לחדד את השפיץ: איך לבחור חלוץ מוביל לנבחרת?

בזמנו, עם המעבר מאוקיאניה לאירופה, העדיף שרף את רונן חרזי, שללא קשר ליכולת אותה הציג במשחקי הליגה, היה החלוץ המועדף עליו ובפועל גם זה שסיפק את הסחורה כמעט בכל פעם שלבש את המדים הלאומיים. מאז, אולי למעט התקופה בה רוברטו קולאוטי קיבל את האזרחות הישראלית והיה פותח בקביעות בתחילת הקדנציה של דרור קשטן, אין לנבחרת שחקן חוד מוביל, שנחשב לבאנקר בהרכב.

ברדה, קולאוטי ובן סהר. מי צריך לפתוח בחוד? (צילומים: אלי אלגרט)

ריצ'ארד נילסן בחר תחילה באווירון ולאחר מכן ביצע רוטציה בתפקיד, כשחיים רביבו הוסט לא אחת לשפיץ. אברהם גרנט נתן תחילה אמון בפיני בלילי, אך לאחר מכן הימר גם הוא על רביבו, כשבאותה תקופה גם עומר גולן התחיל לקבל את האשראי הבלתי נגמר שלו בנבחרת. דרור קשטן כאמור נתן את אמונו בקולאוטי תחילה, אך עם הירידה בכושר של החלוץ יליד ארגנטינה, פתח לא אחת עם אליניב ברדה או ברק יצחקי בחוד.

בנקודה הזו מתעורר ויכוח ישן - האם להמר מראש על חלוץ שיגיע למשחקים הרשמיים עם ידיעה שהמאמן הלאומי נותן בו אמון, ללא קשר ליכולת שהוא מציג במדי קבוצתו, או לחילופין לבצע רוטציה בעמדה הכל כך נחשקת ולבחור את שחקן החוד ספציפית לפני כל משחק - לפי הכושר בו הוא נמצא.

בן סהר בקדנציית קשטן, שהעדיף בזמנו את קולאוטי (צילום: אלי אלגרט)

הנושא שוב עלה לכותרות עם תחילת הקמפיין של לואיס פרננדז, שבשני המשחקים הראשונים היה נראה כאילו בחר בבן סהר כחלוץ המוביל שלו, אך הפתיע בשבוע שעבר כשכלל לא זימן אותו למשחקים מול קרואטיה ויוון והחזיר אותו לסגל רק בעקבות מכת פציעות שפקדה את הנבחרת.

"בכל מקרה ישפטו את פרננדז על פי מבחן התוצאה"

"שתי הגישות טובות", אומר מאמן נבחרת הנוער, אלי אוחנה, שבעבר הכיר את הדילמה גם בתור חלוץ הנבחרת, "האידיאל הוא כמובן להזמין את החלוץ בכושר הטוב ביותר, אבל מצד שני, ראוי גם לתת אמון באלה שכבר הוכיחו את עצמם במדי הנבחרת. אני כמאמן נוהג ללכת לכל אורך הדרך עם אותם שחקנים פחות או יותר ומעדיף לתת הזדמנויות לשחקנים נוספים להוכיח את עצמם במשחקי ידידות, כדי שיצברו ניסיון".

"שתי הגישות טובות". אלי אוחנה בימיו בנבחרת (צילום: אתר ההתאחדות)

אוחנה מוסיף: "כמעט כל מאמני הנבחרת הלכו על פי גישה של לתת אמון באלה שהוכיחו את עצמם. לואיס פרננדז הבהיר בתחילת הדרך שהוא בוחר בגישה שונה - מי שיהיה בכושר טוב ישחק. זה לגמרי לגיטימי להחליט שההרכב לא ייקבע לפי שמות, לא משנה מאיזו קבוצה השחקן בא ואם הוא צעיר. לדעתי, בסופו של דבר נראה הרכב שרץ לאורך הקמפיין, אבל כמו את כולם, גם את פרננדז ישפטו לפי מבחן התוצאה".

אלה שדוגלים בהימור על חלוץ אחד מוביל, יגרסו כי שחקן חוד שיידע שמקומו ב-11 הפותחים מובטח, יגיע למשחק עם ביטחון רב - שזה החמצן של כל חלוץ - וגם לא יחשוש למעמדו אם יחמיץ. ואילו מנגד, יש לא מעט הטוענים שאין סיבה שחלוץ שנמצא בכושר טוב במדי קבוצתו, לא יצליח להביא את אותה היכולת גם למדים הלאומיים.

הביטחון שקיבל מדונגה עזר. לואיס פביאנו במדי ברזיל (צילום: גטי אימג'ס)

ברחבי העולם, גם בנבחרות מהמובילות בעולם, ניתן למצוא דוגמאות למאמנים שהולכים עם ההימור שלהם על חלוצים לכל אורך הדרך. לוקאס פודולסקי לדוגמא, שמר על מעמדו בהרכב הפותח של גרמניה במונדיאל, גם אחרי שנכשל בבאיירן מינכן ועבר לפ.צ. קלן, במדיה כבש שני שערים בלבד בעונה החולפת.

גם בנבחרת ברזיל היה כמעט בלתי אפשרי להזיז את לואיס פביאנו מעמדת החלוץ הפותח של דונגה, הן במוקדמות המונדיאל והן בגביע העולם עצמו. החלוץ אמנם הציג יכולת לא רעה במדי סביליה, אבל האמון המוחלט שנתן בו מאמן הסלסאו עשה לו רק טוב ובכל פעם שהוא לבש את המדים הלאומיים, ניתן היה לראות כיצד הביטחון בו מתורגם לשערים.

רונן חרזי. היה חייב להוכיח עצמו כל פעם מחדש (ארכיון ידיעות אחרונות)

חרזי דווקא בעד סגל קבוע עם שינויים קלים

אם התחלנו עם תקופת רונן חרזי, ניתן את רשות הדיבור לאחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, שמתייחס לתקופה שלו במדים הלאומיים: "אני אכן הייתי החלוץ הראשון, אבל אם לא הייתי עושה את העבודה, גם מקומי לא היה מובטח. אסור לשכוח שבהתחלה זומנתי לנבחרת עוד שהייתי שחקן בליגה הארצית והייתי חייב להוכיח את עצמי בכל פעם מחדש. עובדה שהממוצע שלי בנבחרת עומד על שער בכל שני משחקים. כמובן שעזר לי האמון של שלמה שרף וגם זה שאם היתה לי תקופה פחות טובה, הוא המשיך להאמין בי. אגב, גם דרור קשטן כזה".

חרזי גם התייחס להחלטה של פרננדז לא לכלול את בן סהר בסגל תחילה: "לא יודע מה השיקול שלו,

אבל פרננדז נתן לו הזדמנות ובן סהר לא לקח אותה וכנראה יש לו ירידה בביטחון. אסור לשכוח גם שיש ריבוי חלוצים בסגל. מה אני הייתי עושה? הייתי בוחר סגל קבוע עם שינויים פה ושם".

אם לא יהיו הפתעות, מול הנבחרת של סלאבן ביליץ' יהיו אלה אליניב ברדה ואיתי שכטר שיקבלו את ההזדמנות להיות החלוצים הראשונים שכובשים בתקופת פרננדז. בואו נקווה שבמוצאי שבת נוכל להגיד בבטחה שהמאמן הצרפתי כבר לא יהיה צריך להמשיך בחיפושיו אחר חלוץ כובש. ואם גם ביוון שחקני החוד בכחול-לבן ימשיכו לספק את הסחורה, עוד מישהו פה יפסיק להתעסק בימי ההולדת של המאמן הלאומי. לא עדיף?