שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מחוברת
    בזמן שישנו, מלי לוי עבדה קשה כדי להתנקות מדמות הדוגמגישה חסרת העומק ולמצב את עצמה מחדש כשחקנית שיש לה מה להציע. לנו היא סיפרה על התהליך, על איך זה להיות אמא־סלב ועל החיים לצד גבר שבוכה בפומבי

    בפעם הראשונה בחייה, מלי לוי מופיעה בטלוויזיה ולא משחקת את עצמה. לדנה, פקידת הקבלה האפרורית שהיא מגלמת ב"המשרד" (ימי ג' ב־yes Comedy וב־VOD), אין לכאורה דבר וחצי דבר עם הסלבריטאית שבעת הקרבות. "זו הפעם הראשונה שרואים את מלי חשופה - בלי איפור ובלי זוויות צילום מחמיאות", מספרת לוי בגאווה. "נהניתי מאוד לגלם את הדמות של דנה. זה עזר לי לשוב ולהסתכל על עצמי בעבר, כשהייתי בת 16 וחסרת ביטחון כמוה".

     

    אבל קריירת הדוגמנות שלך הושקה בגיל 14!

    "האמת היא שעד שנכנסתי לעולם הדוגמנות דווקא חשבתי שאני די יפה. אבל מאוד קשה להתמודד עם ביקורות יומיומיות על צורת הציפורן שלך".

     

    גברת לוי, אף אחת לא תתלונן אצלי שדוגמנות זה מקצוע קשה, הבנת? לעבוד 14 שעות ביום כפועל בניין - זה קשה.

    "אני לא מסכימה. אם את לא אוהבת את המקצוע, זה לא מהנה. בדיוק כמו כל דבר אחר".


    צילומים: דודי חסון סטיילינג: שרונה בונד לסטודיו 

     

    "הקאתי דם"

    מלי לוי גרסת 2010 דורשת שיכירו בה כשחקנית אמיתית. לא עוד שחקנית למילוי זוויות שוליות בטלנובלות סוג ד', לא עוד נערת חן שנכנסת למשבצת של בילבי במיזמי התעשייה החמדניים של חנוכה. כל הכבוד לה. להבין שאת לא בהכרח מה שכולם ציפו שתהיי ולקרוע את התחת כדי להוכיח את זה - זה צעד שמעורר חתיכת ריספקט. להתארגן על גושפנקא בצורת תפקיד ראשי בסדרה מהוללת כמו "המשרד", זו כבר באמת טפיחה משובחת על השכם. מלי לוי? יש עליה, והיא כבר לא היחידה שחושבת ככה.

     

    בדרכה אל התפקיד הנכסף הספיקה לוי ללמוד כשנה במכינה של יורם לוינשטיין, להבין שכיתת לימוד זה לא בשבילה ולעגון בחיקו של המאמן למשחק ערן פסח, האדם היחיד שהסכים לומר לה בפנים שיש לה הרבה על מה לעבוד. "את ערן מצאתי כשהבנתי שמשחק זה מה שאני רוצה ושאני מוכנה לסתום את

     הפה, להשאיר את האגו בצד ולהקשיב למה שיש לבעל מקצוע לומר לי כדי להתקדם. ובאמת לאט לאט, בעקבות העבודה איתו, התחלתי לקבל ביקורות טובות על אודישנים והתחילו להזמין אותי לאודישנים לתפקידים רציניים יותר", מספרת לוי. "התפקיד ב'המשרד' ממש לא נפל עליי משמיים. שלוש שנים הקאתי דם כדי להגיע למצב שבו אהיה מסוגלת להתמודד עם תפקיד כזה. אנשים רואים את התוצאה ומספרים שהם מופתעים, אבל מבחינתי זה כל כך ברור, בדיוק לשם כיוונתי".

     

    רוב הביקורות משבחות את המהפך שעברת כדי לגלם את הדמות של דנה. אבל היית מוכנה ללכת עד הסוף? לעשות קרחת בשביל תפקיד או להעלות 30 ק"ג א־לה שרליז ת'רון ב"מונסטר"?

    "להעלות 30 ק"ג נשמע לי ממש לא בריא... אני לא חושבת שהייתי מסכימה להשמין בשביל תפקיד. אסכים לעשות קרחת בשביל התפקיד הנכון, אבל קשה להגיד שאהיה מרוצה מהעניין".

     

    ועירום, עבור התפקיד הנכון, הוא אופציה מבחינתך?

    "עירום זה משהו שממש לא עשיתי עד עכשיו, אבל אם יגיע התפקיד שילחץ לי על הנקודות הנכונות ויגרום לי להתפרע, אני לגמרי אלך על זה".

     

    כשאת רואה את הקריירות של שחקניות ישראליות כמו נועה תשבי ואיילת זורר, בא לך לנסות את מזלך בהוליווד?

    "אין שום דבר בתכנון כרגע, אבל כן, אני בהחלט שואפת להתקדם לשם".

     

    אם בסופו של דבר לא תצליחי לטפח קריירת משחק, יש תחום אחר שהיית רוצה לעסוק בו?

    "לא. היום יש לי ביטחון בכך שגם אם אשב בבית, מובטלת, במשך שנים - משחק הוא הדבר היחיד שאעשה".

     

    "הייתי כוכבנית בלי תוכן"

    איך תרגישי אם תפתחי ערוץ 2 באמצע הלילה ותיפלי על שידור חוזר של "השיר שלנו"? 

    "בהרבה ראיונות אמרתי שמזעזע אותי לראות שידורים חוזרים של הסדרות הישנות שהשתתפתי בהן, אבל מהמקום שאני נמצאת בו היום אני יכולה פשוט להירגע ולצחוק על זה. אני לא חושבת שלא הייתי טובה אז, פשוט לא היו לי

     כלים נכונים. אני לא שופטת את עצמי כשאני רואה את הסדרות האלו עכשיו, בסך הכול הייתי אז במצוקה אמיתית. רציתי לעשות משהו אחר, ולשם כך הייתי צריכה כל הזמן להילחם בתדמית שלי ובתפיסות של אנשים אחרים".

     

    לא אהבת את התדמית שלך?

    "זה לא שלא אהבתי, פשוט לא הייתי מי שאנשים חשבו שאני. אני זוכרת שבראיונות הייתי מספרת כמה שהכול בחיי מדהים. יצרתי תמונה מאוד לא מציאותית לגבי החוויות שלי. היום אני הרבה יותר פתוחה ואמיתית".

     

    מוזר, זה ממש תהליך הפוך מזה שקורה אצל רוב המפורסמים. רובם פתוחים עם הציבור ועם התקשורת בתחילת דרכם ואז נסגרים.

    "לגמרי. אני חושבת שזה מעיד על מקום של שלמות. קודם חייתי במין פיצול בין מי שהייתי כלפי חוץ לבין מי שהייתי בפנים. הייתי במין חוסר אונים - בסך הכול כוכבנית, בלי הצדקה, בלי בשר ותוכן מאחורי התווית. היום אני לא מוכנה להיות באור הזרקורים אם אין תוכן מאחורי הכותרות. אני רוצה שיכתבו עליי בזכות מי שאני ולא בזכות איזו השקה שהלכתי אליה".

     

    למה זה כל כך חשוב לך? החיים שלך נראו די קלים קודם: הרבה גלאם, נצנצים וכסף, ולא יותר מדי עבודה...

    "זה לא מדויק. וזה לא שחשוב לי מה אנשים יגידו, פשוט חשוב לי לממש את הפוטנציאל שלי. אני עדיין אוהבת לדגמן, אבל היום אני יודעת שבראש ובראשונה אני שחקנית".

     

    "מקום שהוא פרטי לגמרי"

    במהלך 30 שנים של נוכחות פוטוגנית על פני כדור הארץ הספיקה לוי לתחזק קריירת דוגמנות עצמאית טרנסאטלנטית, לפצח את עולם הבידור, המוזיקה והמשחק ולהפוך לרעיה ואם בישראל. וחמור לא פחות: נדמה שלאורך כל הזמן הזה היא לא שמנה אפילו גרם. אישה ארורה. "אחרי הלידה של נועם חוויתי

     משבר משקל נוראי", מתוודה לוי. "נדרשתי להוריד במשקל במהירות כדי לצלם קמפיין. עשיתי את זה, אבל אחרי הירידה המהירה העליתי את הכול מחדש. אני רגילה להיות רזה מאוד באופן טבעי, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהקילוגרמים פשוט סירבו לרדת. הייתי במשבר זהות. זו הייתה טראומה להיכנס לחנות ולקנות ג'ינסים במידות ובגזרות של גברים. בסוף רזיתי בהרבה דם, יזע ודמעות".

     

    איך שמעון הגיב לשינוי בפיגורה?

    "הוא היה מאוד תומך ואמר לי כל הזמן שנורא יפה לי להיות יותר מלאה. הוא מקסים, מפריע לו רק שאני לא עושה יותר כושר, כדי להיות ערנית וחזקה יותר".

    ויש לה בשביל מי להיות חזקה וערנית: בשנת 2006 הפכה לוי לאם לנועם, ובשנה שעברה הצטרפה לבית לוי־גרשון התינוקת היאלי (מבטאים כמו הילי).

     

    איך מגדלים פעוטות תחת עינו הבוחנת של הציבור? איך את מסבירה להם מה זה סלב?

    "קודם כל, אני לעולם לא משתמשת במילה 'סלב', כי זו מילה שאין לה ממשות עבור הילדים. אני משתמשת בעולם שהם מכירים כדי להסביר להם את המצב. אני אומרת לנועם שאמא היא כמו רינת או יובל המבולבל שנמצאים בטלוויזיה, ולכן מצלמים אותה ואת אבא ברחוב".

     

    את חושבת שהוא גאה בכם?

    "מאוד. הייתה תקופה שהוא הסכים ללכת רק עם חליפות כדורגל של בית"ר".

     

    ואת חוששת שהוא יפתח נטיות ברנז'ה־דרמטיות משל עצמו?

    "האמת שממש אחרי הלידה של היאלי, ביום שאני ושמעון חזרנו איתה מבית החולים, חיכו לנו מתחת לבית המון צלמים. ניסיתי להסתיר את נועם מהצלמים, אבל הוא אמר: 'אמא, אני רוצה להצטלם', נעמד ודפק פוזות מול המצלמות".

     

    לא ניסית לעצור אותו?

    "לא. הוא יכול לקבל את ההחלטות שלו, וכל מה שלא מזיק לו הוא בסדר מבחינתי".

     

    בתכנית "המשרד" יש מצלמה שעוקבת אחרי העובדים כל הזמן. היית מאפשרת למצלמה לחדור לחיים הפרטיים שלך, בסגנון "מחוברים"?

    "אין סיכוי. לא הייתי נותנת למצלמה להיכנס לחיים הפרטיים שלי מרצון. בעיקר במקצוע כמו שלי, שהגבולות בו כל כך פרוצים וכולם מחטטים בחייך כל הזמן,

     חובה לשמור איזשהו מקום שהוא פרטי לגמרי, ומבחינתי זה הבית והמשפחה. אני גם אף פעם לא משתתפת במדורים כאלו של 'מה יש לך בתיק' או 'מה יש לך בארון'. פשוט לא רוצה שיתקרבו לי לתחום הזה".

     

    נראה שיחסית לסלבס אחרים הפפראצי די הוגנים כלפייך.

    "הפפראצי יכולים להיות מאוד לא נעימים. נכון, הם תמיד יבואו אחר כך ויגידו לך שלום ומה נשמע, אבל כל החוויה מאוד פולשנית ומתסכלת. הם הרי תמיד יחכו לתפוס אותך עם המזלג בדרך לפה, באיזו פוזה מעוותת לגמרי. כשהייתי בהיריון הייתי ממש רגישה לעניין. אני זוכרת שהיה לי סיוט שחזר על עצמו, שאני בחדר לידה ופתאום ברק פכטר מצלם אותי מהחלון".

     

    "לא כדאי להיות חברה שלי"

    בעשור האחרון התנהלה לוי על תקן החצי האסטרוגני של הפאוור־קאפל לוי־גרשון, כאשר את הצד השרירי של המשוואה ממלא הכדורגלן הפורש שמעון גרשון. יחד הם הקימו בית יהודי חם ואף הוציאו אלבום עם אחיו של גרשון. מסתבר ששום דבר בפגישה הראשונה של הזוג לא שיקף את העתיד להתחולל. "פגשתי את שמעון בתקופה שלא הייתי פנויה לזוגיות", מספרת לוי, "הייתי עסוקה בקריירת הדוגמנות שלי וביליתי יותר זמן באוויר מאשר במדינה כלשהי. היה לי נוח שאין לי למי להתגעגע".


     

    אז לא התאהבת ממבט ראשון?

    "האמת שלא. חשבתי שהוא גבר נאה ומסוקס, אבל רק בפגישה השנייה הבנתי שאני עומדת מול בעלי".

     

    קרה פעם שהתאהבת ממבט ראשון?

    "זה קרה כשפגשתי את החברה הטובה שלי יעל גולדמן".

     

    ספרי!

    "הרבה אנשים לא יודעים, אבל נפגשנו עוד לפני 'אקזיט', כששתינו דִגמנו בפריז. ביום הראשון שלי שם עקב אחריי איזה בחור, ואני, שהייתי רק בת 17 ופשוט היסטרית, התקשרתי לסוכן שלי דאז, רפי עגיב. הוא ניסה להרגיע אותי ואמר לי שיש עוד דוגמנית ישראלית בפריז כרגע, ושאתקשר אליה ואלך לפגוש אותה. זו הייתה יעל. הדבר הראשון שעשיתי היה לבכות לה בטירוף בטלפון. היא פשוט ענתה: 'יאללה, קחי מונית ובואי אליי'. כשראיתי אותה הייתי המומה, היא הייתה מדהימה בעיניי. חוץ מזה היא כל כך אימהית, היא ממש סעדה אותי באותם הימים, הייתה מעירה אותי בבוקר, מגוננת עליי ומכינה לי סנדוויצ'ים לפני האודישנים. אנחנו חברות טובות כבר עשר שנים".

     

    כדאי להיות חברה של מלי לוי?

    "זה לא כדאי ולא משתלם. אני עובדת המון, ובזמן הפנוי שנותר לי אני צמודה לילדים ולשמעון. אחרי ארבע בכלל אין לחברות שלי עם מי לדבר. הן תמיד מתבאסות ממני, אבל אני יכולה לשמור על קשר רק עם מי שמבינה שזה אורח החיים שלי ומסכימה לקבל אותי בדיוק כמו שאני, עם מה שאני מסוגלת לתת. בכל זאת, אין ספק שהחיים החברתיים שלי משלמים מחיר".


     

    יש לך גם ידידים ממין זכר, או בעיקר חברות?

    "היום אני מסתדרת ומיודדת באותה מידה עם גברים ועם נשים, אבל בתקופת ההתבגרות אני זוכרת שהסתדרתי בעיקר עם גברים. נשים פשוט היו עבודה קשה מדי. גברים לא עושים את הקטעים האלו שנשים עושות, כל הריבים הקטנים על כל דבר. בעצם גם עכשיו אין לי כל כך כוח להתמודד עם סצנות כאלו".

     

    אם מדברים על סצנות, היה לך קשה לראות את הגבר שלך דומע על הבמה בנאום הפרישה שלו?

    "ממש לא. ישבתי מולו ובכיתי בעצמי. לא הייתה לי שום בעיה להכיל את החולשה שלו. אני חושבת שזה קשור בעיקר לזה שאני אמא ויש לי יכולת רבה יותר לקבל חולשות. זה לא הלחיץ אותי לרגע. שמעון הוא גבר חזק ויציב, והעובדה שהוא מסוגל להראות את הרגשות שלו בפומבי מקסימה בעיניי".

     

    עכשיו, כשהתפנה לו זמן, תחזרו לשתף פעולה במיזמים מוזיקליים?

    "אני לא יכולה להבטיח שום דבר, אבל זו בהחלט אפשרות. אני מאוד מתגעגעת למוזיקה, אבל משחק הרבה יותר משמעותי בתקופה הזאת של חיי. וכמובן המשפחה שלי, בעלי והילדים".


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לא נערת חן - שחקנית! מלי לוי
    צילום: דודי חסון
    כתבו לנו
    מומלצים
    מומלצים