תודה לך, גלגל המזל

למה אנחנו צריכים שישעשעו אותנו כל כך? מדובר אולי בסממנים של אימפריה בשקיעה. "לחם בוטיק ושעשועים", אמרתי לעצמי כששמעתי על עלייתה של "שחק אותה בגדול", שם שרוחה החומרנית של מקדונלד'ס מרחפת מעליו, כמו רוחם של קיסרי רומא מעל הקולוסיאום (בימיו הטובים). הרגשתי כמו בהפקה של איוב, שבה את צרותיו של איוב משחקים שעשועונים. ברוח "עוד זה מדבר וזה בא", ליהקתי לתפקידים הראשיים את "אל תפיל את המיליון" ואת "שחק אותה בגדול". כשישבתי לצפות בכל אחת מהתוכניות האלה חשתי כמו איוב בעצמי. אבל להפתעתי נהניתי (מאברי, ממש לא מארז). בשבוע שבו נרצחו או הוכו כמעט למוות שלוש נשים בישראל על ידי בני זוגן, מה יותר מתאים משעשועון? קצת להיפטר מהמועקה.

השעשועון הראשון שנבחר עבור "שחק אותה בגדול" היה תשע בריבוע, בו יושבים תשעה סלבריטאים בקוביות של משחק איקס עיגול. על המתמודדים לגלות מי מהם דובר שקר ומי אמת, ועל ידי כך לפלס דרכם לרצף. מירי נבו שיחקה נגד בוני גינזבורג ומדי פעם אחד מהם, במיוחד מירי, ידעו את התשובה הנכונה. להפתעתי הרבה אברי לא סיפר להם כמה הם הרוויחו או הפסידו בשאלה הזו. האם דומה הדבר לחלונות הראווה, תמהתי, בהם דווקא על הפריטים היקרים לא כתוב המחיר? כיוון שמדובר ברשת ידעתי שאין מצב שמדובר בהרבה כסף, ואז הבנתי הכל.

איור: יואב דאובה

בשנים האחרונות הצידוק הכמעט יחידי לשעשועון, והסיבה היחידה בעטיה הסכימו אנשים להשפיל את עצמם מול כל האומה, היה כסף. הפכנו לאומה קפיטליסטית, ופני הדור כפני השעשועון, כמו שאומרים (אולי) במיפ. "הכספת", "המוח", "מי רוצה", "אל תפיל", השעשועון של ליאור כלפון ושל שי גולדשטיין ושל דרור רפאל - כולם התבססו על העובדה שאנחנו צריכים להחליף את הריהוט בחדר הילדים.

ופתאום, רגרסיה כזאת. אנשים מתקבצים יחדיו ובדרך לכסף (שאגב, לא נשאר אצל המתמודדים) נהנים קצת זה מחברתו של זה, משקרים, אומרים אמת, מתבססים על אינטואיציה (וזו של מירי נבו, אגב, מביישת אפילו את זו של מירית וקנין), ונהנים למרות שאף אחד לא משפיל אף אחד.

אין שום דבר רע בקצת "תשע בריבוע" ישן וטוב. הבעיה היא דווקא בשעשועונים החדשים, המבקשים לזקק את תאוות הבצע האנושית ולהשתמש בה כמכשיר לשלוט במתמודדים ודרכם באוכלוסייה. תגידו לי "הלא זה ממש מעשה שטני!", אומר "ראיתי את השטן עולה על מונית עכשיו לאולפני הרצליה. איזה קטע אם זו מונית הכסף!".