה הרצויה עומד דוד ואומר שירי מעלות. כל שיר מעלות עולה התהום אלף אמות. דוד אומר חמש עשרה שירי מעלות והתהום מתייצבת באלף אמה, במקום מאוזן שבו העולם יכול להתקיים.
דוד שאינו רשאי לבנות את המקדש מניח את היסודות למקום שהוא טבור העולם, שבו תפרוץ הקדושה וינוהלו הטקסטים הדתיים על פי סדר סמלי ורב משמעות. תוך כדי הכנת התשתית למקום המחבר בין שלושת רובדי העולם: השמיימי, הממשי, והתת קרקעי הוא נתקל בכאוס מטווח קצר. מה עושים? איך מתמודדים עם התהום? איזו סוג של התפתחות פסיכולוגית צריך דוד לעבור על מנת למנוע מהעולם להחרב פעם נוספת (אחרי המבול)? איזה סוג של אסטרטגיה צריך להפעיל על מנת לעשות שלום בעולם? כדאי לספר לילדים על האושפיזין המתארחים בסוכה במהלך החג.
רבים מילדינו אינם מכירים את הסיפורים הדמויות ומגוון הפרשנויות שליוו את תהליך התחנכותם של דורות רבים על אוצרות תרבותנו הקלאסיים. ישנה חשיבות רבה בחשיפת ילדי ההיום לסיפורים הקלאסיים של היהדות, שכן באמצעות מעשה הסיפור רגישויות טעמים וניחוחות יהודיים ייחודים חודרים אל תודעת רבים.
דר' ענבר רווה מלמדת בבית המדרש למספרי סיפורים בבית המדרש "אלול" השייך לרשת בתי המדרש
