אבי הנער ההרוג: מבקש סליחה ממשפחת החבר

דודי בן-עמי, בן 16, שנהרג הלילה (יום ד') בתאונה הקשה ליד פלמחים היה אחד מארבעה ילדים להורים גרושים, אבל נחשב לילד של אבא. הוא חי עם אביו, רונן, בבת-ים ורק לפני כמה ימים קעקע על גופו את המילה "אבא": "הוא שאל אותי 'אבא, מה לקעקע, אבא או אמא', אמרתי לו 'את שניהם', הוא אמר לי 'אבא אני כל כך אוהב אותך, אתה בתוך הגוף שלי'". בשעות האחרונות יש חילוקי דעות בין האב לגרושתו בשאלה היכן ייקבר בנם - ביישוב בו מתגוררת האם או ביישובו של האב. "הוא קרא לי 'בן המלך', כל כך אהבתי והענקתי לו. הוא עבר חיים קשים, מחולק בין ההורים שלו, ועכשיו אלוקים לקח אותו", אמר האב בבכי קורע לב.

יחד עם דודי, נהרג חברו הטוב תומר זיו, אף הוא בן 16, מראשון לציון. אביו של דודי ביקש מחילה מהורי הנער השני, והתייחס לעניין הרכב, שבנו לקח ממנו בלילה ללא רשות: "הוא בחיים לא דיבר על דבר כזה, זה מעשה שטן, אני לא יודע מאיפה זה בא. אני מבקש סליחה מהוריו של תומר. הם היו חברים טובים מאוד. אני אצטרך לקבור את הילד שאני כל כך אוהב. אני לא יכול להיפרד ממנו", אמר האב בראש חפוי ובעיניים דומעות.

רונן בן-עמי ישן בשעה שבנו לקח את מפתחות מכוניתו מהאגרטל שבו הוחבאו. בסביבות השעה 5:00 התקשרו אליו חבריו של בנו וסיפרו ששניים מחבריהם נהרגו בתאונה, אך לא מסרו שזה בנו. האב המודאג ניסה להתקשר לבנו. הטלפון הנייד היה בידי השוטרים במקום התאונה שלא ענו. הוא התקשר גם למשטרה מספר פעמים, אך גם שם, השוטרים לא מסרו שום מידע.

"הבנתי, אבל לא עיכלתי, עד שבאתי וראיתי את החברים ובא קצין המשטרה ואמר לי 'הבן שלך נהרג'. כמה שאהבו אותו כל החברים. אתמול בתשע בערב דיברנו בפעם האחרונה. הוא סיפר לי שהאופנוע שלו, שעליו כל כך התווכחנו ורבנו ולא רציתי שיוציא רישיון, התקלקל. אמרתי לו 'תזרוק אותו, זו מחלה, עברת כמה תאונות איתו, ויצאת בשלום'. אתמול הוא קיבל החלטה למכור את האופנוע, אבל מה שלא ציפינו לו, מה שחשבנו שבטוח בשבילו, הרג אותו".

דודי בן-עמי (מימין) ותומר זיו. בחייהם ובמותם לא נפרדו

כשדמעות שוטפות את עיניו, אמר: "זה לא יכול להיות, לא יכול להיות שדודו כבר לא פה". הוא סיפר כי בכל יום הניח תפילין והתפלל שלא יקרה דבר לילדיו. "בסוף הוא לקח את הבן האהוב שלי. זה שנלחם לגור איתי. זה שאמר 'לעולם לא אעזוב אותך, אבא'. ניצלתי ממוות בצבא, ממחלות ומתאונות ואם פעם אחת היה צריך לקרות משהו למישהו מהילדים שלי, ביקשתי שיקרה לי".

לאב מסר להורים לנערים: "חייבים להבהיר לילדים שהנסיעה בכביש חייבת להיות כזו שהבן ייצא ממנה חי. קחו אותם לבתי חולים, שייראו נפגעי תאונות קשות".

"חשבתי שהוא הלך לישון"

לבית המשפחה הגיעה גם דודתו נינט, שסיפרה כי כמה שעות לפני התאונה היא שוחחה עם דודו. "הוא שאל איפה אני, אמרתי לו בירושלים. הוא אמר לי 'לילה טוב', חשבתי שהוא הלך לישון. לא חשבתי שזה יהיה לילה טוב לתמיד". לדבריה, הוא היה כמו בנה. "ילד מדהים וחכם, שעשה קצת שטויות בבית הספר, אך היה ילד מדהים שהיה צריך להגיע רחוק". דודתו ניצה סיפרה על ילד מסור ואחראי: "אנחנו לא מבינים מה הניע אותו. הוא היה שומר על התינוקות והילדים שלנו, זה לא מובן".

זירת התאונה ליד פלמחים (צילום: אבי מועלם)

לאוקטביה, רעייתו של האב, יש רק מלים טובות לומר על דודי: "אין בן אדם, אין ילד כזה, מה שתבקשי ממנו הכל הוא יעשה, בכל הוא יעזור. את האהבה שהיתה בינו לבין אביו לא ניתן להסביר". חברו הטוב, אופיר לוין, סיפר כי מעולם לא שמע ממנו על הרצון לקחת את רכב המשפחה ולנסוע ללא רישיון. "הוא היה יותר מאח, דיברנו כל יום, גם אתמול דיברנו שאולי נצא מחר", הוא סיפר. "אני לא קולט את זה, זה לא נתפס. הוא היה בן אדם אחראי שניתן לסמוך עליו, בן אדם טוב שעוזר ואוהב. אני לא יודע מה עבר לו בראש. ההרגשה היא שעוד רגע הוא יבוא ויגיד לי שלום". 

ברקע נשמעו מדי פעם זעקותיה של הסבתא "הנכד שלי, הנכד שלי, איך לקחו לי את הנכד שלי, זה לא יכול להיות". הסב שמעון סיפר על ילד מיוחד במינו: "מה שביקשתי הוא עשה. קיים את מה שאמר. ילד מדהים, אחראי עד הראש. התנגדנו בכל תוקף לרישיון על האופנוע. אמרתי לרונן 'אל תתן לו' ובסוף מה שפחדנו קרה - דווקא באוטו".

"ילד זהב"

גם לבית משפחת זיו בראשון-לציון הגיעו מנחמים רבים. "הוא היה ילד טוב, ילד זהב, עם המון שמחת חיים, ממש כוכב, ספורטאי מתאמן באגרוף, אנחנו לא מעכלים את מה שקרה ואנחנו מעכלים את העובדה שתהיה לוויה היום בצהריים". לדבריהם החברים, נודע להם כי נהג נוסף היה עד לתאונה. "התאונה הזו הייתה רגע של טיפשות והמעשה בעל חשיבה לא נכונה, זה מוות מיותר", אמרו.

שתיים מהבנות שלמדו עם תומר ודודי בשכבה ישבו לצד גדר בית הספר, בו למדו השניים בראשון-לציון, ומיררו בבכי. "תומר היה אדם שקודם כל חשב על אחרים ורק אחר כך חשב על עצמו. אני חושבת שהחברים היו יותר חשובים לו מאשר עצמו. כולם פה בהלם. דודו היה בחור מצחיק שאהב את החיים, זה מוזר שהוא כבר לא פה".

צוות בית הספר טומשין, שבו למדו הנערים, וההנהלה העדיפו להתעטף בשתיקה, ולא לשוחח עם אנשי התקשורת. אחד מאנשי בית הספר הסכים לספר ל-ynet על ההלם השורר בבית הספר, "פסיכולוגים ידברו עם בני השכבה ותלמידי בית הספר בכלל. עברה עליהם טראומה מאוד מאוד קשה. הם קיבלו את זה בצורה לא פשוטה".