שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    מילון המילים שלא מאמינים להן

    הפלסטינים לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ, אין עם מי לדבר וגם גידול טבעי - הם מושגים הרווחים בשיח הישראלי. אם בוחנים אותם לעומק רואים שאנחנו עיוורים למעשה ידינו

    לישראל הרשמית ולישראלים יש את הזכות הגמורה להיות צדיקים גמורים, במיוחד כשהצד השני הוא כידוע רשע גמור. אי אפשר להאמין להם, אתם יודעים - הדימיון המזרחי. כן, ככה מטפטפים לנו שנים רבות. שטיפת המוח הקולקטיבית הזאת הצליחה להתנחל היטב במוחם של הישראלים, שהם כמובן צדיקים גמורים, שומרי חוק ובעלי מוסר עולמיים. בואו נבחן כמה מושגים הרווחים בשיח הישראלי ונראה עד כמה אנחנו עיוורים למעשי ידינו ולמוצא פינו.

     

    הפלסטינים לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ. איזה משפט יפה ואפילו משכנע במיוחד, כשבוחנים את ההתנהגות הפלסטינים בעבר. שמענו את האמירה הזאת מראשי ממשלה, בעבר ובהווה, שמענו את הסיסמה הזו מפוליטיקאים כאשר נסתתמו טענותיהם, אבל הם תמיד מחמיצים את ההזדמנות להתקדם במשא ומתן לשלום, הם חוזרים ואומרים.

     

    יש הרבה סדקים באמירה הזאת ואולי דווקא ישראל היא זאת שמחמיצה ובכוונת תחילה כל הזדמנות לשלום. ראשית אמרנו שאין דבר כזה עם פלסטיני ואם אין עם, אז כמובן שאין עם מי לעשות שלום. שנים רבות מאוחר יותר דחינו בבוז את יוזמת השלום הסעודית ואפילו ללא סיבה מנומקת. דרשנו לקבל גדה מערבית שקטה מטרור וקבענו כי לשלטון הפלסטיני שם אין כוח כדי לקיים זאת. טעינו שכן הגדה שקטה, אך אופס זה לא מספיק כדי לקדם את ההסכם. אז דרשנו גם פיתוח כלכלי שיראה לעין והוא אכן הגיע וזה שוב לא מספיק. אז דרשנו שיכירו בנו. כאילו שזה מה שמטריד את מנוחת הישראלים. אבל הצלחנו לגנוב עוד זמן.

     

    האמת היא כמובן שונה. מה שמנענע את המדיניות הישראלית הוא הפחד מפני המתנחלים, שזנבם מכשכש וקורע את ממשלות ישראל לדורותיה. אז מי כאן מחמיץ את ההזדמנות לשלום?

     

    אין עם מי לדבר. תירוץ שחוק, שמבטא אי רצון להידבר. ההצהרה הישראלית הכי שכיחה אומרת ששלטונו של אבו-מאזן הוא שברירי, אך שוכחת כי בצה"ל כבר הודיעו שאין יותר מבוקשים בגדה.

     

    תרבות לכולם. באריאל מטפטפים לנו על כך שמגיעה תרבות לכולם, כי כולם אזרחי ישראל. במזרח ירושלים, שהיא חלק מישראל, סגרו את אולם התיאטרון לפני כמה שנים ועד היום לא פתחו אותו מחדש. איפה היתה אז לימור לבנת? אתם יכולים לנחש בקלות.

     

    גידול טבעי. מה אתם רוצים? אנחנו בסך הכל בונים בהתנחלויות לצורך מילוי הגידול הטבעי. איזה התחשבות בבני המתנחלים הדורשים לגור ליד הוריהם ובסיבסוד גבוה של המדינה. מעניין מדוע לא מתחשבים בגידול הטבעי של בני ובנות ירושלים, חיפה או תל אביב - ודואגים גם להם למגורים זולים ליד משפחתם. אה, הבנתי, גידול טבעי זה מושג כתום - משהו ששייך רק למקורבים לשלטון. אצל האחרים זה סתם גידול ולסתם גידול לא צריך לדאוג.

     

    ירושלים המאוחדת. אמרתם ירושלים המאוחדת ערש העם היהודי. אסור לוותר על ירושלים. אמרתם וגם שיקרתם. ראשית, גבולות ירושלים (המאוחדת) הם בסך הכל פרי החלטה אדמיניסטרטיבית. ירושלים הירדנית היתה קטנה בכמה מונים מירושלים הגאה של היום, שאף תפחה וגדלה כמה פעמים מאז 1967.

     

     אבל זה לא הכל. אמרתם ירושלים המאוחדת ובטח התכוונתם לעיסאוויה או לג'בל מוכבר, שכונות שאליהם מתכוון כל יהודי מאמין בתפילת שחרית או ערבית. זה כמובן קשקוש מקושקש, שהרי ברור וידוע כי עיסאוויה או ג'בל מוכבר או אפילו שכונת רמות או גילה לא היו מעולם חלק מממלכת החלומות היהודית.

     

    ומה בקשר לרוב היהודי בעיר? אה, מוכרחים לקיים את היחס של 70 אחוז יהודים לעומת 30 אחוז פלסטינים, אחרת ירושלים תהפוך כולה לערבית. מתברר כי ירושלים היא העיר היחידה בעולם המדברת על מכסות אתניות בתחומה. מה נעשה שהפלסטינים השובבים הללו מתרבים, מה שמחייב

     לספח עוד ועוד שטחים ולבנות עוד ועוד. גם לכך יש כמובן תשובה ציונית הולמת. הבה נוציא מתוך גבולות העיר, שהם כידוע גבולות אדמיניסטרטיביים ולא מקודשים, את השכונות הערביות ובא למולך הדמוגרפיה גואל.

     

    החוק שווה לכולם. אמרתם, ברצינות תהומית שעל הפלסטינים הגרים בשייח ג'ראח לעזוב את בתיהם, כי כך קבע בית המשפט. כי מסמכי הטאבו מראים כי הבתים בשייח ג'ראח הם שלנו. כך כתוב בטאבו וכך קבע בית המשפט. אבל לא אמרתם כי בשם אותה הזכות יש לאפשר גם לפלסטינים, שהיו בעלי נכסים בטלביה, בבקעה או במושבה הגרמנית לקבל אף הם את נכסיהם. החוק קובע שאין להם זכות. אההה עכשיו אנחנו כבר מדברים על מדינה שיש בה חוק שונה לכל אחד מהאזרחים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים