מותר להתפלל בשפה זרה?
שאלה:
אני עולה חדש מרוסיה המתקשה בשפה העברית, ורוצה מאד להתקרב ליהדות ולתפילה, אולם השפה עדיין קשה לי. האם אני יכול להתפלל ברוסית (באמצעות התרגום הנמצא בסידור), כי כך אני יכול לכוון טוב יותר בתפילה (ליאוניד)
תשובה:
ליאוניד שלום,
א. בתלמוד הבבלי מסכת סוטה (דף לב, א) שנינו: "אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, ווידוי מעשר, קרית שמע ותפילה, וברכת המזון...ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים..." הגמרא שם (לג, א) מסבירה כי תפילה נאמרת בכל לשון משום שהתפילה היא בקשת רחמים, ותלויה בכוונת הלב, ולכן עדיף שיאמרה בכל לשון שהוא מבין. (רש"י שם)
הגמרא מקשה על כך מדברי ר' יוחנן שאמר: "כל השואל צרכיו בלשון ארמי - אין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי! ", ותירצו: "הא ביחיד הא בציבור", כלומר, "יחיד - צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים". (רש"י).
לפי זה, אפשר להתפלל בכל לשון דווקא בתפילת ציבור אולם ביחיד צריך להתפלל רק בעברית.
ב. הראשונים נחלקו במסקנה זו של הגמרא: הרי"ף (ר' יצחק אלפסי, במסכת ברכות ז.) פוסק כפשט המסקנה. והקשו הראשונים, הרי "נהגו בכל העולם, שהנשים מתפללות בשאר לשונות, שכיון שחייבות בתפילה לא היה להן להתפלל אלא בלשון הקודש" (רבנו יונה שם). בעלי התוספות מתרצים, שהאיסור הוא דווקא על תפילה פרטית, והיא הנחשבת לתפילה ביחיד שצריך לאמרה דווקא בעברית, אולם כאשר מתפללים בנוסח המקובל, נחשב הדבר כמו תפילת ציבור אף אם אומרים אותה ביחידות, ואפשר לאמרה בכל לשון.
רבנו אשר (הרא"ש, במסכת ברכות ב, כג), כותב, שהסתייגותו של רבי יוחנן היא דווקא מהשפה הארמית, אולם ביחס לשאר לשונות, מותר לאדם לשאול צרכיו. וכן פוסק בטור (אורח חיים סימן קא).
בערוך השולחן (שם, סק"ה ) מוכיח את הדבר מהתנ"ך: "...הרי שלמה אחר שבנה את בית המקדש, אמר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה וגו' התפלל אל הבית הזה אתה תשמע וגו' (מלכים א' ח מא - מג) והוא (הנכרי) ודאי לא התפלל בלשון הקודש..."
ג. בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קא, ד) מביא להלכה את שלושת הדעות שמותר להתפלל בכל לשון; א. בתפילה בציבור דווקא. ב. גם ביחיד אם זו תפילה קבועה (כנוסח שבסידור). ג. בכל לשון מלבד בארמית. אחד המפרשים מביא סיוע לדבר מספר חסידים (תקפח) הכותב :"ואם יבא אליך מי שאינו מבין לשון עברי והוא ירא שמים (וירצה לכווין) או אם תבוא לפניך אישה אמור להן שילמדו התפלות בלשון שמבינים, כי התפלה אינה אלא בהבנת הלב ואם הלב אינו יודע מה שיוציא מפיו מה מועיל לו. לכך טוב שיתפלל באותו לשון שהוא מבין". (מגן אברהם סימן קא, סק"ה), ומשמע שגם סובר כך להלכה.
ד. במשנה ברורה (סימן סב) מעיר, שאמנם מעיקר הדין מותר לקרוא בכל לשון (קריאת שמע ותפילה), אולם מצווה מן המובחר לומר הדברים דווקא בלשון הקודש, "כי יש כמה וכמה תיבות שאין אנו יודעים איך להעתיקם (לתרגמם) היטב ...אבל כשאנו קוראין שמע בלשון הקודש וכן בתפלה וברכת המזון וקידוש ושארי ברכות אפילו אם אינו מבין הלשון - יצא".
הוא מוסיף בשם החתם סופר, "מה שהתירו להתפלל בכל לשון, היינו דוקא באקראי, אבל לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד ש"ץ ולהשכיח לשון הקודש לגמרי - זה אי אפשר בשום אופן ... ועוד מחמת כמה וכמה טעמים נכוחים האריכו כל גאוני הזמן בספר דברי הברית והסכימו, שאיסור גמור הוא לעשות כן". טעם הסתייגות גדולי ישראל משינוי קבוע בשפת הסידור באה כנגד "כתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה, והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים. ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של 'קבוץ גליות' וברכת 'ולירושלים עירך', וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים כן רוצים להשכיח לשון הקודש מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם"... כוונתו כנראה, לרפורמים ששינו את שפת התפילה, וגם שינו בנוסח, בהשמטה מכוונת של זכרון ירושלים ותקוות הגאולה.
פוסקים אחרים הסתייגו גם כן מתרגום קבוע של נוסח הסידור מהנימוקים שנזכרו (הקושי בתרגום מדויק, החשש מהרפורמים וחששות דומים (ע' אגרות משה אורח חיים חלק ד, ע). יש שהוסיפו, שמעולם לא התירו להתפלל בכל לשון התפילה שנוסחה על ידי אנשי כנסת הגדולה - כי "מי יעיז פניו לשנות דברים העומדים ברומו של עולם ללשון לעז?! והעושה כן אינו אלא מעשה רשע כסל ", וכוונת הגמרא בתפילה בציבור שאפשר לאמרה בכל לשון היא ל"תחינות ותפלות ותחנונים שאומרים בצבור לפעמים כמו סליחות ויוצרות וכיוצא בזה". (ערוך השולחן סימן קא, ט).
ה. הרב עובדיה יוסף נשאל אודות הדפסת סידור למתפללים שאינם מבינים עברית, והציעו להדפיס סידור "עמוד אחד באשורית ולשון הקדש, ובעמוד שכנגדו אותם המלים עצמם (בלשון הקדש) באותיות לטיניות (בגופן שלהם)". בתשובתו מעדיף הרב פתרון זה, אשר המתפללים יאמרו המילים בעברית (אע"פ שקוראים מאותיות לטיניות), מאשר יתפללו בשפתם המובנת להם. נימוקיו דומים לאלו שנזכרו (קדושת הנוסח המקורי, והחששות לתרגומים שאינם מדויקים), והוא מוסיף "שעל ידי סידורי התפלה הללו אנו מקרבים אותם להסתופף בנחלת ה' , בבואם אל בתי הכנסת שלנו, שאולי ישמעו דברי תורה, ועל ידי זה יתקרבו יותר ליהדות
ואם יבנו להם במה לעצמם על ידי שיתפללו בלעז - יתרחקו עוד יותר מאתנו הרחק כמטחוי קשת. ובסופו של דבר גם מהתפלה יפסיקו, ובילדי נכרים ישפיקו". (שו'ת יביע אומר חלק ה או"ח יב).
סיכום: נחלקו הפוסקים בכוונת הגמרא המתירה להתפלל בכל לשון; האם הכוונה היא לכל התפילות כולל זו המנוסחת בסידורים, או לתפילות פרטיות מסוימות. במשך הדורות עלו חששות נוספים לתרגום תפילות, בגין קבוצות וכתות שהסתייגו מהתפילות המקוריות.
לכן נראה, כי באופן זמני וכדי להתרגל לתפילה, אפשר להתפלל בכל לשון, אך יש להשתדל להצטרף לתפילת הציבור בעברית בהקדם. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
מומלצים
