הלוואה גלאט כשר: איך עובד גמ"ח

בארץ קיימים מאות גמ"חים העוסקים, במתכונתו המקורית של הגמ"ח, בהלוואת כספים ללא ריבית. מקצתם, הגדולים שבהם, מגלגלים סכומים של מאות מיליוני דולרים והלוואה אצלם יכולה להחליף בשקט משכנתא ממוצעת, מבלי הצורך המרגיז להחזיר לבנק סכום כפול.

במתכונתו המקורית של המונח, עוד לפני שהשאלת מוצצים וכיסאות לאירועים לקחו עליו חסות, מדובר במוסד העוסק במתן הלוואות ללא ריבית. צעד מבורך של גמילות חסדים ועזרה לזולת. מינוס הצורך הקפיטליסטי, "לעשות קופה" על גבם של אחרים.

וכך בלי פחד מ"פריים" הפכפך או צמוד מדד מאיים, מתגלגלים להם חיי ההלוואות של המגזר החרדי. הגמ"חים של היום ממשיכים גם בעידן הבנקים את המורשת הכלכלית - יהודית עתיקת יומין, של עזרה הדדית. תחת לחץ האוברדרפט הבלתי נגמר והרבית הנשכנית של גופי האשראי השונים, הופך המוסד הארכאי לכאורה, למצרך חיוני. בפרט, כשמדובר באוכלוסייה ענייה ונזקקת כקהילה החרדית.

הגמ"ח בגלגולו הנוכחי, הוא לרוב סמי-בנק מודרני, רק עם אג'נדה חברתית. פנקסים עבים וקופת ברזל חלודה למזומנים, הם אאוט. מחשבים ושעות קבלה הם "הדבר הבא" ובהתאם לקודים המוסריים של ההלכה היהודית לפיהם מתנהל העסק, ריבית, היא אכן מילה גסה.

מדיניות העמימות - גרסת בני ברק

לא קל לנסות ולחשוף את המסתתר מאחורי כלכלת ההלוואות של המגזר החרדי. בעלי הגמ"חים אליהם פנינו לא הסכימו לפתוח את הפה. שוק הפיננסים החרדי, שבימים כתיקונם מתנהל בדיסקרטיות, הפך בעקבות יוזמת "חוק הגמ"חים", לחשדני וסודי הרבה יותר.

הגמ"חים אינם מפוקחים באופן רשמי על ידי הרשויות. למעשה חוק בנק ישראל קובע כי "מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק בקבלת פיקדונות כספיים ובמתן אשראי". מטרת הצעת חוק הגמ"חים שהוביל יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני לפני 8 חודשים, הייתה להכניס תיקון לפיו "פיקדון גמילות חסדים לא ייחשב כקבלת פיקדונות כספיים, והלוואת גמילות חסדים לא תיחשב כמתן אשראי". בפיקוח על הבנקים מאוד לא אהבו את זה וטענו כי כל גורם המבצע הלכה למעשה פעילות בנקאית יהיה חייב להיות מפוקח.

הניסיון למסד את הגופים האלה לטובת שקיפות ומעמד חוקי רשמי, לא צלחו. להפך. מאז אותה יוזמה, קיבלו בעלי הגמח"ים החלטה, להוריד פרופיל ולמעט בפרסום וחשיפה. לפחות "עד יעבור זעם".

חלק מבעלי הגמ"חים אליהם פנינו בבקשה לראיון סיפרו, כי הם חוששים מחשיפת מקום מגוריהם וציינו שפרסום גלוי של מקורות הכסף בעיתונות, עלול לדבריהם, להוביל לגניבות. אותם גורמים ציינו, שהם אף מקפידים לקיים פגישות עם לווים פוטנציאלים לא מוכרים במקומות ניטרליים. על מנת לצמצם ככל האפשר את החשיפה והסיכון.

אחרים, ממוסדים יותר, כבר לא מחליפים שטרות והסכמים בחצר האחורית. אלה כבר סיגלו לעצמם גינוני משרד הכוללים חדרי המתנה ומענה טלפוני ממוחשב והאווירה בהם היא לרוב ידידותית וחמימה.

אך כשמנסים לדבר "ביזנס" ולשמוע על סכומים ומספרים, שמתגלגלים להם בין הידיים, פתאום נאטמות העיניים, והציטוט "אין הברכה שרויה אלא, בדבר הסמוי מן העין", קופץ להתקפה. המסר מבחינתם ברור: תראי, תשבי, תיקחי הלוואה אם צריך, בכל השאר אנו שומרים על שתיקה.

גמ"ח נולד

למרות המשבר הכלכלי העולמי, הגמ"חים שומרים על יציבות מפתיעה. לא רק הלווים מגיעים, אלא גם מפקידים המעוניינים שבכספם יעשה שימוש לטובת הנצרכים ובבוא היום, לכשיזדקקו לכסף, הוא יעמוד לרשותם בחזרה. בינתיים ישמחו החוסכים במנת חלקם באחריות חברתית על בני קהילתם ועם ישראל כולו.

כך, על מחזור הכספים של מפקידים ולווים מבוססת למעשה השיטה כולה.

מקור הכנסה נוסף של אותם מוסדות נעוץ בעיזבונות וירושות של נפטרים. חלקם הורו בצוואתם לתת מרכושם לטובת הגמ"ח. ולחלקם בנים יורשים אשר מעוניינים בהנצחת יקירם שנפטר באמצעות פתיחת קרן הלוואות של שמם, בתוך גמ"ח קיים.

שבי, תשמעי, תקחי הלוואה. על סכומים לא מדברים. מאה שערים 

הגמ"חים הגדולים מתפקדים לרוב כמערכת בנקאית לכל דבר ועניין. רובם רשומים כעמותה. ולכולם חוקים לא רשמיים נוקשים, שתפקידם למנוע מצב בו הלווה לא מחזיר את שלקח.

ברובם קיים גם פיקוח חיצוני של רואי חשבון על הנעשה בכסף. וכמו לכל בנק מן השורה, אף הם נעזרים בפקידים הגובים הלוואות או מנהלים את חשבונות חיסכון של מפקידים. תזרים המזומנים שהתבסס בעבר על מזומן בלבד, כבר מקבל גרסאות עדכניות יותר בעידן הדיגיטלי של ימינו בצורת סליקת כרטיסי אשראי והוראות קבע בנקאיות.

חלקם הוא קואופרטיב פיננסי-קהילתי, שבו מפקידים ומלווים בני הקהילה או החסידות הספציפית בלבד. אך רובם הגדול של הגמ"חים מתקיימים כמוסדות שכונתיים קטנים ותפקידם מתמצה לרוב, בעזרה הדדית מקומית. דרכם ניתן לקחת הלוואת קטנות לקניית מוצרי חשמל גדולים או כל הוצאה אחרת שלא ניתן לממש אותה בקנייה במזומן. עם הזמן, כמות המפקידים והמלווים מתרחבת, הגמ"ח "גודל" ויכולת האשראי שלו גודלת בהתאמה.

כל ישראל "ערבים זה לזה"

אם המילים "פועלים" או "דיסקונט", עולים בראשנו כשהמילה הלוואה נזרקת לחלל, עולם האסוציאציות של החרדי המצוי, שונה קצת. נויבירט וקופרמן הם "השמות החמים" בעולם ההלוואות החרדי.

בין מוסדות הגמ"ח הגדולים, אם לא הגדול שבהם ניצב גמ"ח "אהבת חסד", המכונה במגזר החרדי כגמ"ח של הלל קופרמן. עד לפני זמן לא רב, קיבלו קופרמן, מזכיריו והשותף השני בעסקי החסד - הרב מרדכי יפה, את הלקוחות בעזרת הנשים של ישיבת מיר הירושלמית. עסקאות של מאות מיליונים נחתמו אז בין סידורי התפילה והרהיטים הישנים. כיום עברו השניים למשרד מרווח השוכן בסמוך ומדי יום נערכת במקום קבלת קהל.

מלבד הלוואות לפרטיים, עוסק הגמ"ח בליווי פיננסי ומתן אשראי למוסדות תורניים ברחבי הארץ ואף מסייע בגיוס תרומות בסכומים גבוהים לטובת טיפולים רפואיים דחופים.

הגמ"ח נחשב גם "לאבא הרוחני-פיננסי" של לא מעט גמ"חים קטנים שמקבלים דרכו הדרכה ויעוץ. בגמ"ח של ישיבת מיר נדרש הלווה הפוטנציאלי להביא לטובת ההלוואה, ערבים מבוגרי הישיבה. בנוסף זמן ההמתנה לקבלת הלוואה שמאושרת ממושך יחסית, ונע בין חצי שנה לשנה.

בנק של איש אחד

כל ילד בני-ברקי מכיר את נויבירט. האיש ששם משפחתו הפך למילה נרדפת להלוואה פיננסית מגמ"ח. את יוסף נויבירט, ספק אדם, ספק מוסד פיננסי על שתיים שכתובתו מוכרת, אך נחשבת לחסויה. ניתן לפגוש רק באמצעות מספר טלפון סודי שעובר מפה לאוזן בחוגים החרדיים בעיר.

מי שהצליח להשיג אותו ולקבוע תור עם האיש והאגדה, נאלץ לתמרן בין זמני קבלה דחוקים הנעים בין שעה וחצי בשעות הצהריים, לשעות הקטנות של הלילה. אך מה לא עושים בשביל הלוואה בלי ריבית?

אחרי שנויבירט מאשר את העילה לגיוס הכסף ואחרי שהלווה מציג בפניו את חתימתם של לא פחות משלושה ערבים אשר אושרו על ידיו באופן אישי, ניתנת ההלוואה. בניגוד לגמ"חים אחרים, זמן הפירעון הוא תוך חודש בדיוק מיום הקבלה. אין פריסות תשלומים ואין איחורים. מי שלא שילם בזמן, מאבד את זכותו לקחת בעתיד הלוואה נוספת מהאיש.

140 שנה של פעילות פיננסית

התואר "מוסד הגמ"ח הוותיק ביותר בארץ", שמור "לשערי חסד" הירושלמי, השוכן בשכונת זיכרון משה. הפעילות הפיננסית בגמ"ח, שלא מביישת אף מוסד פיננסי שוויצרי, מתקיימת מזה 140 שנה. את הגמ"ח מנהל כיום ביד רמה משה פרוש (בן דודו מדור שני של ח"כ מאיר פרוש). את מעצמת הכספים הירושלמית ייסד הסבא רבא של השניים ובמשך שנים רבות נחשב הגמ"ח, לבנק הלא רשמי של יהודי הבירה.

גם היום שומר המוסד על חזות ציבורית ממלכתית. הוא רשום כעמותה ונמצא תחת פיקוח חיצוני. "כל פונה ומבקש, גם מקבל", ללא קשר לחוג או מעמד דתי, אך גם כאן, נדרשת החתמה של שני ערבים "המקובלים על הגמ"ח" והוא מיועד לטובת תושבי ירושלים בלבד.

אם בעבר קיבל המוסד העתיק פיקדונות ותשלומים בזהב או במתכת קשה אחרת, היום נותנים ומקבלים שם שטרות בלבד. ובמקום תכשיטים, יכבדו בעמותה הוראות קבע בנקאיות. גמ"ח ירושלמי נוסף, הפונה גם לקהל החילוני במוצהר הוא גמ"ח "צדקתו עומדת לעד", בראשו עומד איש החסד דב פייגנבויים.

לפני כעשרים שנה הקים פייגנבויים גמ"ח קטן שהתמחה בהלוואות של 100-200 דולר לכל מטרה. כיום הגמ"ח מגלגל הלוואות של אלפי דולרים. והכול בפריסה ידידותית של עד ארבעים תשלומים. לפי הערכות גורמים חרדיים בשוק הפיננסי, הונו העצמי של הגמ"ח מסתכם היום בכמה עשרות מיליוני דולרים.

הייחוד של הגמ"ח הוא בעיקר הנכונות של מייסדו, לתת הלוואות לכל אדם, חילוני כחרדי ולא מעט אנשי עסקים נטולי כיפה, מתייצבים במשרדים המרווחים ברחוב "אמרי בינה" בירושלים, לטובת הלוואות בסדרי גודל שונים. כל מה שהגמ"ח דורש בתמורה להלוואה, זה שני ערבים נאמנים שמקובלים על מנהלי הגמ"ח.

מעניין היה לגלות, כי בחדר ההמתנה מחולקים דרך קבע כיבוד קל ושתייה, כחלק מהאג'נדה של בעליו הסובר כי "הלווה עושה לנו טובה, ומזכה אותנו במצווה". זו דרכו הצנועה להודות לו, מלבד נתינת ההלוואה עצמה, כמובן.