כן, אנחנו יכולים, אבל...

הרפובליקאים השתלטו על בית הנבחרים והרוויחו עד כמה מושבים משמעותיים בסנאט. הרוב בסנאט עדיין בידי הדמוקרטים. זה לא משמעותי. גם כך יותר ממספר המושבים חשובה כמות האדרנלין אותה קיבלו הרפובליקאים השבוע בשפע. מתוזזים על ידי תנועת מסיבת התה, הצליחו הרפובליקאים לאסוף לעצמם 60 מושבים חדשים בבית הנבחרים, יותר מכל מפלגה בבחירות אמצע מאז שנת 1948.

מה שחשוב מבחינת הרפובליקאים הוא היום שאחרי. הם הציבו להם למטרה להפוך את אובאמה לנשיא של קדנציה אחת ובכך ישקיעו את מירב מאמציהם. הם מתכננים לשים מקלות בגלגליו בכל פעם שיביא רפורמה לקונגרס. הם לא מתכוונים לאפשר לו להעביר את שתי הרפורמות החשובות ביותר עבורו ועבור בוחריו, הרפורמות בתחום האנרגיה ובתחום ההגירה. החל מהשבוע יצטרך אובאמה למצוא נוסחאות פלא שיאפשרו לו לעבוד עם הרפובליקאים ולהגיע איתם לשיתוף פעולה. הוא יצטרך להתפשר. זה לא בלתי אפשרי. גם קלינטון הפסיד את הרוב בקונגרס בבחירות האמצע בקדנציה הראשונה שלו. ניוט גינגריץ', שהיה אז ראש בית הנבחרים, מירר את חייו והביא לשביתות במגזר הציבורי כדי להציג את הנשיא כחסר אונים. קלינטון התעשת וניצח בבחירות לקדנציה שניה.

ההיסטוריה לא משכפלת את עצמה והאתגרים העומדים עתה בפני אובאמה שונים לחלוטין מאלה שעמדו בפני קלינטון בשנות ה-90. כך גם הנפשות הפועלות. מי שיצאה מחוזקת מהבחירות השבוע היא שרה פיילין, לשעבר מושלת אלסקה ומי שהתמודדה לצידו של ג'ון מקיין על תפקיד סגנית הנשיא. פיילין לא התמודדה עתה בבחירות האמצע אבל אימצה מועמדים, ערכה למענם קמפיינים וגייסה כספים. שלושת רבעי מכלל המועמדים בהם תמכה, גם לסנאט גם לבית הנבחרים, הצליחו לנצח. אלה יהוו מעתה את בסיס הכח הפוליטי שלה. היא עדיין לא הודיעה כי תממודד לנשיאות בשנת 2012 אבל במפלגה הרפובליקאים מעריכים כי זה בדיוק מה שתעשה כי הרי היא לא עבדה לשווא כל הימים הלילות הארוכים האלה ערב בחירות האמצע.

קדנציה שניה

ברגע בו פינו התקווה והאופוריה את מקומן לייאוש ומרירות באמריקה, הסיכויים של ברק אובאמה לעבור בהצלחה את מבחן בחירות האמצע השבוע הלכו והתפוגגו. רק לפני שנתיים הצליח אובאמה, עם היבחרו כנשיא השחור הראשון של אמריקה, לסחוף עמו מיליונים שהתמוגגו מהרוח החדשה שהביא, מההבטחה למהפכה, מהמחוייבות לשינוי. אובאמה הצליח ללכוד את הלבבות כאשר מכר להם את הסיפור האישי שלו: סיפור של ילד לאם חד הורית שנאלצה לעמוד בתור כדי לקבל תלושי מזון, ילד שחי בין הוואי לג'אקרטה ובכח רצון והתמדה הצליח לסיים את אוניברסיטת הרווארד היוקרתית ולהפוך לאחד הסנאטורים הצעירים והנערצים לפני שרץ לנשיאות. אובאמה הצליח עם הסיפור שלו, אבל נכשל כישלון חרוץ בהבנת הסיפור של אמריקה, מדינה ששבויה עדיין בדעות קדומות ואיננה פתוחה להבין את האחר. אמריקה, שבעצם, למרות ניצחונו של אובאמה, היא מדינה שמחולקת לשניים, שווה בשווה: אמריקה הליברלית, הכחולה, צבע המפלגה הדמוקרטית, ואמריקה האדומה, הרפובליקאית, השמרנית. למרות החלוקה המדוקדקת הזאת הצליח אובאמה לנצח כי ידע להלהיב, להביא תקווה ובעיקר כי הצליח לייצר קואליציה של צעירים, מצביעים לראשונה, היספאנים ושחורים, שהלכו אחריו מתוך תחושה שהם לא רק עומדים לבחור נשיא אלא הולכים להצביע עבור מנהיג, מלך, לעיתים אפילו המושיע. כשאובאמה קרא אז להמונים, "כן, אנחנו יכולים", הם ענו לו בשאגה גדולה של הסכמה. היום, שנתיים אחרי, האיש שהצליח להרטיט, להסעיר, לרגש עומד וכמעט מתחנן על חייו הפוליטיים. הוא אפילו הודה כי הדברים השתנו והיום הוא כבר אומר, "כן, אנחנו יכולים, אבל...".

וב"אבל" של אובאמה טמונה האכזבה של אלה שפנו עורף ויצאו השבוע לקלפיות כדי להנחית עליו מהלומה ולתת את קולם ליריב, לנציגי המפלגה הרפובליקאית. הרחוב שלפני שנתיים היה הרחוב של אובאמה הפך להיות זירת הקיצוניים הימניים מתנועת "מסיבת התה". השבוע נכשל אובאמה במבחן הפוליטי הראשון שלו מאז הבחירות לנשיאות משום שהוא לא הצליח להפוך את הרוח הטובה שהביא לרוח מתגמלת: הוא לא הוריד את מספר המובטלים ולא הצליח לייצר ג'ובים חדשים כפי שהבטיח. הוא לא הצליח למלא את כיסו של האזרח הקטן שנלחם כל חודש בתשלומי הבריאות והמשכנתא. הוא לא הצליח להראות סימנים שהכלכלה מתאוששת, ואחרי הכל וככלות הכל, כאשר נעלמת תרועת הפסטיבלים, מה שקובע, כמו בכל משחק פוליטי, זו הכלכלה. העובדה כי בוש הוריש לאובאמה כלכלה קורסת ושתי מלחמות לא עניינה את האזרח הפשוט: כמו שנאמר בכרזה שהפיצו הדמוקרטים, כרזת יאוש, "אני פישלתי" נכתב בכרזה תחת תמונתו של ג'ורג' בוש כאילו בציטוט מפיו, "ותודה לכם שאתם מאשימים את הבחור השחור".

הקואליציה שהצליחה להוביל את אובאמה לבית הלבן לפני שנתיים למעשה התפרקה: אובאמה אמנם הצליח לחולל שתי מהפכות בבריאות ובוול סטריט, אבל הצעירים, הליברלים מהשמאל והאליטות ראו בכך מעט מדי ומאוחר מדי. הם רצו תוכנית בריאות סוציאליסטית ומהלומה לבנקים. הם אמנם קיבלו שני שינויים גדולים, אבל כאלה שנעשו בהם פשרות שנתפסו אצלם כפשרות של פוליטיקאי ולא של מנהיג.

הציפיות שתלתה אמריקה באובאמה לפני שנתיים היו מוגזמות, נשענות על פנטזיה ובלתי ניתנות למימוש. אין אדם בעולם שיכול להשביע את רצונם של אלה שמצפים ממנו להיות משיח. אובאמה יכול לחזור ולומר פעם אחר פעם שבכל זאת הוא עשה שינויים, בכל זאת מילא הבטחות, אבל בפוליטיקה חשובה האווירה יותר מאשר העובדות היבשות, ועכשיו הבון טון באמריקה הוא להיות מאוכזב אובאמה.

הציבור האמריקאי רצה להעביר את השליטה בקונגרס לידי הרפובליקאים כדי לבטא את הכעס על מימשל אובאמה הרבה יותר מאשר מתוך אמונה שהרפובליקאים יהיו טובים יותר. אובאמה ספג השבוע מכה והשאלה הגדולה היא אם יצליח בשנתיים הבאות לשנות את דרכו ולהתחבב מחדש על הציבור האמריקאי כדי שיבחר בו לקדנציה שניה. הדמוקרטים הפסידו את הרוב בבית הנבחרים אבל הצליחו לשמור על הרוב בסנאט. במצב הזה מוקדם מדי לכתוב את הספדו הפוליטי של אובאמה. יועצו האסטרטגי הבכיר, דייויד אקסלרוד הנחשב לאדריכל הניצחון ב-2008, כבר יצא לשיקאגו להקים את מטה בחירתו של אובאמה לקדנציה שניה. בשנתיים האלה יצטרך אובאמה לעבוד קשה יותר כדי לצמצם את מספר המובטלים וליצור ג'ובים חדשים. אנשיו טוענים כי הרפורמות שביצע אמורות להניב את התוצאות האלה כבר בחודשים הקרובים. אם זה אכן יקרה, בעוד שנתיים, כאשר יתמודד מחדש לנשיאות, יתכן והציבור ישכח לו שהפסיד את בחירות האמצע ויעניק לו קדנציה נוספת.