שתף קטע נבחר

איפה המפתח - לחפש כמו גברים או כמו נשים?

למה בעל שצופה בטלוויזיה או קורא עיתון לא שומע את הקול של אשתו? איך זה קשור לאמהוּת, או לתקופת המערות? על האשה הרב-משימתית ועל הגבר החד-משימתי

"נשים יכולות לעשות הרבה דברים בו-זמנית", אומר אבי קושניר בהצגה המאוד מצחיקה שלו "להציל את איש המערות", מאת רוב בקר. "נניח אני קורא עיתון. אשתי מנסה לדבר איתי. לה אין בעיה. היא יכולה לקרוא עיתון ולדבר איתי בו זמנית. אני צריך לסמן את המקום ולהניח את העיתון... בגלל זה גברים קוראים עיתון בשירותים". כך בדומה, "נניח שאני רואה טלוויזיה ואשתי מנסה לדבר איתי. אני אפילו לא שומע את הקול שלה... אני לא יכול גם לראות טלוויזיה וגם לשמוע אותה". וכשגבר מחפש חנייה, אומר קושניר, הוא חייב לסגור את הרדיו של האוטו.

 

הרעיון הבסיסי של ההצגה הוא כזה: האשה מסוגלת לבצע בו-זמנית מספר פעולות, היא יכולה לפזר את תשומת הלב שלה על פני שפע של פרטים, היא מצליחה בגלל זה ללקט "טונות של אינפורמציה", וצורת החשיבה שלה מתבססת יותר על תפזורת של פרטים קטנים ופחות על שורת ההיגיון. הגבר הוא צייד. כשהוא הולך לקנות חולצה, הוא ממוקד מטרה, כמו במסעות ציד. נכנס לחנות, צד חולצה והולך הביתה לראות כדורגל בטלוויזיה. חנות בשביל אשה, לשם השוואה, היא חגיגה של פרטים. במקום לראות רק את מה שהיא רוצה לקנות, היא רואה את כל מה שיש בחנות, ואחר כך היא עוברת לחנות שליד.

 

ההצגה מצחיקה כי קל לזהות בזוגיות שלנו את ההבחנות האלו. ככל שהן נראות לנו נכונות יותר, כך הן הופכות אותנו לדמויות מגוחכות יותר ולכן מצחיקות יותר. הצחוק הוא לעתים צחוק של מבוכה שהנה תפסו אותנו עם המכנסיים למטה.

 

האם אלו גם הבחנות נכונות?

 

"לנתק את המוח מהגוף או לטמטם אותו במשקה"

רוב בקר, המחזאי, מסביר בהצגה את ההבחנה בין נשים לגברים בנורמות החברתיות של ימי המערות, כשהגברים היו ציידים והנשים מלקטות. הלן סימפסון, בספר סיפורים חדש ("כן, בטח, מה שתגידי", מאנגלית ברוריה בן ברוך, הוצאת ידיעות אחרונות), מציעה, מדעת או שלא מדעת, הסבר אחר – אימהוּת. נשים חייבות לדעת לבצע מספר משימות בו-זמנית ולהיות מסוגלות לקלוט ולשמוע סביבן הכל כי אין דרך אחרת לגדל ילדים קטנים.

 

סימפסון, סופרת בריטית צעירה, עתירת פרסים ושבחים, יוצרת בסיפורי האימהות תיעוד עצוב ומשעשע של האשה כאדם רב-משימתי. "קילפה ירקות בעת שהם התקוטטו ושיחקו בין רגליה, היא ניגבה את משטחי העבודה וכל הזמן ענתה למחרוזות ארוכות של שאלות מטורללות". אחר כך, "תוך כדי השלמת פעולות הניקוי והסידור ושמירת השלום, היא אכלה ערימה שלמה של שאריות פירה פושר וכמה קרקרים".

 

הרב-משימתיות, מבחינתה של סימפסון, היא ויתור עצמי. אמא לילדים קטנים, ואולי לא רק, מבצעת כל כך הרבה משימות מקבילות וזו אחר זו, כך שאין לה כמעט זמן להתמקד בעצמה. "אין לי מושג איך המשפחה תמשיך לתפקד אם אניח לעצמי לרצות שוב דברים". היא בקושי מצליחה לחשוב על עצמה. "לאמיתו של דבר לא הייתה כל אפשרות לחשוב בתנאים האלה, שום חוט מחשבה לא היה יכול לצאת לדרך, וודאי שלא להגיע לאנשהו. האמהות בגן של אחד הילדים שלה אומרות 'שהן חיות במצב של מוות מוחי'. סוד הטיפול בילדים "הוא לנתק את המוח מהגוף או לטמטם אותו במשקה".

 

והנהו, במשפט אחד, הלוגו של אמהות לילדים קטנים: "את צריכה להיות גמישה וסתגלנית עד אין קץ... התוצאה שכושר הריכוז שלך נשחק לחלוטין, לאט אבל בטוח". על זה בדיוק מדבר קושניר בהצגה שלו.

 

הגנטיקה דאגה שכך יהיה כדי להבטיח את שלומם, בריאותם וטובתם של הילדים. הגברים, שאפילו בחברה שדוגלת בערך השוויון אינם מטפלים בילדים כמו הנשים, עוצבו גנטית כדי להתמקד בעבודה שלהם, בלי שעניינים אחרים יפריעו להם.

 

נשים מתכננות יותר אסטרטגיות, ואסטרטגיות טובות יותר

מפליא, אבל עד לאחרונה השאלה של רב-משימתיות מגדרית לא נחקרה מדעית. מדברים עליה המון, היא אוניברסלית, ורבים, לא רק הקהל של קושניר, מרגישים שיש כאן הבחנה תקפה, לא רק בדיחות ולא רק סיפורים מרתקים על אמהות, ועדיין, משום מה, המדע לא גילה בה התעניינות של ממש.

 

פרופסור קיית' לואוז (Keith Laws) מבית הספר לפסיכולוגיה של אוניברסיטת הרטפורדשיר באנגליה הוא בין הראשונים שהתגייסו למשימה.

 

50 נשים ו-50 גברים, כולם סטודנטים לתואר ראשון, נתבקשו, במסגרת המחקר שלו, להציע, בתוך שמונה דקות, אסטרטגיות חיפוש אחר מפתח דמיוני שכאילו חבוי באיזה מקום על גבי דף נייר ריק. במקביל לכך, הם התבקשו באותן שמונה דקות, לבצע משימות נוספות, כמו לפתור בעיות פשוטות במתמטיקה, לקרוא מפה לפי הנחיות מסוימות ולענות בטלפון על שאלות של ידע כללי.

 

על פי הממצאים, 70 אחוז מהנשים תכננו יותר אסטרטגיות חיפוש ואסטרטגיות טובות יותר, לעומת הגברים. מרשים בהחלט. יש אישור מדעי לבדיחות של קושניר ולדרישות הסף של אמהוּת. והממצא הזה משמעותי במיוחד לאור הנחיתות הממוצעת של נשים בתפישה מרחבית. יחד עם זאת, וזה ממצא שדורש מחשבה, שני המינים גילו יכולות דומות בביצוע המשימות הנלוות (בעיות מתמטיות, קריאת מפה ושאלות טריוויה בטלפון).

 

אני משאיר את זכות המילה האחרונה להלן סימפסון: "מגיעים למצב שמרוב עצים לא רואים את היער", אמרה דורי, "את מתחילה להצטיין בלדחוף כל דבר בין שאר הדברים".

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אין דרך אחרת לגדל ילדים קטנים
צילום: עטיפת הספר
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים