שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גוש בגרון
    אחרי שנה לא פשוטה במישור האישי ופריחה נעימה ושגרתית בקריירה, גילה מייקל דאגלס שהוא סובל מסרטן מתקדם בגרון. במקום להסתתר, לייבב ולהישען על אשתו היפה והצעירה, דאגלס החליט להזכיר לאמריקאים מהו כוכב קולנוע אמיתי. עם סרט מצליח וחיבוק ציבורי ענק, נראה שמדובר בנקודת שפל אחת בחיים של מנצח

    מייקל דאגלס לא מחכה לנצח את הסרטן כדי להתראיין בנוחות, לבוש סוודר קשמיר בגוונים בהירים, על ספת העור בביתו, ולומר מפויס "זו היתה השנה הקשה בחיי, אבל עברתי אותה". הוא עושה את זה עכשיו, חודשיים בלבד לאחר שאובחן כחולה בסרטן גרון דרגה 4 (דרגה חמורה, אבל עדיין ללא גרורות), ושבועיים אחרי שהתחיל לעבור הקרנות בבית החולים ניו יורק סיטי מדיקל הוא מקדם את סרטו החדש "וול סטריט - הכסף מדבר", ועושה את זה עם כוס משקה אלוורה ביד, להקל על הגרון הכואב שלו כתוצאה מההקרנות.

     

    לומר שזו היתה השנה הגרועה בחייו נראה כמו שם תואר קטן ולא הולם כדי לתאר את כל מה שעבר דאגלס בשנה האחרונה. מבחינה מקצועית הוא אומנם נהנה מפריחה אחרי שנים שבהן שמר על פרופיל נמוך מבחירה. ב־2010 הוא השתתף בשני סרטים: על האחד אתם יודעים. זהו סרט ההמשך ל"וול סטריט", סרטו של אוליבר סטון שב־1987 הביא לדאגלס את פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על דמותו של גורדון גקו, הדמות שטבעה את הביטוי שהפך למוטו של הסרט: "בצע כסף הוא דבר טוב". השני הוא סרט אינדי קטן בשם "Solitary man", שבו גילם סוחר מכוניות משומשות מושחת. עד כאן הכל טוב.


    לא מסתתר. דאגלס

     

    אבל החיים הפתיעו ועשו לדאגלס תרגיל שמיכה שאליו לא התכונן כלל: בנו קמרון, מנישואיו לדיאדרה, אשתו לשעבר (שתוקפת גם בפסקה הבאה), שנתפס בעבר על החזקת הרואין, הואשם בכוונה למכור סם מסוג קריסטל מת ונשלח לחמש שנים בכלא. הוא התחיל לרצות את עונשו באפריל. ביוני קיבל דאגלס מכתב מפתיע מעורך הדין של דיאדרה, שממנה נפרד לפני 15 שנה והתגרש ב־2000, ובו היא טוענת ל־50 אחוז מההכנסות של סרט ההמשך ל"וול סטריט", מכיוון שלטענתה, במסמך הגירושין שלהם יש סעיף המבטיח לה 50 אחוז מכל המשך לסרט שצולם עד שנת 1995. דומה שדיאדרה יודעת דבר או שניים על איך להיות רעיה לשעבר בהוליווד, ואיך לסחוט את האקס מכל דולר מיותר ואז לבזבז (כמעט) את הכל על תיק של הרמס בעשרת אלפים דולר. בעוד הוא מתמודד עם כל מה שהוזכר לעיל, שיחק דאגלס בחודשים האחרונים את תפקיד עקרת הבית, טיפל בילדים ועזר לאשתו, השחקנית קתרין זיטה ג'ונס, בעת שהופיעה בברודוויי במחזמר. ואז הגיע הסרטן.

     

    מייקל דאגלס, 66, הוא בן לאצולה הוליוודית, בנו של השחקן קירק דאגלס, שהתגרש מאמו דיאנה דאגלס (שלושתם שיחקו יחד בסרט "הכל נשאר במשפחה" ב־2003) כשהיה בן שבע. הוא שיחק בסדרת הטלוויזיה "רחובות סן פרנסיסקו" עד שמלאו לו 32, ואז, בשנת 1975, זכה באוסקר על הסרט "קן הקוקייה" אותו הפיק (הסרט זכה גם בפרס השחקן, השחקנית והבמאי הטובים יותר). הוא כיכב בסרטים רבים ובמיוחד בקומדיות רומנטיות, כמו "בעקבות האוצר הרומנטי" (1984), "בעקבות אוצר הנילוס" (1985) ו"מלחמת רוז ברוז" (1989, שלושתם מול קתלין טרנר), "הנשיא מאוהב" (1995) ובסרטים קודרים יותר כמו "בדרך למטה" (1993) ו"גשם שחור" (1989). אבל הוא מפורסם במיוחד בגלל תפקידו כגורדון גקו ב"וול סטריט", שעבורו זכה באוסקר בשנת 1987 ובו ביסס את יכולתו לשחק נבל ולזכות באהדת הקהל. בתחילת שנות ה־90 נדמה היה שהקהל אוהב לראות את דגלאס בתפקידים על גבול ערוץ הפלייבוי, בזכות תפקידו ב"חיזור גורלי" (1987) כגבר בוגדני שהמאהבת הפסיכותית שלו, גלן קלוז מבשלת הארנבונים, לא נותנת לו להתחמק ממנה ב־sms, ולא רק בגלל שלא היו כאלה אז. הוא המשיך ל"אינסטינקט בסיסי" (1992) שם חקר את קתרין טרמל, שרון סטון תחתונימלס, ומשם עבר ל"חשיפה" שבו היה גבר שהמעסיקה שלו מטרידה אותו מינית. למעסיקה קראו דמי מור. בו הו.

     

    איך שלא מסתכלים על זה, דומה שדאגלס עשה חיים: הוא שיחק מול הנשים היפות ביותר והצליח להניח את האצבע על הדופק הקולקטיבי בעת ששיחק בסרטים שהכתיבו את דעת הקהל העולמית והתכתבו עם מונחים חדשים יחסית, כמו פוליטיקלי קורקט והטרדה מינית הפוכה. כמובן שהוא טמן ידו בצלחת ההתמכרויות ההוליוודית, והתמכר הן לסמים והן לאלכוהול, ומהם נגמל בסוף שנות ה־90.

     

    לחזור לתפקיד שהביא לך אוסקר זה אף פעם לא דבר רצוי, ולראיה, לא ראיתם את המפרי בוגרט משחזר את תפקידו מ"מלכה אפריקאית" ואת דסטין הופמן כ"איש הגשם 2 - המבול מתחזק". אז מה גרם לדאגלס לחזור לתפקיד שהביא לו את האוסקר? כסף זו תשובה קלה מדי עבור מי שהונו מוערך ב־200 מיליון דולר. נראה שלדאגלס היתה חיבה מסוימת לדמות, מה שאי אפשר לומר על

     תחושתו כלפי הבמאי. בראיון שהעניק ל"אל.איי טיימס" ב־19.9 אמר על סטון: "הוא יודע להקשיב, אבל חסרה לו שמחה. זה אף פעם לא כיף איתו, אבל זה מרגש לעבוד ולהגיע לתוצאות טובות. אני מחבב אותו ואנחנו מסתדרים, אבל אני חושב שיש דרך יותר קלה לעשות דברים (מהדרך שלו)". נשמע כמו התנסחות מעודנת מאוד, משהו שמייגן פוקס היתה ודאי מנסחת כך: "הוא חתיכת פוץ קפוץ תחת".

     

    "וול סטריט - הכסף מדבר" (תרגום לא סימולטני של "הכסף לא ישן", המוביל למסקנה הלוגית היחידה האפשרית משילוב של שני השמות, והיא שכסף מדבר מתוך שינה קלה. בדקו זאת, הניחו מכשיר הקלטה זעיר ליד הארנק כשאתם הולכים לישון, לכו תדעו מה הכסף שלכם אומר עליכם כשאתם לא שומעים) מתחיל 21 שנה לאחר שהקודם נגמר. גורדון גקו (דאגלס) משתחרר מהכלא ומגלה מציאות כלכלית חדשה של מיתון. בנקאי צעיר (שאיה לבוף), המאוהב בבתו (קארי מאליגן) של גקו, מגלה כי גורדון־תאוות־בצע־היא־דבר־טוב־גקו לא ממש השתנה בבית הכלא, ושאפשר לקחת חזיר קפיטליסטי לטיול בחצר ג' — הוא עדיין נשאר חזיר קפיטליסטי.

     

    את מסע יחסי הציבור לסרט החל בתוכנית של דייוויד לטרמן, שם גם דיבר גלויות על הסרטן שלו, דבר ששחקנים אחרים בדרך כלל לא עושים בשלב כה מוקדם של המחלה. שחקנים אחרים שחלו בסרטן (פטריק סווייזי, כריסטינה אפלגייט, מייקל סי הול, שריל קרואו) מחכים בדרך כלל עד שהם עוברים טיפול ראשוני ויודעים פחות או יותר מה מצבם לפני שהם משתפים את המדיה, אבל עבור דאגלס, נדמה, האפשרות הזו לא היתה קיימת, בגלל הפרמיירה של הסרט, שהיה ברור שתמשוך אליו תשומת לב ציבורית. על הכורסה אצל לטרמן הוא סיפר לראשונה איך גילה שהוא חולה בסרטן. "כאב לי הגרון כל הקיץ", אמר, "עברתי הרבה בדיקות ולא מצאו כלום. היה לי קיץ נפלא עם קתרין והילדים. היינו בספרד וברוסיה, וכשחזרתי בדק אותי רופא נוסף ועשה ביופסיה ואמר שזה סרטן בדרגה 4". לטרמן התעניין בנימוס ושאל, "סרטן דרגה 4 זה מקום טוב להיות בו או לא כל כך?", "לא כל כך", ענה דאגלס.

     

    הראיון, שנגמר בחיבוק ("אני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו למענך", אמר לטרמן, "תחבק אותי", ענה דאגלס), התרחש בשבוע הראשון להקרנות (מתוך שמונה) של דאגלס, והוא משום עדות לאופן שבו בחר להתמודד עם המחלה - ללא הסתרה או בושה, עם הרבה הומור, ובגבורה ככל שהמצב מאפשר. "אתה עם סרטן בגרון", תהה לטרמן, "ואתה נראה ונשמע מצוין. איך זה?".

    "אני על במה", ענה דאגלס.

     

    בראיון ל"דיילי מירור" סיפר כי "סרטן גרון מסוג כזה יכול להיווצר מעישון, אלכוהול או דרך קיום יחסי מין, אבל אני מאמין שאצלי זה קרה כתוצאה ממתח. היתה לי שנה לא קלה בכמה חזיתות, חלק פומביות וחלק לא. תמיד עבדתי קשה ואני מאמין שאנקה את אורח חיי בעתיד, אבל כרגע אני מצפה בקוצר רוח לכוס יין לבן שאשתה ברגע שיחזור לי חוש הטעם".

     

    דאגלס נמצא כעת בשלב שבו הוא אינו מסוגל לאכול, ואת כל ארוחותיו הוא שותה. האכילה קשה בשלב זה כיוון שהפה מלא פצעים, הלעיסה והבליעה קשות מאוד. יש שתי דרכים לעבור את זה, סיפר בראיון ל"יו.אס.איי טודיי": אחת היא דרך זונדה והשנייה בשתייה, וזה מה שהוא עושה. את הטיפולים הוא עובר בבוקר, מה שמנטרל אותו עד אחרי הצהריים, ואז הוא שוכב בבית ונח. על השולחן שלו יש די.וי.די של "מד מן", והוא מספר שהוא רואה גם הרבה קולג' פוטבול ותחרויות טניס.

     

    רופאיו של דאגלס מדברים על 80 אחוז הצלחה וריפוי, מה שוודאי עוזר לדאגלס להישאר אופטימי. "אני לא מתמודד עם ענייני מוסר וסיכומי חיים", אמר, "ולא אעשה את זה עד שלא יבואו ויגידו לי שהטיפול נכשל ועכשיו צריך לנתח או משהו כזה. בינתיים הגידול מתכווץ והסיכויים טובים", הוא לוקח שלוק ממשקה האלוורה ומוסיף, "עדיין לא מצאתי את אלוהים".

     

    • הכתבה המלאה מתפרסמת בגליון החדש של "פנאי פלוס"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עדיין לא מצא את אלוהים. מייקל דאגלס
    צילום: gettyimages imagebank
    צילום: אי פי
    בני הזוג דאגלס וזיטה ג'ונס
    צילום: אי פי
    הטבות למנויים
    מומלצים