תחת אש צולבת

ההחלטה של חברי כנופיית ג'קאס ליישר קו עם טרנד התלת ממד הוכיחה את עצמה, לאחר שהסרט הגיע לרף הנחשק במהירות, בעוד שאר הסרטים בטבלה מזדחלים לעבר היעד המיוחל באיטיות נחושה. כבר בסוף השבוע הראשון להקרנתו צבר "ג'קאס 3D" 50 מיליון דולר, ובכך שבר את השיא שהוחזק על ידי "מת לצעוק 3" וזכה בתואר הפתיחה הכי מרשימה של עונת הסתיו. נתון מרשים, לאור העובדה שתקציב הסרט עמד על 20 מיליון דולר בלבד - תעשו את החשבון לבד. פרט להישג הפיננסי מדובר בהנצחת כוחו של המותג הפרוע, שמעידה על מקומו היציב בקרב צעירי ארצות הברית. אפילו ב־MTV לא האמינו שככה זה ייגמר.

הסיפור של "ג'קאס" התחיל בשלהי שנות ה־90 מעל דפי ירחון בשם "Big Brother Magazine", שהתאפיין בהומור סקייטבורדים אינפנטילי. חבורת צעירים שכללה את ג'ף טרמין, דייב קארני, ריק קוסיק וכריס פונטיוס, נהגה לתעד את עצמה מבצעת משימות אקסטרים במסגרת המגזין ולהשתעשע עם ההומור החביב עליהם. אחד האנשים שניסו לקחת את זה קדימה היה ג'וני נוקסוויל, שחקן ותסריטאי יליד טנסי, שניסה לפרוץ ומצא את הפרצה במגזין ההוא. ב־1999 העלה נוקסוויל בפני החבורה של טרמין את הרעיון לצלם בווידאו את הכתבות על הפעלולים שהם עושים וכך, למעשה, נולדה "ג'קאס" בגלגולה הראשון. טרמין החל לגבש תוכנית טלוויזיה ופנה לעזרת חברו, הבמאי והמפיק ספייק ג'ונס ("להיות ג'ון מלקוביץ'" ו"אדפטיישן"). ביחד עם נוקסוויל הם ניגשו לאנשי תוכנית המערכונים "סטרדיי נייט לייב" והציעו להם פינה שבועית של פעלולים מסוכנים ומשימות מגוחכות - ונענו בשלילה.

שני ערוצים נחשבים אחרים, MTV וקומדי סנטרל, דווקא כן הביעו עניין ונלחמו על הזכות לזכות בתוכנית החדשה. בקרב ניצח בסופו של דבר ערוץ הקליפים, שהשיק את התוכנית ב־1 באוקטובר 2000. עם עלייתה לאוויר הטלוויזיוני החלה התוכנית לצבור אוהדים רבים, אך במקביל גם לא מעט אויבים - שטענו שיש להגביל את הפעילויות האלימות והמסוכנות שמבצעים כוכבי התוכנית, כי הם מהווים דוגמה איומה לבני הנוער שצופים בהם. הורים מודאגים תקפו את הערוץ, שלדבריהם עודד את ילדיהם לנסות בבית את מה שראו הרגע בטלוויזיה. מה שהם ראו, אגב, היה בעיקר את כוכבי "ג'קאס" משתדלים להכאיב לעצמם בכל הזדמנות, ליפול, לקפוץ מגבהים, להתפלש בטינופת ולעשות זאת תוך צווחות התלהבות מידבקות.

בינואר 2001 עמד הסנטור ג'וזף ליברמן בראש מסע נגד MTV ואנשי "ג'קאס". הוא האשים אותם באחריות לפציעתו החמורה של נער בן 13 מקונטיקט, שניסה לחקות את הפעלולים שראה בתוכנית. ליברמן קרא לתאגיד לו שייך הערוץ להפגין אחריות, לפקח על התוכניות ולסייע להורים לשמור על ילדיהם. הערוץ נכנע ללחצים, הזיז את שידור התוכנית לשעה מאוחרת וסירב לשדר סצנות חדשות שצולמו. אנשי "ג'קאס" התקוממו נגד ההתקפלות נוכח הדרישות של ליברמן, אך ללא הועיל. אגב, גם בישראל הסדרה עוררה מהומה כשב־2006 פרסמו העיתונים ידיעה על שלושה נערים בני 16 מקיסריה, שהתמכרו ל"ג'קאס" והחליטו לתעד את עצמם תוך כדי ביצוע מתיחות מסוכנות. השלושה פרצו לווילות בשכונת מגוריהם והנציחו בעזרת מצלמת וידאו את הפריצות וגניבת המוצרים. "החלטנו לחקות את מה שראינו ב'ג'קאס'", הם הסבירו כשנתפסו.

ב־2002 נפרדה חבורת "ג'קאס" השנויה במחלוקת מ־MTV, ובוגריה ניצלו את הפרסום וההצלחה כדי להשתלב בתעשיית הבידור. חלקם יצרו תוכניות דומות ששודרו בערוצים שונים (גם ב־MTV). אחרים ניסו להשתלב בתעשיית הקולנוע המיינסטרימית - ג'וני נוקסוויל ("הדיוקס קורעים את האזארד") היה היחיד שהצליח. במקביל, הנצו בתעשיית הבידור לא מעט חקיינים שניסו להרים תוכניות דומות. גם ב־MTV סירבו לזנוח את המותג המצליח ועשו הכל כדי לסחוט ממנו עוד כמה דולרים, באמצעות קלטות די.וי.די ותוכניות מיוחדות. גם הפיכת התוכנית לסרט ולמשחק מחשב היתה רק עניין של זמן. ואכן, צוות התוכנית שיגר כבר ב־2002 סרט באורך מלא, אותו הגדירו "פרידה מכל מעריצי התוכנית". על המסך הגדול יכלו אנשי התוכנית להשתולל כאוות נפשם, שום צנזור לא הגביל את תאוות הסכנה שלהם ואת חיבתם לוולגריות לא מעודנת. הסרט, שעלה חמישה מיליון דולר בלבד, גרף 60 מיליון דולר רק בארצות הברית. הרווחים הללו לא הותירו מקום לספק בדבר הגעתו של סרט המשך וב־2006 הגיע הסרט השני, שגם הוא הניב נתונים יפים בקופות. הפרשנים ייחסו את הצלחת המותג מעורר המחלוקת לחיבתו של העשור שחנך את המילניום לטראש, מצלמות נסתרות, שבירת מוסכמות וקודים מקובלים - וכמובן לאהבה ההולכת וגדלה לספורט אתגרי.

גם כיום התופעה הזאת מסרבת לגווע, והשבוע מגיע אלינו הסרט השלישי שמוקרן בתלת ממד (שיטה שעושה רק טוב לפעלולים). הסרט מוצג אצלנו בלי תרגום לעברית, גם בגלל שאין בו הרבה מלל משמעותי וגם בגלל שהמפיצים רצו לחסוך זמן ולהוציא אותו בישראל כמה שיותר מהר ובסמוך להצלחתו בארצות הברית.

כמובן שאין טעם לתאר את עלילת הסרט, כי אין כזאת, אבל אם אתם מתעקשים: הסרט משופע, כמיטב המסורת, בשלל התרסקויות, במכות מגוונות בלוקיישנים רגישים ובנחיתות מגובה רב. באחד הקטעים הכנופיה משסה כלב תוקפני באחד השחקנים, עד שזה נזקק לטיפול רפואי. בסצנה אחרת השחקנים לבושים כאסירים ועוברים בתוך מסלול מכשולים, הכולל בין היתר עשרות שוקרים חשמליים שתלויים באוויר. כל תזוזה מחשמלת אותם והם מתפתלים מכאב. בהזדמנות נוספת אחד המשתתפים, שסובל מפוביה קשה, נזרק לתא מלא נחשים ענקיים. הוא צורח ובוכה עד שמחלצים אותו משם לאחר דקות ארוכות. מי מכם שנהנה מבחילות באולם הקולנוע ישמח במיוחד לצפות באחד מרגעי השיא בסרט, במהלכו אחד המשתתפים רץ עירום לחלוטין, ארוז בניילון נצמד, על הליכון - הזיעה שלו מתנקזת לכוס דרך משפך קטן שמוצמד לו לישבן ואחד מחבריו לקאסט שותה את תכולתה. האירוע הזה מצליח להגעיל אפילו את חברי הצוות, שמקיאים מול המצלמה. טעם טוב, כבר אמרנו?.