דיין לגולדה: "אם אי אפשר לפנות, נשאיר פצועים"

7 באוקטובר 1973. השעה: 14:50. קצת יותר מיממה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים מכונסים שרים וראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, לישיבה דרמטית, שבה מפרט שר הביטחון, משה דיין, כיצד נופלים המוצבים בזה אחר זה בחצי האי סיני. "קו התעלה אבוד", אמר דיין, והציע לסגת אל קו המיצרים, כ-30 קילומטרים מהתעלה ולהשאיר מאחור את הפצועים שלא ניתן לפנות: "במקום שאפשר לפנות - נפנה. במקומות שאי אפשר לפנות - נשאיר את הפצועים. מי שיגיע - יגיע. אם יחליטו להיכנע, ייכנעו. אנו צריכים להגיד להם: 'איננו יכולים להגיע אליכם. נסו לפרוץ או להיכנע'".

פרוטוקול הדיון המסווג כ"סודי ביותר" אצל ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, מתפרסם לראשונה ב-ynet, לאחר שהתקבל מגנזך המדינה לציון 37 שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. להורדת הפרוטוקול המלא (קובץ pdf) לחצו כאן .

דיין חזה שבעולם ילגלגו על ישראל ("נמר של נייר"), לאחר שלא עמדה במתקפה הראשונה, למרות יתרונה האיכותי, ועל כך העירה גולדה מאיר: "אני לא מבינה דבר אחד - חשבתי שמתחילים לפגוע בהם ברגע שהם עוברים את התעלה. מה קרה". בתגובה, אמר דיין: "הלכו טנקים. היה כיסוי ארטילרי. הטנקים שלנו נדפקו. המטוסים לא יכלו להתקרב בגלל הטילים. 1,000 קני ארטילריה איפשרו לטנקים את החצייה ומנעו מאיתנו להתקרב. גם שיטה וגם תכנון רוסי. שלוש שנים של הכנות".

הוא הודה ששגה בהערכה לגבי כוונות האויב ויכולותיו: "זה לא זמן לחשבון נפש. לא הערכתי די את כוח האויב, את המשקל הלחימתי שלו והגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד. הערבים לוחמים הרבה יותר טובים מאשר קודם. יש בידיהם נשק רב. הם פוגעים בטנקים שלנו בנשק אישי. הטילים - אמצעי מטריה קשה שחיל האוויר שלנו לא יכול לנפץ אותה. אני לא יודע אם מכת מנע היתה משנה את התמונה באופן יסודי".

דיין בביקור על גדת תעלת סואץ במהלך המלחמה (צילום: יהודה ציון, לע"מ)  

באותן שעות כבר פיקד אריאל שרון על אוגדת המילואים 143 בחזית הדרום, והלוחמים שיוועו לעזרה. דיין סיפר בישיבה על מאות אבידות ושבויים רבים: "כל מה שאיבדנו זה בלחימה קשה ועד הסוף. כל טנק ואיש שאיבדנו - זה היה תוך כדי לחימה. אלה שהחזיקו את הקו הפצירו ומפצירים באריק (שרון) להגיע והם עוד לוחמים שם". לדבריו, "אריק רצה לפרוץ ולהמשיך בגשר שלהם הלאה. גורודיש לא מאמין בכך".

תחזיות שחורות: "רוצים לגמור את היהודים" 

"הם (הערבים) רוצים ללכת על כל ארץ ישראל", אמר דיין, ושרטט את תרחיש יום הדין. גולדה השיבה: "זה הסיבוב השני מאז 1948". "זו מלחמה על ארץ ישראל", אמר דיין, "הערבים לא יפסיקו את המלחמה, ואם יפסיקו ויסכימו להפסקת אש, ואם יסכימו - הם עשויים לפתוח אותה מחדש. הם הגיעו איתנו למלחמה על ארץ ישראל. אם ניסוג מרמת הגולן, זה לא יפתור כלום". כאשר גולדה מאיר העירה: "אין כל סיבה מדוע הם לא ימשיכו, לא רק עכשיו. הם טעמו דם", השיב: "לכבוש את ישראל, לגמור את היהודים".

גולדה מעמתת את שר הביטחון עם ההערכות המודיעיניות לפני המלחמה שקבעו כי סאדאת לא ייכנס למלחמה כשהוא יודע שלא יוכל לצלוח את התעלה, ורומזת למקור המודיעיני האיכותי שהיה בידי זרועות הביטחון, שסיפק הערכות מדויקות לגבי כוונות המצרים. המקור הזה מכונה על-ידה "הידיד של צביקה" (צבי זמיר, ראש המוסד דאז): "כל השנים היו אומרים לנו כולם, כולל הידיד של צביקה שסאדאת יודע שהוא צריך להפסיד". דיין משיב: "לי היתה הרגשה שנדפוק אותם במעבר. היתה לנו הערכה המבוססת על המלחמה הקודמת, והיא לא היתה נכונה. לנו ולאחרים היתה הערכה לא נכונה על אשר יקרה בשעת ניסיון הצליחה".

לאורך סקירתו, המשיך דיין בקו פסימי: "אני בטוח שירדן תיכנס למלחמה. אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להתכונן. צריך מינימום של הכנות. צריך לבדוק מה תהיה הרזרבה. צריך להכין כוח נגד ניסיון ירדני לפרוץ לגדה. ייתכן שהם יתנו למחבלים לפעול".

"דדו היה בממשלה. היה עצוב" 

גולדה שאלה את דיין אם הוא מציע "לבקש הפסקת אש איפה שעומדים", והוא השיב "אנו לא עומדים". היא הציעה להפעיל את מזכיר המדינה האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר, ודיין אמר ברוב ייאושו: "אני קונה". דיין גם ביקש לפנות לאמריקנים ולקנות מהם 300 טנקים: "נצטרך עוד אווירונים". גולדה סיפרה על פגישה קשה עם הרמטכ"ל, לפני שזה נכנס לדיון: "דדו היה בממשלה הבוקר. היה עצוב. אמר שמקווה שהלילה יהיה מיפנה".

הוא אומד את כוחו של צה"ל מול האויב בצפון ובדרום, והאומדן הזה הסתמך על הערכות שהופרכו אחר כך: בחזית המצרית - 800 טנקים מול 2,000 טנקים של המצרים. בחזית הסורית - 500 טנקים מול 1,500 של הסורים. לחיל האוויר, סיפר דיין, יש 250 מטוסים מול 600 של מצרים ו-250 לסורים. בנוסף נהנו צבאות מצרים וסוריה מהגנת טילי נ"מ משופרת.  

את סקירתו מסיים דיין במילים הקשות הבאות, שאולי רומזות על צורך להפעיל אמצעים אחרים כדי לבלום את הסכנה על ישראל: "זהו. My honest view (דעתי הכנה). כך אני רואה את הדבר. כמויות הנשק שלהם הן אפקטיביות. היתרון המוסרי שלנו אינו עומד מול המסה הזאת. המספרים מכריעים מאוד. יכול להיות שיש מחשבות אחרות איך אפשר לפעול במצב זה. חקה יותר פסימי ממני ביחס לרמת הגולן. הוא אמר 'הלוואי שיכולתי לייצב את הקו'. גורודיש מודאג וסקפטי מהדרום".

קצת יותר משעה לאחר תחילת הישיבה, נכנס לחדר הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר (דדו), "אנו עומדים בפני החלטה גורלית. פה אפשר לעשות טעות. יש לנו שלוש אפשרויות", אמר, ופירט:

1. האפשרות הראשונה: הצבת שתי אוגדות בקו הגנה זמני, שממנו ייצאו להתקפות נגד: "אין לי ביטחון שנוכל להחזיק קו בכוחות קטנים ואחר כך לצאת להתקפה". 
2. האפשרות השנייה היא להתייצב במיצרים: "זה קו קשה. זה קו עם תשלומים כבדים".  
3. האפשרות השלישית היא "הצעה שיש בה הימור", כדברי דדו. "התייעצתי עם האנשים למטה - ברן, אריק וגורודיש - אנו ערוכים פה עם מעט כוח. בטסה בלילה תהיה אוגדת מילואים אחת של אריק. למעלה האוגדה של ברן. הם הציעו לי הצעה לתקוף את התעלה לעלות על גשר ולהמשיך הלאה. שני כוחות אלה שיעברו את התעלה ישמידו כוחות. אחר כך נשמיד את אלה שעברו. זה הימור, כי זה שתי האוגדות היחידות שיש בין התעלה לתל-אביב. אם אנחנו תוקפים את התעלה ועוברים אבל לא יוצאים טוב, אנחנו נשארים עם שלוש אוגדות שבורות ואז באים עיראקים ואלג'יראים ואז המלחמה בעוד יומיים-שלושה בתוך ארץ ישראל".
   

דיין שאל את הרמטכ"ל "האם אריק במצב שהוא יכול לתקוף כבר", ודדו השיב: "עוד לא". דיין העיר בהתייחסות להצעה השלישית שהציג דדו, שנשענה על אריאל שרון, כי "הפטנט של אריק לא בא בחשבון".

דדו הציע התקפת נגד, "אך לא על התעלה, אלא על ריכוז הכוח שעבר כבר. ייתכן שלקראת הבוקר, עם 200-300 טנקים פלוס אוויר, נוכל לנסות ולשבור את הכוח שחצה ואחר זה להתייצב עוד פעם בקו. אם זה יצליח, אנו במצב פתיחה טוב. אם זה לא מצליח, זה לא פטאלי. יישאר מספיק כוח על מנת לסגת למעברים, ושם להיסגר". על ההצעה של דיין לסגת אל קו המיצרים, אמר דדו: "הקו שמשה הציע הוא wishful thinking. אני לא חולק על משה. אני רוצה בזה, אך אינני יודע אם זה ניתן".

השר יגאל אלון שאל מה בדבר הפצצות בעומק האויב, ועל כך השיב דיין: "אז מה? אני לא חושב שזה משמעותי". הוא העריך שלהפצצות בדמשק לא תהיה השפעה על המצב בחזית: "אם תהיה לנו נשימה, אולי נכה בנפט, בחשמל, אך לא מחוץ לזה. כל תקיפה שלנו עולה באבידות". גולדה מאיר תהתה "מה מצב האבידות", ודיין הגיב בלשון תמציתית ביותר: "יש עמדות שאין לנו קשר עמן".