הרב ליאור: ש"דתי-לייט" לא יהיה חזן
האם אדם דתי שלא מקפיד בשמירת נגיעה והולך למועדונים יכול להיות שליח-ציבור? הרב ליאור קובע שלא, ומבהיר: עדיף לקחת למשימה אפילו אדם שחטא עבירות חמורות בסתר
רב היישוב קריית ארבע דב ליאור, מבכירי פוסקי ההלכה בציונות-הדתית, קובע כי אין לבחור ב"דתי-לייט" להיות שליח ציבור בבית הכנסת, זאת משום שהוא משדר זלזול בתורה ובמצוות. לדבריו, יש להעדיף לעניין זה אדם שחוטא בעבירות חמורות בסתר על פני עבריין "קל" החוטא בגלוי.
בשו"ת שפורסם באתר "ישיבה" נשאל הרב ליאור על אדם ש"לא מקפיד כל כך, לא שומר נגיעה, הולך למועדונים וכו'", וענה: לכתחילה לא ראוי שהגבאים ישלחו אחד כזה להיות שליח ציבור". עם זאת הדגיש כי הוא כבר מונה לתפקיד זה והתפילה החלה – "אין להלבין את פניו ולהוריד אותו, אלא בפעם הבאה לכתחילה לא יעלו אותו".
הגולש המשיך להקשות: "מה ההבדל בין אדם שלא מקפיד על שמירת נגיעה והולך למועדונים וכו', המוגדר 'דתי לייט', לבין אדם שומר תורה ומצוות המקפיד על קלה כבחמורה אבל בענייני 'בין אדם לחברו' לא מקפיד או עובר על מצוות אחרות, שבחברה מגדירים אותו כצדיק?".
"יש להבדיל בין עבירות שונות, כיצד הם מפורסמים וכיצד הם מקובלים בציבור", השיב הרב,
"ייתכן שאדם עובר עבירה מאוד חמורה אולם הציבור לא רואה בזה עבירה חמורה או שאינו מודע לכך בכלל שזו עבירה". לדבריו, חכמי התלמוד התחשבו בשיקול זה, וכך גם פוסקי הלכה ידועים כמו הרמב"ם.
הרב ליאור הדגים כי "כאשר אדם אוכל וחולצתו מתלכלכת, וכתוצאה מכך הוא ניגש לברז לשטוף אותה - הוא לא חושב שזה כביסה, אך באמת זה איסור דאורייתא (מהתורה). אדם כזה לא יוגדר כעבריין". הוא סיכם כי "לגבי שליח ציבור, אם הוא עובר עבירות בצנעה אז הציבור לא יודעים. אולם אם הוא מוכר בציבור כאחד שמזלזל במצוות גם אם הם קלות יחסית - עדיף לשלוח מישהו אחר גם אם הוא עובר עבירות יותר חמורות אך זה לא מפורסם, כיוון שכך לא ניכר הזלזול".
לפנייה לכתב/ת 
