מוקפים בנסיכות שלא רואות אותנו ממטר

• הטור הזה מוקדש לכל אלו שקראו והגיבו על הטור הקודם שלי, "עברי לנוהל אדמה בוערת" . הוא משלים ומסביר אותו, באמצעות "מיתוס הנסיכה הישראלית".
  

אם הייתי נדרש רק להחזיק מקצוע ודירה בשביל להשיג את הנסיכה הישראלית, הייתי אומר ניחא. אבל לנסיכה הישראלית זה לא מספיק, יש לה רשימה של תכונות ודברים חומריים באורך של טור המחמאות שחברותיה מחלקות לה בפייסבוק.

כמו שציינתי בטור הקודם, מיתוס הנסיכה הישראלית מתחיל עוד ברחם, וגברים מתוסכלים בבתי אבות יעידו שהוא עדיין קיים. אז מי היא אותה נסיכה? ממרומי האולימפוס היא משקיפה עלינו. היא כוסית, מהממת ונדירה, יצירת אמנות. היא נוצרה כדי להיות יפה ולחכות לאביר שיבוא מתישהו.

מבחינתה, הזמן לא חל עליה. היא חושבת שגם עוד עשור היא תיראה כפי שנראתה בגיל 19. היא בטוחה שמשנה לשנה ערכה הולך ועולה, למרות שבשטח המצב הוא ההפך הגמור. לכן, היא מרשה לעצמה לסנן גברים בקצב מסחרר.

היא הורידה לתחתית הרשימה את הגברים הרוסים והאתיופים, ויש לה יותר מ-1,000 תמונות וחברים בפייסבוק. היא לא עונה להודעות ופניות בצ'אט, כי היא מפחדת שתתאהב בה בשנייה שהיא תכתוב משהו ותשלוף טבעת נישואים דרך הצג. הטרגדיה היא, שבעתיד, כשהיא כן תחכה להצעות נישואים אפילו דרך יונת דואר, שום בחור כבר לא יהיה שם.

זה אנחנו שממשיכים לנפח לכן את האגו

היא מצפה ממך שתשלם על דייט, ולא משנה כמה כבר הוצאת על דלק וטלפונים. היא חושבת שהיא יודעת מה היא רוצה מהחיים ומבעלה לעתיד, האגו שלה יקר לה וקובע את רוב ההחלטות שקשורות בזוגיות בחייה. לצערנו מה שאני מתאר זו המציאות, שדואגת לתת לנו כאפות מצלצלות כל פעם מחדש, אך האם אנו לומדים משהו מכאפות אלה?

במיתוס, לפעמים העובדות מעורפלות, והוא מחזיק מעמד על ידי לגיטימציה שהוא מקבל מהחברה. מיתוס נשאר נכון כל עוד הוא משרת את הקבוצה שהפיצה אותו, מה שמקנה לו לעיתים מעמד מיוחד של סיפור קדוש. הלגיטימציה במקרה של מיתוס הנסיכה הישראלית מגיעה מאותם בחורים שממשיכים לנפח ולהזין את האגו של אותן נסיכות, ובכך משמרים את המיתוס.

הניפוח מגיע בצורה של 300 הודעות במייל, הערות מתחנפות על תמונות ועד התחננות למין אוראלי כשנמצאים כבר בתוך מערכת יחסים. אם כך, מי אשם במיתוס הנסיכה, הנשים או הגברים, או אולי בכלל החינוך שלנו? בואו נבוא אחד לקראת השנייה, ונצא מנקודת הנחה שהאשמה לא בנו, אלא שככה חינכו אותנו, לסגוד ליופי.

פולחן היופי ומיתוס הנסיכה ישראלית הולכים יד ביד. כשהשנים עוברות, אנחנו מגלים שאנחנו לא כאלה מדהימים ויפהפיים, נשים וגברים כאחד. אנחנו הגברים, מפנימים את העובדה ומשדרגים את עצמנו. אנחנו הולכים למכון כושר, עושים שעווה, לייזר, עובדים כמו חמורים, לומדים, משדרגים מכונית וחוסכים לבית – הכל בשביל הנסיכה הישראלית.

אם יש לך כל כך הרבה מחזרים, אולי תבחרי אחד כבר?

ומה את עשית כל הזמן הזה? גם אם נניח שעשית אותו דבר, זו לא סיבה להתנשא מעלינו ולתת לנו הרגשה כאילו את עושה לנו טובה שאת נותנת לנו לגעת בך. להיפך, את אמורה להעריך את הקושי בהשגת המטרות האלו, כי את עברת אותו גם.

אבל לא, את עדיין חושבת שאת משוש חיינו ואין טעם להשתנות או לבוא לקראתנו. מבחינתך אנחנו נבוא אליכן על ארבע, או נצנח עליכן מהשמיים באמצע מסע הקניות שלכן. אבל לאבירים היום אין סוס לבן, יש להם מקסימום פורד פיאסטה או פ'יגו 205.

"ערב טוב לך, את מושלמת", שר ליאור נרקיס. כמה מושלמות יש שם? כמה פצצות, נדירות ומהממות? לפי כמות המחמאות והחנופה אנחנו חיים במדינה עם חמש מיליון נשים מדהימות, שחצי מהן דוגמניות ולחצי השני חסרים שלושה סנטימטרים כדי להיות דוגמניות, ומיליון גברים זרוקים בצד, מזילים ריר על המקלדת בזמן צפייה בתמונות וכתיבת התגובות.

לדוגמה, בפייסבוק, במקום להצטלם עם החבר שלך, את מצולמת עם חברות שלך בים, במסיבות ובכל המקומות שנוצרו בשביל להיראות ולא להכיר באמת. את תמיד נראית שם זוהרת ומחויכת, אבל כולנו יודעים שלהיות מחויך באמת כל הזמן, נובע בעיקר מאהבה רצינית, ולא מיחצ"ן שלא סופר אותך דקה אחרי שנכנסת או מביקיני חדש שיושב טוב.

אתרי ההיכרויות עוזרים לנסיכה להמשיך להאמין באשליה שיש אלפי מחזרים דופקים על דלתה כמו זומבים, "נו, תפתחי לנו". המציאות, כמובן, אחרת לגמרי, אבל בואו נניח שאני טועה ובאמת יש כל כך הרבה מחזרים. למה שלא תבחרי אחד? מה, כולם לא מתאימים?

אם המצב היה הפוך, הבחור היה מסנן קצת, אבל בוחר את הטובה ביותר בעיניו לפי הקריטריונים החשובים לו, והוא לא היה נשאר לבד. הוא תמיד ישאף לחתור למגע, אותו ביטוי להיתקלות עם מחבלים לפיו חיילים מתנגדים לאינסטינקט הטבעי לברוח, ומתקדמים לעבר האויב. מתי פעם האחרונה את חתרת למגע כדי להכיר גבר?

אתן יפות, אבל אי אפשר לגשת אליכן

הדבר האכזרי ביותר הוא הידיעה, שגם אם היא היתה מתנהגת כמו הבחור ומתחילה לבדוק כל כרטיס ולקרוא הודעות, היא עדיין היתה מסננת כמות לא מבוטלת של בחורים, בעוד שבחור ממוצע היה מריץ כמה שיותר דייטים עד שהיה מוצא זוגיות.

ועכשיו בואו נניח שוב לא נסתמך רק על הדעה שלי. איך יודעים אם גבר או בחורה שווים ממש? שואלים גורם שלישי אובייקטיבי, מישהו שלא קשור לתרבות, לא גדל בארץ ולא מכיר את המיתוסים.

בתקשורת אומרים הרבה שהישראליות הכי יפות, זה נכון. אבל אני זוכר כתבה שקראתי על תיירים בריטים, גם הם טענו שהישראליות הכי יפות, וכששאלו אותם למה, הם הסבירו שיש בחורות יפות בכל העולם, אבל הצפיפות של הנשים פה גדולה יותר בגלל האוכלוסיה הקטנה. הם נתנו דוגמה: כשאתה עולה על אוטובוס בשבדיה, אתה תראה בחורה אחת יפה מכל הנוסעים. פה תעלה לאוטובוס ויהיו לפחות חמש בחורות יפות.

אף פעם לא טענתי שאין נשים יפות בישראל, הבעיה נעוצה בנגישות אליהן. היו צריכים להגיד לבריטים שינסו להתחיל עם הנשים באוטובוס, הם כבר היו מבינים למה האימפריה הבריטית קרסה.

מצד שני הריקה פרננדה, דוגמנית ברזילאית, אמרה למגזין בלייזר ששלושת הדברים שהיא הכי אוהבת אצל גברים ישראלים הם שהם חזקים, בעלי ביטחון עצמי וחברותיים. היא אפילו אמרה שישראל היא גן עדן לנשים. ונשים כמוה, שמגיעות מתרבות שונה, יכולות להיחשב לגורם שלישי אובייקטיבי בלי שום אינטרס או ידע תרבותי קודם כמו התיירים הבריטים.

אם בנות ובני ישראל כאלו נפלאים, למה יש כל כך הרבה רווקים ורווקות ישראלים שעדיין מחפשים ואחוזי גירושים גבוהים, בהנחה שאנחנו לא רוצים תוצרת חוץ (מגמה שדווקא נמצאת בעלייה בזמן האחרון)? 

אי אפשר לתכנן מראש מתי תתאהבו

אני רוצה להאמין שיש אלפי נשים ישראליות שגם נראות מעל הממוצע, והן גם חכמות עם תכונות אופי טובות, אבל למה כל כך קשה להגיע אליהן? לדעתי פה קבור הכלב, במקום בו אמור להיות קבור האגו שלכן. הבנים פחות אשמים, האגו שלהם תמיד פתוח להצעות והפלאפון שלהם אף פעם לא חסוי. הם כמעט תמיד חוזרים להודעות וצ'אטים, ובדרך כלל נגישים 24 שעות ביממה. הכוסית הישראלית, לעומת זאת, אולי גרה מטר לידך - אבל רחוקה ממך שנות אור. והרי אהבה נמצאת בכל מקום, צריך רק להושיט את היד ולקחת אותה.

מתי בפעם האחרונה היית במערכת יחסים אמיתית, זוגיות שחיברה בין העולמות שלו ושלך, בה למדת דברים על הבחור ועל גברים בכלל? זו התאהבות בלי אגו, התאהבות טהורה, שגם עוזרת לצבור ניסיון שימושי לעתיד ולהכיר את עצמך, את חולשותייך ואת תפקודך במערכת יחסים.

אה, שכחתי שלא היה לך חבר רציני כבר הרבה זמן. עכשיו תשאלי את עצמך מתי את מתכננת לגרום לזה לקרות: אחרי התואר או אחרי הקידום? את חושבת שאפשר לתכנן דבר כזה? כולנו רוצים להתאהב ולהתחתן עם כמה שפחות התפשרויות אבל צריך להתאמץ בשביל זה.

והבהרה לגבי הטור הקודם: קיבלתי קללות והשמצות מבנות שטענו שכתבתי רק כדי להפחיד וליצור פרובוקציה, ושאני מתוסכל ופגוע מהבחורות הישראליות. מעולם לא נפגעתי רגשית מבחורה ישראלית, פשוט לא הצלחתי להתקרב אליהן עד כדי כך! ולגביי הפרובוקציה, אכן רציתי לזעזע, כי רק ככה אפשר לעקוף אגו של בני אדם.

גם אחותי היא נסיכה ישראלית

לא כתבתי במטרה להלחיץ, ואני לא נביא זעם פסימי. כתבתי במטרה לגשר על פערים בתקשורת ובנגישות ולנסות לעזור לדור החדש שנכנס לשוק כל שנה ומובל כצאן לטבח.

אחותי היא נסיכה ישראלית בת 22 שחושבת שהעולם בכיס שלה בעודה מחפשת זוגיות, ולא ידעה ממש איך, מי ואיפה. זה תמיד התנגש לה עם האגו. למזלה היא אחותי, ולאט לאט שיניתי את דרך המחשבה שלה. אין במה להתבייש - כולנו רוצים את זה וצריכים להיות נגישים לזה. הנסיכות הישראליות נמצאות בתוכנו, הן גדלו איתנו, למדו איתנו, אבל עדיין לא איתנו.

לפעמים כשאני מנסה להעלות את הנושא בפומבי אני נתקל באפקט הפשע המאורגן: זה נמצא מסביבנו כל הזמן, אבל ברגע שאתה מנסה לומר על זה משהו, משתיקים אותך, וחבל, כי באמת שאין לכן הבנות מה להיעלב כאן, אלא רק להפנים.

הראשונות שקוראות את מה שאני כותב הן ידידות שלי, שהן נסיכות ישראליות לכל דבר. ברגע שאף אחד אחר לא מסתכל ואין סיכוי שהאגו שלהן ייפגע - הן מודות שאני צודק.