לא קל להיות ילדה יפה
היא מתחברת בקלות, יוצרת קשרים, אבל אז - הן מתחילות לקנא ומשאירות אותה לבד. ד"ר רותי בן-זאב מייעצת למימי - היפה של המחזור - להתנהג בצניעות
"הי רותי, יש לי שאלה אלייך. אפשר?" מימי התיישבה לידי, כאילו במקרה, בהפסקה. היא חייכה אלי את חיוכה המושלם. שיערה הגולש ועיניה היפות הכתירו אותה כ"היפה של המחזור".
"כמובן, מימי. איך אפשר לסרב לך?" התלוצצתי איתה.
"את אולי תתפלאי, אבל זה בדיוק הנושא שעליו אני רוצה לדבר איתך", היא הסתכלה עלי במבט רציני.
"תסבירי לי..." הסתכלתי עליה משתאה.
"אני תמיד מתחברת בקלות עם בנות. עברתי עם המשפחה שלי 5 פעמים דירה ולכל מקום שאני מגיעה אני מיד יוצרת חברויות חדשות, אבל אז קורה דבר מוזר. אחרי פרק זמן קצר, החברות החדשות לאט לאט מתרחקות ממני ולבסוף אני מוצאת את עצמי לבד. כלומר, יש בנים שמסתלבטים עלי, אבל חברות-נפש אין".
"יש לך השערה מדוע זה קורה לך?" שאלתי אותה.
"לדעתי הן מקנאות בי ולא יכולות לסבול את זה שכל הבנים סוגדים לי. מדוע אני אשמה שכל פעם שהחברים שלהן, שמכירים אותי דרכן, מיד מתחילים איתי ומבקשים את הנייד שלי? אני מרגישה כמו אנג'ליקה ג'ולי שכולם אומרים עליה שהיא טורפת גברים. גם לה הנשים לא מפרגנות את היופי שלה. הן טוענות שהיא צדה את הגברים, כאשר האמת היא שהגברים פשוט נופלים לרגליה".
סוד הרגשות
הרבה פעמים אנחנו רואים במושא הקנאה שלנו רק את הצדדים החיצוניים וכאשר הצדדים החיצוניים נראים בעינינו מושלמים - זה מנקר את עינינו ואנחנו מסונוורים מקנאה. כך למשל, צף במחשבותיי סיפורה של מרילין מונרו, שנחשבה לכוכבת קולנוע מצליחה ויפהפייה. אישה שהייתה מושא לקנאתם של אנשים רבים ובכל זאת, יום בהיר אחד, היא התאבדה. הצדדים החיצוניים שלה, שהיו זוהרים, לא העידו על המצוקה שהייתה שרויה בה.
שאלתי את עצמי - האם ייתכן שיופיה הרב של מימי גורם לקנאה שמעבירה על דעתן את חברותיה? והאם יש למימי אחריות על תגובות הסביבה אליה? ובהקשר זה עלו מיד השאלות - מהי קנאה ומתי היא מופיעה? ומה ניתן לעשות כדי להתמודד עם מצבים של קנאה?
פרופסור אהרון בן-זאב בספרו "בסוד הרגשות" שואל: "האם כדאי שיקנאו בנו? האם לנקר עיניים או לא לנקר עיניים?" לדבריו, "כולנו יודעים שמצבו של המקנא איננו טוב. צערו על הצלחת הזולת מבטא את הרגשת הנחיתות שלו, אבל האם מצבו של זה שמקנאים בו טוב יותר?"
מדוע אם כן אנשים דוחפים עצמם לעליונות חיצונית ההופכת אותם למושאי קנאה מצד הסובבים אותם? או בפשטות, מדוע אנשים נלחמים כדי להיות מפורסמים וידוענים (סלבריטיז)? לדברי פרופסור בן-זאב, החברה המודרנית והחומרנית דוחפת את האנשים לצריכה מוגברת של מותגים ואלו מובילים להפגנת עליונות מעמדם. כדוגמא הוא מביא את האנשים הקונים חגורות זהב בשווי 30,000$. ההסבר שלו הוא שהם מבקשים שרכושם יעיד עליהם ולפיכך הם מוכנים להוציא סכומים נכבדים על מותגים. המסקנה שלו היא "שבני אדם אוהבים להיות מושאים להערצה וקנאה". יחד עם זה, הוא מתריע גם על הסכנות שטמונות בכך - "לא תמיד רצוי להיות מושא לקנאה. יש הנזהרים לא לעורר קנאה עזה מדי, כדי לא לעורר עוינות וזדון וכדי לא להגיע למצב של בידוד חברתי".
תשוקה מסוכנת
ד"ר דיוויד מ. באס בספרו "התשוקה המסוכנת", מביא תיאוריות על קנאה ואת המחקרים האמפיריים התומכים בהן. אחד מהמחקרים בדק את המבנה הפסיכולוגי של הקנאה. פיטרנל דייקסטרה ובראם בונק ערכו מחקר אמפירי בהולנד בו בדקו מתי מופיעה הקנאה אצל גברים ונשים. הממצאים הראו שאצל הגברים הקנאה הופיעה כאשר הם ראו לנגד עיניהם גברים דומיננטיים. הדומיננטיות אצל הגברים היריבים התבטאה במנהיגות, יוזמה, השפעה רבה על אנשים סביבם. הגברים היו אלו שסימלו את הרוח החיה במסיבות. לעומת זאת, בקרב הנשים התוצאות היו הפוכות. לדומיננטיות של היריבה לא הייתה כל השפעה על קנאתה של האישה, אבל להופעתה החיצונית המושכת הייתה השפעה עצומה.
בהמשך ד"ר באס מדגים מסיפוריהן של הנשים: "נשים הפגינו עגמת נפש רבה יותר מהגברים לנוכח יריבוֹת בעלות פנים נאות יותר ובעלות גוף מושך יותר. אחת הנשים האמריקניות, בת 24, תיארה את חווית הקנאה שחוותה: 'אני יוצאת עם החבר שלי כבר ארבע שנים. כשהיינו חברים שישה חודשים, שוחחה איתו בחורה במסיבה. היא הייתה יפה מאוד. הם נעשו ידידים, אבל אני קינאתי בידידות שלהם רק אחרי שהוא אמר שבעיניו היא מושכת מאוד מבחינה חיצונית".
דוגמא נוספת מספרו: "אמריקנית אחרת בת 23 תיארה את רגשות הקנאה שלה: "התחלתי לקנא באופן קיצוני כשהחבר שלי דיבר עם אישה אחת מסוימת. היא הייתה יפה והיא נתנה לי הרגשה שאני הכי מכוערת בעולם! ניגשתי אליהם, נעמדתי בדיוק ביניהם ושאלתי: 'מי זאת?' והוא הכיר בינינו בנימוס. אני התנהגתי אליה בגסות כזו שהיא הלכה".
מעדיפה חברים-בנים
אם כך, על פי תוצאות המחקרים, נשים יפות מועדות מראש לקנאה יוקדת והרסנית מצד עמיתותיהן, שמרגישות נחותות לעומתן בהופעתן החיצונית. איך ניתן לפתור סוגיה זו והאם בכלל יש טעם להשקיע בכך אנרגיות?
איריס, חברתי היפה, ענתה על סוגיה זו: "אני פתרתי זאת כשהחלטתי לוותר ולא להשקיע אנרגיות מיותרות. כאשר הבנות היו מתנכלות לי מתוך קנאה, למדתי פשוט לוותר על חברות-בנות ולהתרכז רק בחברים ממין זכר. זה פתר את כל הבעיות. לא הייתה קנאה, תמיד היה פרגון וגם למדתי מהבנים להתעסק יותר ב'מה' ולא ב'איך'"
"ואם בכל זאת בא לי על כיף של בילוי עם בנות?" שאלה אותי מימי.
"צריך למזער את הקנאה. לנסות להיות יותר צנועה", עניתי.
"איך עושים זאת?"
"מנסים להפנות את תשומת הלב לכך שאף אחד לא מושלם. גם לא בנות יפהפיות. לכל אחד מאיתנו יש חסרונות ופגמים. כאשר הסביבה הנשית נוכחת שאת לא מושלמת, היא 'סולחת' ומקבלת אותך. קשה 'לבלוע' אלילים. הבנות מסביבך רוצות אותך בת תמותה כמותן".
"תני לי דוגמא. מה לעשות?"
"לשים על השולחן את החסרונות והחולשות. יש לך כאלו?" קרצתי לה.
"בוודאי! אני אלרגית להמון דברים, אני תתרנית (אין לי חוש ריח), יש לי פלטפוס, עקמת קלה, המון נקודות חן", מימי מנתה עוד ועוד דברים.
"זה בדיוק העניין. אי אפשר לקחת ממך את היופי שלך, אך צריך לגרום לסביבה לאזן ולהרחיב את נקודת המבט עלייך. כאשר בנות רואות שאת לא מושלמת – הן לא ירגישו מאוימות מיופייך".
חיוך התפשט על פניה של מימי. "זה פירוש מעניין לצניעות. ואני חשבתי שתגידי לי להתלבש כמו בימי הביניים".
לפנייה לכתב/ת 
