להתאהב בהרפתקן ולמאוס בו כבעל?

ננתח את המשפט הזה: הגבר לא השתנה. הוא נשאר במסגרת הזוגיות אותו אדם שהיה קודם. הוא אמיתי לגמרי. הוא לא הציג בפני האשה בהתחלה חזות שקרית שקל להתאהב בה. החטא היחיד שלו שהוא נשאר בדיוק כמו שהיא התאהבה בו. איך להבין את זה?

הדוגמה שניתן להביא קשורה לייצר ההרפתקנות. קל להתאהב בגבר הרפתקן, אבל גבר כזה אולי לא מתאים לחיים ממושכים עם אשה וילדים.

מה זה אומר לגבי החיבור בין אהבה ונישואים?

מקנאות בנשים שהבעל שלהן עובד במשרד

אני רואה בכך וריאציה מעניינת של "אפקט הטייסים" שלי, אליו התייחסתי במספר מאמרים קודמים: נשים מתאהבות בטייסים שמסכנים את חייהם למען המדינה, ואחר כך מתקשות לחיות עם זה.

במקרה של נשות טייסים, האהבה הזאת מתחילה להעיק. היא לא נוחה. היא ממררת להן את החיים. הן היו מעדיפות שאותו גבר אהוב ונחשק לא יהיה טייס, הסיבה הראשונית שעשתה אותו לנחשק כל כך. אולי הן גם מקנאות בנשים אחרות שהבעל שלהן עובד במשרד. הנוסח הוא כמובן סכימתי; יש נשות טייסים שפחות סובלות מהאפקט הזה ויש נשים שיותר, ואולי יש נשים שבקושי מרגישות בו.

אני לא מכיר את בן זוגה של גוטמן, ואין לי עליו שמץ של מידע, אבל אני יכול לדמיין שגבר כזה חי חיים נועזים, אולי על גבול הסכנה, ובכל מקרה לא חיים הכי מסודרים ומיושבים. הוא חי בעיקר למען עצמו, בשביל הכיף הפרטי שלו, לפעמים בלי להתחשב בעובדה שהוא נשוי ואבא. טייסים חיים גם הם על גבול הסכנה, אבל לא למען עצמם, אלא בשליחות המדינה. במובן מסוים, הם אלטרואיסטים. בהחלט ייתכן שהם מפיקים מכך כיף פרטי, למען עצמם, ועדיין הכיף הזה הוא מוצר לוואי ולא העיקר.

מה המשמעות לענייננו של ההבחנה הזו?

גברים שחורשים קרקע בתולה בערבות שוממות

אפשר לכאורה שזו אהבה שגויה של נשים פתיות, אלא שבכך אנחנו קובעים שמבחן הנישואים הוא מבחן האמת היחיד, או המשמעותי ביותר, של אהבה. משהו בנוסח של "אם אתה לא רוצה להתחתן, סימן שאתה לא אוהב אותה".

ראוי יותר, לדעתי, להבחין בין אהבה לנישואים. אהבה ונישואים הם שני צרכים קרובים, אבל שונים. הם יכולים להתמזג, כפי שקורה בחלק נכבד של המקרים, ועדיין לכל אחד מהם יש אופי ותכונות משלו. בנוסף, אם יש אהבה בחיי נישואים וזוגיות מחייבת, יש לה אופי אחר מאשר לאהבה שאינה כרוכה במחוייבות כזו. יכול להיות הרפתקן שהוא גבר חלומות באהבה לפני הנישואים, ולכאורה גבר חסר ערך רומנטי באהבה אחרי הנישואים. נראה שההיסטוריה החברתית שלנו, אם כי לא מקדמת דנא, די מיהרה לחבר בין שני הצרכים. זאת טעות חשיבתית.

הספרות ואמנות הקולנוע נוטות להאדיר את האופי הרומנטי של גברים שקשה לראות אותם נשואים. מערבונים, למשל. עם כל הכבוד לגברים שחורשים קרקע בתולה בערבות שוממות, בעבודה סיזיפית כמעט, יומיומית, הגברים החרוצים האלה לא נראים כל כך רומנטיים. השיגרה הורגת להם את הדימוי. הדימוי הרומנטי הולך טוב יותר עם גברים שהאשה שלהם מואסת בהם כי יש להם קוצים בתחת והם מתקשים להישאר במקום אחד בלי להסתכן פה ושם, ובלי להיעלם פה ושם לימים, שבועות ואולי לחודשים.

הגבריות הרומנטית במערבונים היא אנטי רומנטית מהזווית המשפחתית. הגברים האלה הם אנשים בודדים, לא תקשורתיים במיוחד, סומכים בעיקר על עצמם, נודדים ממקום למקום, לפעמים הם ציידי פושעים, לפעמים הם מצילים עיירות מאיזה עשיר אכזר, ולפעמים הם יוצאים למסעות נקם. הם מאוהבים רק באשה אחת, בדרך כלל זאת שגירשה אותם מהבית, שסירבה להתחתן איתם, או נרצחה על ידי האויבים שלהם. והם שוכבים עם זונות, אם כי ייתכן שהם משלמים להן ביד נדיבה, כולל נגיעות של רגש, לא בטוח, ואולי גם מעת לעת הם הורגים את הסרסור הנצלן שלהן.

"אחד שצלל בתוך נהר כדי להציל מישהו מטביעה"

מה לגבי אפקט הטייסים? גם הוא מבחין בין אהבה לנישואים? נוכל הפעם להתבסס על מחקר חדש. ד"ר טים פיליפס וצוות חוקרים מאוניברסיטת נוטינגהם ומהמכון לפסיכיאטריה של קינג קולג', לונדון, קובעים שיש הוכחה גנטית שהתנהגות לא אנוכית, או אלטרואיסטית, היא אחת התכונות הנחשקות ביותר בבחירת בני זוג.

את ההוכחה הגנטית הזאת הם חיפשו בשתי קבוצות של תאומות: 70 זוגות של תאומות זהות ו-87 זוגות של תאומות לא זהות. את העדפותיהן הרומנטיות הם חיפשו בעזרת שני שאלונים: האחד בדק את דרגת האלטרואיזם של כל אחת (שאלות מהסוג של "האם תרמת באחרונה כסף לצדקה?"), והשני בדק את דרגת האלטרואיזם המועדף על כל אחת בבן זוג פוטנציאלי (שאלות מהסוג של "אחד שצלל בתוך נהר כדי להציל מישהו מטביעה").

ניתוח סטטיסטי של התשובות על שני השאלונים, מבלי להיכנס לפרטים, מגלה שנשים נוטות יותר להתאהב בגברים אלטרואיסטים. האלטרואיזם יכול להיות מסוכן, וזה רע לחיי נישואים, אבל האלטרואיזם בפני עצמו הוא בהחלט יתרון גדול לנישואים מוצלחים.

המחקר לא בדק זאת, אבל ההנחה שלי, לאור מחקרים שונים, היא שמחקר כזה היה מגלה שיש אהבות שמתחברות גנטית עם נישואים ויש שלא מתחברות גנטית. לכן יש התאהבויות לוהטות בגברים הרפתקניים, אנוכיים באופיים, לא תואמים חיי משפחה (אלא אם גם האשה היא כזאת והיא מצטרפת לכל הרפתקה), ויש התאהבויות בגברים אלטרואיסטים, תואמי משפחה.