מחונן ומתוסכל: על עולמו הנפשי של ילד חכם

אולי כדאי שנקשר את המטאפורה לנושא. הנושא כזכור, הוא עולמו הנפשי של המחונן וזוהי הכתבה השנייה בסדרה.

חכם, מתוסכל ומבואס

כשמתעמקים בגוף המחקרים בנושא, אפשר לנסח תובנה זהירה – המחונן אינו נופל מהילד הממוצע בנורמליותו. נהפוך הוא. בניגוד לסטריאוטיפ העממי של "מרוב שהוא חכם הוא דפוק", מחקרי אורך מראים שהמחונן עולה על האדם הממוצע כמעט בכל היבט של בריאות נפשית (הסתגלות חברתית טובה יותר, חיי נישואין ומשפחה יציבים יותר, שיעור נמוך יותר של בעיות פסיכיאטריות ועוד תופינים ומיני מתיקה). בדיעבד, זה לא אמור להפתיע. אינטליגנציה היא אחד ממשאבי ההתמודדות האנושית העיקריים. טבעי שכאשר יש באמתחתנו הרבה מן הסחורה הזו, ההסתגלות שלנו לעולם תהיה ורדרדה יותר.

עם זאת, נקודת התורפה העיקרית של הילד המחונן הן התנודות והפערים. במובן זה, המחונן הצעיר משול לים סוער, לא לבריכה. גם בבריכה יש אזורים רדודים ועמוקים, אבל המעבר ביניהם הוא הדרגתי ובר ניחוש יותר. לעומת זאת, תחומי ההתפתחות השונים בנפשו של המחונן יכולים להימצא במרחק משמעותי זה מזה, משל היו נקודות גאות ושפל קיצוניות. כל הורה לתלמיד מחונן יוכל לדווח על בשרו את שיספרו לכם אנשי המקצוע – יכולתו האינטלקטואלית (בייחוד הלוגיקה שלו) עשויה להקדים בדרגות רבות את תפקודו החברתי והרגשי.

בז'רגון המקצועי מכנים זאת "התפתחות א-סינכרונית". בשפת הרחוב, פירוש הדבר הינו שמחוננת חמודה בת 5 יכולה לנהל איתך דיון מבריק ומעמיק על אפקט החממה ושלוש דקות לאחר מכן עשויה לפתוח בסדרת צווחות שבר תינוקיות כיוון שאחיה גזל ממנה צעצוע. היאומן? כן, יאומן בהחלט, ואף צפוי.

מה בעצם קורה כאן? ובכן, התפתחות א-סינכרונית בחיי היומיום פירושה שהילד יבחר באופן טבעי להתמודד בערוץ הלוגי שכלתני. הוא ינצל באופן מקסימלי את רגישותו יוצאת הדופן לאיתור בעיות ותקלות ואת יכולתו לנהל ויכוח לוגי מובנה ומנצח – ובעשותו כך הוא לא אחת נוסע במלוא הקיטור קדימה - היישר לארצות שבהן אינו יכול להתמודד רגשית. ילד בן 6 יכול להגות רעיון מבריק ומרתק בתוך ראשו אך בו זמנית, תבונתו תוביל אותו להסיק שחבריו לא יבינו את אשר הוא רוצה לטעון והתוצאה – שתיקה והתכנסות. ברמה השכלתנית, דרך פעילותו אולי חכמה ודיפלומטית כדבעי, אך ברמה הרגשית הוא נותר מתוסכל ומבואס (כן, גם מחוננים מתבאסים, והרבה!).

עורך דין צעיר

כשההורה עומד מול ילדו המבריק ובא ליטול לידיו את מושכות החינוך, המשמעת והקניית הכללים – הבעייתיות אף מחריפה. מחוננים יעדיפו את הויכוח כערוץ התמודדות – ולא אחת אנחנו עומדים מולם, מול טענותיהם, בתערובת של תסכול מצד אחד (כי גם הם, כמו כל ילד, חוננו ביכולת לעצבן אותנו ולא לעשות את מה שאנחנו מבקשים מהם לעשות) והערכה מצד שני. בעל כורחנו, אנחנו מתמלאים הערכה למתנה השכלית הנדירה הזו. זו הנקודה שבה קשה לנו ללבוש את התפקיד ההורי המסורתי והרגיל שאומר – זה מה שקבעתי, ככה החלטתי, סוף ויכוח.

המחונן הצעיר, בדיוק כמו המבוגר הנורמלי, נופל שוב ושוב קורבן לחשיבת פתרון הבעיות המערבית, שמקדשת את ההיגיון והלוגיקה באופן בלעדי. זו שגורסת שיש רק כיוון חשיבה אחד – קדימה, שלב אחר שלב במעלה הסדר הלוגי, עד שמגיעים לפתרון היחידי הנכון, ואין בלתו. אם אתה מהופנט על המיתוס שיש פתרון אחד אופטימלי לכל סיטואציה, משל היו להם החיים רצף ארוך של משוואות מתמטיות ותו לא, אין ספק שתיגרר לויכוח אחר ויכוח עם הילד שלך, בייחוד אם הוא משתייך לכנופיית המחוננים, אותה קבוצה שכל כך מצטיינת בוויכוחים, דיונים והעלאת טיעונים מנצחת (הורים לילדים אלו לא אחת משתמשים בביטוי "עורכי דין קטנים", אימאל'ה!)

הבה ונתקוף קביעה זו בשתי אמיתות חיים. נתחיל באמת ה"מדעית" – כל המחקרים המובילים בתחום עיבוד המידע מראים שוב ושוב שהמוח חושב הצידה, לא קדימה. העלאת הרעיונות והדימויים שהם לב ליבו של תהליך החשיבה הטבעי שלנו מתבצעת באופן מניפתי, מתפזר, בצורה שניתן לכנותה בלאגן מסודר. לא ליניארי, אבל בעל חוקיות.

אמת החיים השנייה ידועה לכם מתוקף היותכם מבוגרים אחראים ושפויים בעולם – רוב האתגרים והקשיים בחיינו פשוט לא ניתנים לניסוח בפורמט של בעיה-פיתרון-בעיה-פיתרון. החיים פשוט מורכבים, רבי צדדיים ורבי עמימות מדי. מניסיונכם רב הדורות אתם בודאי זוכרים שמעטים הם הקונפליקטים שבאמת הגיעו לפיתרון מלא ומספק כתוצאה מויכוח.

אי לכך ובהתאם לזאת, ההמלצה היאה לילד רגיל נכונה שבעתיים לילד מחונן, אבל היא גם קשה שבעתיים ליישום – אל תיכנסו איתם לוויכוח! כאשר הילד שלנו מתווכח איתנו, תובע נימוקים והסברים באופן מתמיד ועיקש – זו בדיוק האינדיקציה הטובה ביותר לכך שצריך להפסיק את הריקוד הלוגי.

אל תשכחו - אתם ההורים. האפשרות לנמק את בחירותיכם היא בונוס רצוי, אבל בשום אופן לא חובה קדושה. יש לכם את הזכות לקטוע את הדיון בנחרצות ובאיבחה אחת. הניחו למחונן הצעיר שלכם לשאת את התסכול. הוא לא יתפרק. גם אם לרגע עמוק בפנים אתם מרגישים מטומטמים או חסרי יכולת, אל תניחו לתחושה הזו ללכוד אתכם. לא פגעתם בילד. רק מנעתם ממנו להישאר באזורים שבסופו של דבר הוא לא אמור להימצא בהם כרגע. בניסוח חסכוני ומקוצר – התנהגתם כהורים.

ובשבוע הבא נגייס לעזרתנו ולטובת המחוננים את מקל הקסמים של החשיבה היצירתית. מבטיח.

• גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג ומנחה סדנאות וקורסים בנושאי חשיבה יצירתית והורות. לכל הטורים של גיל ונטורה בערוץ הורים.