שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אדלר: השופט שאילץ מנהלים ועובדים לדבר
    נשיא בית הדין הארצי לעבודה פרש היום לאחר 13 שנים בתפקיד. בזמן כהונתו הפך המשק מזירת התגוששות אלימה בין מעסיקים לעובדים לעולם שקט של הידברות והבנה. האם זה עזר לעובדים?

    בית הדין הארצי לעבודה עשה היום היסטוריה: נשיא ביה"ד, סטיב (סטפן) אדלר, עזב אחרי 40 שנה בבית הדין ו-13 שנה בתפקיד. את מקומו תחליף נילי ארד. עדיין לא ברור כיצד אם ביה"ד בניהולה של ארד יראה אחרת, אבל דבר אחד בטוח: אדלר יצר בבית הדין לעבודה מהפיכה שאינה נופלת בחשיבותה ממהפיכת "האקטיביזם השיפוטי" של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק.

     

     

    כמו ברק, גם אדלר היה שופט אקטיביסט, שלקח על אחריות מעבר למה שמחייבת לשון החוק היבשה. המהפכה של אדלר הייתה מהפיכת ההידברות: אדלר הפך את המשק מזירת התגוששות אלימה למקום שבו עובדים ומעסיקים יושבים לדבר ופותרים בעיות ביחד.

     

    "מודל העבודה שלי היה מודל של שיתוף פעולה ולא של התנגשות", אמר אדלר היום בטקס הפרידה ממנו, "להשקפתי, המודל של יחסי עבודה מאורגנים המבוססים על שיתוף פעולה בין עובדים ומעסיקים מתאים במיוחד לצרכיו של המשק המודרני, ומקל על יכולתנו להתחרות בשוק הגלובלי. הדרך ליישוב סכסוכי עבודה במדינה דמוקרטית היא באמצעות הידברות ומשא ומתן קיבוצי. ההידברות היא אינטרס משותף של העובדים והמעסיקים. את השימוש בצעדים ארגוניים (שביתות ועיצומים, ת.ג), ראיתי כ'נשק אחרון' במקרים של 'אין ברירה' ובאופן מידתי בלבד".

     

    אדלר (65) נולד בארה"ב ורכש דוקטורט במשפטים באוניברסיטאות קורנל וקולומביה בניו יורק. בשנות ה-60' היה פעיל בארגוני עובדים אמריקנים ולאחר מכן אחראי על יחסי עבודה בממשל. ב-1968 עלה ארצה. לאחר שנים אחדות כעו"ד עצמאי, התמנה ב-1975 לשופט בביה"ד לעבודה בתל אביב. ב-1986 התמנה לבית הדין הארצי, וב-1997 מונה לנשיא.

     

    הייתה זו הקדנציה הקודמת של בנימין נתניהו כראש הממשלה, כאשר עמיר פרץ שימש כיו"ר ההסתדרות יעקב נאמן שימש כשר האוצר, ומנכ"ל אסם, דן פרופר, כנשיא התאחדות התעשיינים. אדלר מצא את עצמו שקוע ב"מלחמת עולם" פוליטית, אינטרסנטית ואידיאולוגית בין הממשלה והתעשיינים לבין פרץ, שאיים כל שני וחמישי בשביתות במשק - מה שגרר אוטומטית גל של בקשות להוצאת צווי מניעה נגד השביתה.   

     

    השרים התייצבו אצלו ופתחו במו"מ

     במציאות הזאת, שהחמירה עוד יותר ב-2003, כשנתניהו הפך לשר האוצר, לקח אדלר את דמותו של ה"מבוגר האחראי" שכפה על הצדדים לשבת ולדבר. במהלך כהונתו פרצו שבע פעמים - ב-1997, 1998, 2003, 2004, 2006 ופעמיים ב-2007 - שביתות כלליות של המגזר הציבורי, שהסתיימו כולם באותה צורה: הארגונים הכלכליים עתרו לבית הדין וביקשו ממנו להורות להפסיק את השביתה, אדלר נענה לעתירות, באיחור אופנתי של יום שביתה אחד, והושיב את המדדים לשבת למשא ומתן מרתוני בלשכתו "עד שיעלה עשן".

     

    אדלר נימק את החלטתו בכך שנשק השביתה הכללית הוא לגיטימי במידה - כלומר, מותר לשבות, אבל רק עד שהסבל של הציבור נעשה בלתי קביל. אדלר, ושופטים אחרים שהלכו בדרכו, נקטו באסטרטגיה דומה גם בשביתות מורים ובשביתות גדולות אחרות. כל הבוררויות הללו הסתיימו בהסכם שכלל שיפור במצב העובדים. אדלר המשיך לעקוב אחרי הביצוע של ההסכמים שנעשו תחת חסותו, ולא היסס לזמן שרים שידווחו לו איך הם מתקדמים בביצוע ההסכמות.

     

    הראשים משלבים ידיים

    השיחות הליליות והאינסופיות הללו בין הפקידים, הפעילים המנהלים ועורכי הדין טרוטי העיניים, המתפלפלים בלשכות הצפופות באמצע הלילה על קפה שחור, פיצות ובורקסים, יצרו הווי שלם של בדיחות וזכרונות, הולידו חברויות לא צפויות - שהמפורסמת ביניהן היא בין יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ובין נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש - ושינו את כל צורת החשיבה בצמרת המשק.

     

    "בפעם הראשונה שהייתי בדיון כזה, לא הבנתי מה קורה סביבי", מספר עיני, "היינו באולם בית הדין, ופתאום השופט קורא לכולנו להיכנס ללשכה שלו. לקח לי זמן להבין שמדובר באדם חכם ורגיש, שמנסה להסביר לצדדים שהדרך הנכונה היא לדבר".

     

    לא כולם היו מרוצים מ"שיטת אדלר". בתקופה שבה נתניהו שימש כשר האוצר היו בממשלה שרים שחשבו שההידברות הכפויה עם ההסתדרות מפריעה לקידום הרפורמות במשק, ויזמו מהלך לסגירת בית הדין לעבודה ומיזוגו בבתי המשפט הרגילים. אדלר קיבל גיבוי מלא מאהרון ברק ומצי שלם של משפטנים בכירים שהתנגדו למהלך - והצליח למנוע את הגזירה.

     

    ברוש ועיני ממשיכים ליישם את שיטתו של אדלר עד עכשיו. בשנים האחרונות הם פתרו עשרות מחלוקות בין מעסיקים לעובדים במפעלים, רשתות שיווק ואפילו חברות כוח אדם, בלא יום אחד של שביתה. חלק מההסכמים הללו הסתיימו בהעלאות שכר ושיפור דרמטי בתנאי העבודה. "השיטה של אדלר עובדת, אז אנחנו מיישמים אותה", אומר ברוש. 

     

    בשנתיים האחרונות "שיטת אדלר" מיושמת בלעדיו גם בשיחות בין ההסתדרות, ארגוני המעסיקים והממשלה, במסגרת "פורום השולחן העגול". האיום האחרון של עיני בשביתה כללית  הוסר בלי שאיש עתר לבית הדין: עיני ישב למו"מ לילי עם שר האוצר, יובל שטייניץ, שהסתיים בהסכם.

      

    הוא נורא נחמד. האם זה טוב לעובדים?

    אנשים שמכירים את אדלר מקרוב מתארים אותו כאיש נעים הליכות, חם ולבבי, פתוח ובעל גישה עממית, שמחובר לשטח שבו מתקיימים יחסי העבודה. "הוא איש צבעוני עם סגנון משלו", אומר עו"ד שמכיר אותו היטב, "הוא מעורב, מרבה לצאת לסיורים במפעלים, מדבר עם העובדים בגובה העיניים. זה מגיע למצבים שהעובדים מעליבים אותו. שופטים אחרים כבר היו שולחים את העבודים המעליבים לכלא".

     

    אין ספק שהידברות הופכת את החיים לנעימים יותר מהתכסחות, ושהשקט התעשייתי מסייע לצמיחה המרשימה של המשק. אבל האם ההידברות הצליחה לפתור את בעיותיהם של העובדים? פערי השכר האדירים בין עובדים למנהלים במשק לא נסגרו ב-13 השנים האחרונות, אלא להיפך, התרחבו עוד יותר; תופעת העובדים העניים שאינם מצליחים להתפרנס מעבודה במשרה מלאה, הולכת ומתרחבת; חרפת חברות האדם לא נעלמה, אלא התרחבה; בשנים האחרונות יש שיפור קל בזכויות העובדים, אבל לא ברור אם הוא קשור לאדלר, וייתכן שהוא קשור דווקא לעובדה שעובדים מתאגדים, שח"כים מחוקקים חוקים נוקשים להגנתם ושמשרד התמ"ת מגביר את הפיקוח.

     

    "לא מספיק קשה עם המעסיקים"

    אין פלא אפוא שמשפטנים המבקרים את אדלר בחריפות מתייחסים לאופיו הנוח, כאל מגרעת. "אדלר הוא אדם טוב. טוב מאוד-מאוד", אומר עו"ד המייצג עובדים, שסירב להזדהות בשמו, "בשוק העבודה האכזרי שלנו, פשרות פשוט לא אפקטיביות. לבתי הדין לעבודה, בראשות אדלר, יש במידה רבה אחריות למצבם הגרוע של העובדים בישראל. הוא פשוט לא מספיק קשה עם המעסיקים".

     

    "במקרים רבים בתי הדין אינם מחייבים מעסיקים לשלם פיצויי הלנת שכר, גם כשמדובר במעסיקים שיש להם כסף, כמו משרדי עורכי דין וחברות גדולות. אדלר כתב פסיקות יפות, שבהן הדגיש כמה חשוב לשלם שכר, אבל לא חייב את המעסיקים לשלם פיצויים. הוא כתב באחד ממאמריו שפיצויים הם ענישה דרקונית. אבל כשאני לא משלם קנס חניה וגובים ממני 900% ריבית, זה לא דרקוני? ענישה דרקונית מרתיעה עבריינים".

     

    "שנית, אדלר מתכחש לחובת המעסיק לספק מידע. ייצגתי עובדים בחברות כוח אדם שפוטרו בלי מכתב פיטורים. זאת עבירה פלילית של המעסיק. גם אם העובד עזב מרצונו ואינו זכאי לפיצויים, המעסיק צריך לתעד זאת. אבל בית הדין אמר לעובדים: 'אם אין לך מכתב פיטורים, איך נדע שפוטרת?' ייצגתי עובדים בחברות שמירה שלא קיבלו שעות נוספות. המעסיק עבר על החוק ולא רשם שעות, אבל אדלר יצר הלכה בדיני עבודה, שהעובד צריך להוכיח שעבד".

     

    "בלי גישור בתי הדין היו קורסים"

     עמית גורביץ, עו"ד מומחה ליחסי עבודה ומנהל פורום זכויות עובדים ב-ynet, סבור ששיטת ההידברות של אדלר, חרף מגרעותיה, היא הרע במיעוטו. "אדלר הוא אמריקני אבל המודל שלו הוא גרמניה, שהיא דוגמא ומופת ליחסי עבודה טובים", אומר גורביץ', "הידברות וגישור, במשק עמוס וצפוף כמו ישראל, היא ממש הכרח. בלי גישור בתי הדין היו קורסים מהעומס".

     

    "רוב הגישורים נעשים בהסכמה של שני הצדדים. גם העובדים וגם המנהלים יודעים שבתי הדין מפוצצים, שהדיונים הם ארוכים נורא, וששני הצדדים יינזקו אם הם יחכו להחלטה משפטית במקום ללכת להידברות. הם גם יודעים שלמחרת הם ייפגשו במקום העבודה, כך שעדיף להם לסגור את הדברים ברוח טובה מאשר שיהיה מנצח ומפסיד. זאת 'מורשת סטיב אדלר', והיא טובה".

     

    סיבה נוספת לביקורת על אדלר היא אמונתו העזה בחשיבות ההסתדרות הכללית. הפסיקות החשובות ביותר שלו בשנים האחרונות עסקו בהסתדרות ונתנו לה גיבוי, גם מול המעסיקים אך גם מול עובדים בודדים ומול ארגוני עובדים חדשים, שניסו להיות חלופה להסתדרות.

     

    טיפח את מונופול ההסתדרות

    כך, לדוגמא, אירע השנה במפעל אקרשטיין בירוחם: העובדים התארגנו במסגרת ארגון "כוח לעובדים" הצעיר והמיליטינטי, שהרגיז את הנהלת המפעל וגרם להשבתתו. ההנהלה עשתה יד אחת עם ההסתדרות, שארגנה את העובדים בשני המפעלים האחרים של החברה, בראש פינה ובאשדוד, וביקשה להחליף את הוועד בירוחם.

     

    אדלר קיבל את הבקשה, בטענה שלא כדאי שיהיה לעובדים בחברה יותר מוועד אחד. ההסתדרות, יש לציין, השיגה לעובדים שיפור דרמטי בתנאי עבודתם. אדלר יישם את התקדים הזה גם בחברת התעופה אלעל, ומנע מהטייסים לעזוב את ההסתדרות הכללית ולעבור להסתדרות הלאומית - באותו נימוק.

     

    "אדלר חושב שבלי ההסתדרות הכללית אין לעובדים עתיד", אומר עורך דין מומחה ליחסי עבודה. יש מקרים שהוא מקבל אוטומטית את עמדת הוועד, גם כשהוועד נגד העובדים. למשל: בחברת תעשייה גדולה פיטרו עובדים בטענה שיש צורך בקיצוצים, בזמן שהמנהלים אישרו לעצמם תוספות שכר מופלגות. העובדים עתרו לבית הדין, אבל הוועד אישר את הפיטורים, אז גם אדלר אישר".

     

    "אדלר טבע דרך מאוד אקטיבית ביחסי עבודה", אומר פעיל "כוח לעובדים", שי כהן, "הוא חושב על העובדים ודואג לזכויותיהם. לצערנו, הוא שומר על בבת עינו, ההסתדרות, מכל משמר. זאת תפישה אנכרוניסטית לדעתי, בעולם שיש בו מגוון של ארגוני עובדים, ואני מקווה שהשופטת ארד תשנה את הגישה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זום 77
    סטיב אדלר
    צילום: זום 77
    סטיב אדלר
    צילום: נועם מושקוביץ
    מומלצים