הובלה לעומת דשדוש

חקר ביצועים הוא תחום מדעי שנוצר במהלך מלחמת העולם השנייה, כדי לתת מענה לצרכים צבאיים ומאוחר יותר התרחב השימוש בו לכל תחומי החיים - בתחבורה, במפעלי הייצור, בבתי החולים, ברשתות התקשורת ועוד. במודל אופייני של חקר ביצועים נמצא בדרך כלל פונקציית מטרה (מקסימום רווחים, מינימום עלויות וכיו"ב) ומולה אילוצים (תקציב נתון, מגבלות טכנולוגיות, ועוד).

איך כל זה מתקשר לסוגיות של ניהול? כל ארגון דורש ניהול המותאם לצרכיו. מספר המטרות אותן שואף כל ארגון להשיג הולך ועולה. עד לפני מספר שנים היה מקובל לחשוב על חברות פרטיות כארגונים בעלי מטרה מרכזית אחת - השאת הרווחים. כיום, חברות כאלו פועלות להשגת שורה של מטרות - רווח, תרומה לקהילה, טיפוח הסביבה, וכדומה. במקביל, פוגש כל ארגון מספר הולך וגדל של אילוצים.

מעבר לאילוצים המקוריים של תקציב ויכולות טכנולוגיות חייב מנהל של חברה ישראלית טיפוסית להתחשב באילוצי החוק הישראלי, בתכתיבים הנגזרים מהצטרפותנו לארגון ה-OECD, בתקנות שקבעו ועדות תקינה בינלאומיות, בחוות הדעת של היועץ המשפטי של החברה, בעמדה של קצין הציות (האחראי בהנהלה על תאימות נוהלי העבודה לתקינה המחייבת), בתוצאות של סקר הסיכונים שנערך בחברה, ועוד ועוד.. שיטפון של אילוצים ההולך ומתעצם עם הזמן.

תופעה דומה מתרחשת גם ברמה הלאומית, בה הארגון אותו צריך לנהל הוא המדינה, הצבא, הרשות המקומית וגופים נוספים. עוד בטרם יוצא החייל הראשון למשימתו, צריך המפקד להתחיל ולהתכונן להופעתו בפני ועדת החקירה שתמונה לבדוק את מה שיתרחש בהמשך (אכן, שפר עליו מזלו אם יהיה עליו להתמודד רק עם ועדה אחת ...). עוד לפני שהפקיד הראשון יתחיל לחתום על טפסים שנועדו למימוש רפורמה כלשהי, צריך השר שהגה ויזם את הרפורמה להיערך לקראת הבג"צים הצפויים, דו"ח מבקר המדינה שיבדוק את מהלכי משרדו, הפגנות ומחאות של ארגונים בצבעים שונים (בישראל מובילים הצבעים ירוק ושחור ...), זרם של כתבות עוינות בתקשורת וזה לא הכל.

הרבה אילוצים

לאן כל זה מוביל? לניהול המבוסס על דשדוש ושיתוק. אל מול הגידול העצום שחל בעולם האילוצים, המתכון הבטוח ביותר למנהל בן זמננו הוא לנקוט במדיניות של "שב ואל תעשה" שכן כל מעשה שיעז לעשות טומן בחובו סיכון של הפרת חלק מאותם אילוצים.

לא מזמן נכחתי בפגישה בה נדונה יוזמה ניהולית מסוימת. לאחר שהוצגה היוזמה עלתה שורה של אנשים מלומדים שכל אחד פתח באמירה חיובית על כך שהיוזמה אכן עשויה לשרת היטב את מטרות הארגון, אולם מיד אחר כך הסביר מדוע לא ניתן לבצע אותה, היות שהיא נמצאת בקונפליקט עם אילוצים כאלו ואחרים. שעה ארוכה נמשך מצעד הדוברים ובסיומו הערתי לנוכחים כי טוב שדוד בן-גוריון לא נמצא כאן כדי לקבל את עצתם, שכן אז לא היתה קמה מדינת ישראל.

מה בכל זאת ניתן לעשות? נחזור לרגע לעולם של חקר ביצועים וניזכר במטבע הלשון שטבע פרופ' הרברט סימון, זוכה פרס נובל בכלכלה בשנת 1978 - satisficing - שילוב של satisfy, קיום אילוצים מסוימים, עם sacrifice, הקרבה (אי קיום) של אילוצים

 אחרים. על מנת לעבור ממדיניות של דשדוש ושיתוק לניהול על בסיס הובלה ומנהיגות יש צורך במנהלים "מוטי מטרות" - עבורם נקודת ההתחלה היא הגדרה נכונה של המטרות המתאימות לארגון אותו הם מובילים והיכולת להיצמד אליהן.

מנהלים כאלו, צריך שיהיו מסוגלים לנתח את מערך האילוצים על-פיי עיקרון ה- satisficing - כלומר, לאתר את אותם אילוצים "קשים" בהם אין לפגוע ויהי מה ולהפרידם מן האילוצים "הרכים" בהם יש מרחב גמישות מסוים. מטוטלת הניהול הנעה בין אילוצים למטרות זזה בעת האחרונה הרבה יותר מדי לכיוון צד האילוצים. הגיעה העת להשיבה למקומה הטבעי - באמצע הדרך.

פרופסור בועז גולני הוא דיקן הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון ומומחה בחקר ביצועים ויישומיו.