טראנס ישראלי: ראיון עם פטריות

זה מגיע כמעט לכל מקום על כדור הארץ: לחופי פוארטו-ריקו, למצעד האהבה של ברלין, למישורים האנגליים של שפילד, למדבריות קליפורניה, לערבות אוסטרליה, למרגלות הר הפוג'י ביפן ולחוות היען באילת. טראנס הוא ז'אנר המוסיקה האלקטרוני הפופולרי ביותר בעולם.

בישראל, למרות המכירה הדלה של אלבומי טראנס, נוצרה סצינה גדולה, שעיקר כוחה מתרכז באלנבי 58 (ז"ל), האומן 17, התעשיה ואחרים. די. ג'ייס שעוד רגע הופכים לאלים - סאשה, ג'ון דיגוויד, פול ואן דייק, ופול אוקנדפולד (שהפך לתעשיה של מיליוני פאונד בשנה) - נוחתים אחת לכמה חודשים בארץ הקודש ועוזבים אותה עם תוספת של 20 אלף דולר בחשבון הבנק.

הטראנס נחשב בעיני מבקרים רבים לז'אנר המוסיקה האלקטרוני הבזוי ביותר: לטענתם, זהו סגנון מוסיקלי עקר, ללא החספוס של הטכנו, הדאב, דראם אנד בייס וג'אנגל. לעומת זאת, תומכי הטראנס בטוחים שזהו הז'אנר המוסיקלי המורכב והאיכותי ביותר - צליל שקשור ישירות למבנים של מוסיקה קלאסית.

גם בישראל

הטראנס הפך בשנתיים האחרונות גם למקור יצירה ישראלית. הידועים ביותר הם "אסטרל פרוג'קשן", אבל לצידם פועלים "אופוריה", "קסרוקס","DNA",ו"אינפקטד משרום". לאחרונה הוציאה חברת בי.אן.אי (BNE) אוסף טראנס - "Psychological disorder– UFS" בו יש מספר רצועות אלקטרוניות של אמנים ישראלים, שמתוכם בולט "Any one else but me", של צמד המוסיקאים עמית דובדבני (בן 26) וארז אייזן (בן 20), הידועים יותר כ"אינפקטד משרום".

דובדבני ואייזן גדלו בקריות, ופועלים ביחד כבר ארבע שנים. לפני שנתיים חתמו על חוזה הפצה בחברת התקליטים הישראלית BNE, לאחר שעוררו את התלהבותו של אבי יוסף, שפתח בינתיים את הלייבל המתחרה - MDMA. האלבום הראשון - The Gathering - יצא ב-98'. האלבום השני - Classical Mushroom - שיצא בתחילת השנה, עורר תגובות נלהבות בקרב אנשי הסצינה. הם מופיעים כדי.ג'ייס וכמוסיקאים בכל רחבי העולם. החודש הם יבקרו במקסיקו, בלוס-אנג'לס, בגרמניה ובשבדיה.

דובדבני החל את דרכו כפסנתרן קלאסי ופריק של מחשבים. בנעוריו, הוא עשה הסבה לרוק כבד, ובשנת 95' מצא את יעודו כמוסיקאי טראנס, לאחר שביקר בגואה שבהודו. למרות שנוהגים לכנות את המוסיקה שלהם "טראנס פסיכדלי", "אינפקטד משרום" דווקא מתנערים מהדימוי המסומם שדבק בטראנס. דובדבני בטוח שהמוסיקה שהם עושים היא אמנות לגיטימית לכל דבר. הוא לא מתרגש מהטכנאים שעושים טראנס, יש לו תלונות לממסד, שלא מכיר באמנות שלו, ולדבריו - הוא מזמן כבר לא בענייני סמים ושאר כדורים.

גואה שינתה אותי

"אני דווקא מיציתי את חוויות הסמים לפני גואה", מספר דובדבני, "היום אני כבר שלוש שנים לא בקטע הזה, והשותף שלי מעולם לא התנסה בכך. גואה שינתה את ההשקפה המוסיקלית שלי, את השקפתי על החיים, על צורת החופש של חיי היומיום. הייתי בגואה חמש פעמים אבל אני לא יודע מה בדיוק תפס אותי שם. הכרתי טראנס לפני גואה, אבל גואה חיברה אותי לטראנס באופן סופי. אני פשוט אוהב טראנס, ואילו טכנו מעולם לא תפס אותי כי זו מוסיקה מונוטונית. אני אוהב יותר מוסיקת בוקר, וטראנס היא מוסיקה שמחה".

- נוהגים לכנות את המוסיקה שלכם "טראנס פסיכדלי", אתה בטוח שאין קשר בין המוסיקה שלכם לסמים?

"נכון, מכנים אותה כך, אבל הכוונה שלי היא לא לעשות מוסיקת סמים אלא לעשות טראנס המבטא שמחה. בעיני זה לא טראנס פסיכדלי, זה טראנס שמח ורקיד שמצא את הגישור בין הכבדות האירופית לראש הישראלי, ולכן תפס את שני הקהלים. לפני כמה שנים טראנס היווה בשבילי חוויה רוחנית, אבל היום אני רואה את זה כמוסיקה "פרופר". אני מנסה להכניס אנשים לטראס דרך המוסיקה ללא קשר לסמים, ואני משקיע מחשבה רבה בכל רצועה שאני בונה. אני רוצה שיתרשמו מהדבר החדש שאני עושה בלי קשר ל"סטייט אוף מיינד". אני יכול לעשות אלבום מאוד קל או אפילו דיפ-טראנס שפופולרי במועדונים, אבל אני לא אעשה את זה לאורך זמן".

- אז למה הממסד כל-כך פוחד?

"סמים זה קטע מהותי במוסיקה אלקטרונית, ולאו דווקא בטראנס. ב"האוס" יש מקום מכובד יותר לאקסטזי, אבל בסצינה הישראלית סמים זה לא יותר מאופנה. הכדור של סוף השבוע אינו עניין אידיאולוגי. ה-LSD של שנות ה-60 מת לפני חמש שנים. היום החומרים קלים יותר ומתפקדים כמו בירה. המשטרה נטפלת לטראנס טבע קלאסי כי זה קל יותר. קשה להם להיטפל לאלנבי 58 או לחוות היען, כי הם מקומות ממוסדים, וכשהמשטרה נכנסת אליהם הם פונים לבג"ץ. באים אלי אנשים ואומרים לי שהמוסיקה שלי שינתה להם את החיים, אבל אני רציתי בסך-הכל שהם ייהנו, ויעבירו בצורה טובה את שעות הפנאי. זה לגיטימי שבני הנוער ירצו מוסיקה כחוויה רוחנית, אבל אין לי בעיה שהמשטרה מפקחת. זה בעיה קשה שמכניסים ילדים למסיבות, כי כל ילד בן 13 לוקח אקסטזי. למרות שטראנס לא יוצר את הצורך לסמים, החיים והחברה יוצרים אותו. הטראנס רק יכול לעזור ולהסב סמים למקומות פחות מסוכנים".

- אתה קצת שמרן בשביל "טרנסיסט".

"לפני כמה שנים הייתי מדבר אחרת, אבל היום אני רוצה שרק המוסיקה תדבר, בלי השטויות הרוחניות מסביב".

- מדוע טראנס נחשב לז'אנר הפחות מוערך בעולם מוסיקת הדאנס?

אני שומע הרבה שטויות ממוסיקאים ומבקרים. כמו שרוק כבד יצא מהרוק, הטראנס יצא מהדאנס הפשוט. זו מוסיקה מורכבת יותר מסגנונות מוסיקה אלקטרונית אחרים. יש שילוב של מלודיות והרמוניות מורכבות יותר, יש שילוב של סגנונות שונים במוסיקה. טראנס בנוי למקום פתוח בטבע, זה משהו חדש במוסיקה המודרנית. אני, כאחד שכתב שירי רוק בעבר, מוצא דווקא את העשייה של טראנס כמשהו קשה מאוד. הקהל מאוד בררני ודורש חידושים כל הזמן.

- אתם מצליחים לחיות מהמוסיקה?

"היום כן, כי אנחנו מאוד מצליחים. הופענו בכל הארץ, אין מועדון שלא נתנו בו הופעה חיה. ההופעה שלנו מורכבת מנגינה חיה על קלידים, תוכנת מחשב (Cubase), ואלמנטים נוספים שמלווים את ההופעה, וזה בגלל חוסר תרבות ה"לייב" בארץ. בסוף החודש נופיע פעמיים במקסיקו, בלוס-אנג'לס, בברלין ובשבדיה".

- כמה מרוויח תקליטן טראנס בימינו?

"אלפיים דולר לתקליטן הבכיר ביותר. אל תשווה את הסכומים שדיגוויד, סאשה וחבריהם מרוויחים, הם נמצאים בסקלה אחרת".

- מה תרמה הסצינה הישראלית למוסיקת הדאנס?

"היא הביאה לה הרבה שמחה, וקהל גדול יותר. פעם היו פה 3,000 איש בקטע של הטראנס. היום מדובר בהרבה יותר".

- ומה הלאה?

"חברת "וורנר" מוציאה אוסף טראנס בארה"ב, שבו אנחנו נשתתף, להקת אופוריה תהיה שם גם, ואנחנו מקווים שארה"ב תיפול לידינו. ארה"ב זו ליגה אחרת לגמרי, יש שם קהל אדיר. ניגנתי בסן-פרנסיסקו לקהילת טראנס והם מאוד בעניין".

- איפה נמצא קהל הטראנס הטוב ביותר?

"בארץ וביפן. תיקלטתי יומיים ללא הפסקה בפני יפנים רוקדים בגשם זלעפות למרגלות הר פוג'י, והם לא רצו להפסיק. מחזה מדהים, לא יאמן".

- אתה עוד נוסע לגואה?

"יש לי בית שם. השנה אסע לשם לראשונה בלי תיק המוסיקה שלי. אסע לשם לחודש לים, לחופשה נטולת טראנס בפעם הראשונה בחיי".