להתראות לואיס, ביי ביי אליפות אירופה

זהו. אפשר לאפסן את התקוות שלנו לעלות לטורניר גדול למשך ארבע שנים נוספות. להתראות פולין ואוקראינה 2012, שלום ברזיל 2014. אז לרגל סיום הקמפיין הנוכחי, הנה עשר הערות לסיכום המשחק, ואולי גם הקדנציה של לואיס פרננדז.

• שלוש דקות בגן עדן: 1:2 ליוון על ישראל
• לואיס פרננדז: "מהפסדים לומדים הרבה"
• מאמן יוון: "תפסנו את הגנת ישראל לא מוכנה"
  

1. במבחן התוצאה: פרננדז הביתה. ארבע נקודות מ-12 אפשריות מהוות כישלון מוחלט, ומונעות כל אפשרות ריאלית להיאבק על אחד משני הכרטיסים לאליפות אירופה. עכשיו נשארו לישראל חמישה חודשי הפוגה ממשחקי נבחרת, ואחריהם שישה משחקי גארבג' טיים באיצטדיונים קטנים.

את ההפסקה והמשחקים שיגיעו לאחר מכן, צריכים לנצל בהתאחדות כדי למצוא מאמן חדש, שיבנה פילוסופיית משחק, ינסה לתרגל אותה במספר ימי אימונים ובמשחקים שיישארו, וינסה להצעיד אותנו למונדיאל בברזיל.

2. במבחן הטקטיקה: פרננדז הביתה. אלרואי כהן התלונן אחרי המשחק בפני דר' רוסנובסקי על ורטיגו. פעם הוא פותח כמגן ימני, אחרי שלושה ימים הוא מוצא את עצמו מגן שמאלי. ביברס נאתכו הוחלף למרות חשיבותו המכרעת בהחזקת הכדור במרכז השדה. אחרי הכישלון הטקטי במשחק מול קרואטיה, שוב זה נראה כאילו המאמן הלאומי מנסה להוכיח שהוא המציא את הגלגל בהצבות הזויות של שחקנים.

3. במבחן המנהיגות: אולי גם לוזון הביתה? זה יהיה לא הוגן להפיל את כל התיק על פרננדז, בלי להתייחס לכישלון המהדהד של אבי לוזון, האיש שעומד בראש הפירמידה. היו"ר הכל כך מעורב הוא זה ששם את כל יהבו על מאמן זר, הוא שהציב בכל קמפיין את היעדים שאולי הם לא ריאליים. מי שהגדיר עצמו כראש הממשלה של הכדורגל הישראלי כשנכנס לתפקידו, צריך להרהר במחשבה של לקיחת אחריות מיניסטריאלית וללכת הביתה.

האורות של פיראוס‏ (צילום: אורן אהרוני)

1

2

3

4

5

6

7

4. הג'וב הראשון של המאמן החדש: לבנות חוליית הגנה. דקל קינן מהיר כמו סמיטריילר שמוביל חצץ בעלייה של ראש הנקרה. השער הראשון של היוונים הוא העתק של השער הבלגי מול הנבחרת הצעירה באליפות אירופה לפני שלוש שנים.

חוץ מטל בן חיים שסובל מחוסר אחריות, אין בלמים אמיתיים, אין מגן שמאלי נורמלי, וגם בצד ימין של ההגנה דני בונדר אחד לא מספיק. ברוח חוק האזרחות, נאמר זאת כך: בלי הגנה, אין אליפות אירופה וגם למונדיאל הבא לוזון ייסע שוב רק לכנס פיפ"א.

6. דז'ה וו, חלק 2: מרטין האנסון. השופט השבדי הוא בכלל שופט כדוריד. כמו היד של תיירי הנרי שהוא לא ראה במשחק בין צרפת לאירלנד, כך הוא לא ראה את היד הברורה של הבלם היווני לאחר הפריצה של איתי שכטר. פנדל במצב הזה, היה יכול לשנות את התמונה.

5. דז'ה וו, חלק 1: איתי שכטר משווה בדקה ה-59. במשחק החוץ הקודם מול יוון בכרתים, אליניב ברדה השווה בדקה ה-59. גם אז, היוונים עלו ליתרון נוסף מפנדל. שוב, זה נגמר ב-1:2 מעצבן ליוונים.

7. פטפה מי? תזכרו את השם, יאניס פטפאצידיס. איזו מהירות, שליטה בכדור ודריבל. הננס היווני, שכמובן זכה לכינוי מסי היווני, השאיר רושם נהדר של שחקן שעוד נשמע עליו רבות בשנים הקרובות.

8. נשאר רק לקנא. מונטנגרו הוציאה 0:0 סנסציוני מנבחרת אנגליה בוומבלי (ישראל הובסה שם 3:0). אזרביג'אן ניצחה את טורקיה בחוץ, ורק נבחרת ישראל ממשיכה לדשדש ולהישאר בינונית לנצח.

9. להעניש את היוונים בחומרה. שריקות הבוז האדירות של היוונים במהלך השמעת ההמנון הישראלי לא יכולות לעבור בשתיקה במוסדות אופ"א. גם התנצלות

יוונית לא תספיק. רק עונש כבד יכול לשנות משהו.

10. להעניש את ערוץ 10. יש גבול להשתלטות של החסויות והפרסומות על המסך במהלך משחק. כשדמיטריס סלפנגידיס נפצע בדקה ה-19, הוא לא דמיין שמושונוב וקושניר יגיעו כדי להציל אותו. עורך המשדר בערוץ המסחרי איבד את הצפון, ובמשך שניות ארוכות מדי, צמצם את הנעשה על הדשא למסך של מילימטר על מילימטר לטובת הפרסומת. זה מעצבן, בוטה ומקומם. ואסור שיקרה שוב.