עומדים בתור ללאטקס

טלי פוקס, אמא לשניים, לא ממש מתחברת לטנקס גיבינג מאז הגיעה לכאן לפני 19 שנה, בעקבות אהבה. פוקס, שיסדה את שבט צופי "צבר" במנהטן בו חברים ילדיה, התחילה לחבב את החג רק השנה, כשנחשפה לצד המשפחתי שלו.

"כל שנה, המשפחה של בעלי, שהוא יהודי שגדל בפנסילבניה, היו מגיעים והיינו מכינים ארוחה יפה”, היא מספרת. את ה'טרקי' בעלי היה מכין ואת הקרנברי הייתי מבקשת מהאורחים שיביאו. לא התחברתי לאוכל הזה והייתי מגישה סלט חצילים ודברים טעימים, לא את האוכל היבש של טנקס גיבינג.

“שני הילדים שלנו נולדו בנר רביעי וחמישי של חנוכה, כך שזה חג מאוד חשוב במשפחה. אני אוהבת את החג הזה, יש מוזיקה, נרות, סופגניות קטנות שאני קונה אצל אילי זייבר באפר איסט סייד. אני גם עושה את הלאטקס של אמא שהם מאוד טובים”.

”כמעט כל השנים היינו בארץ בכריסמס או במקומות אחרים, אבל היו גם שנים שהיינו פה והילדים נורא רצו לקנות עץ. ריח עצי האורן, ששכבו בערימות מתחת לבית שלנו בטרייבקה, שיגע אותנו. בהתחלה העזתי לשאול את בעלי בדחילו ורחימו, אם אכפת לו שאקנה עציץ קטן. קנינו את העץ הכי קטן, קישטנו קישוטים של חנוכה והילדים היו בעננים. הילדים שאלו על כריסמס. אמרנו שאנחנו חוגגים את חנוכה שמונה ימים מלאים ובאמת חגגנו והם היו שבעים. השכנה שגרה דלת לידנו הזמינה את הילדים מידי שנה לבוא לקשט את העץ. קנינו מתנות וקישוטים גם לחנוכיה. בעלי חילק לילדים מתנות כל יום, מתנות עטופות ומקושטות, חמש-שש לכל אחד.

בשנים האחרונות הבת שלי התחכמה והתחילה להכין רשימות יום הולדת. השנה יש לה ברשימה מקצף חלב ומינוי לג'ים. בעלי מספר שבילדות שלו בפנסילבניה זאת הייתה תחרות, במיוחד בעיר שבה גר שבה היו מעט יהודים. המתנות היו דרך למשוך את הילדים לחג. הילדים שלי אוהבים את חנוכה, הבת שלי מזמינה חברים וחברות, גם לא יהודים, והם עומדים בתור ללאטקס”.

למדה להעריך גם את טקנס גיבינג. טלי פוקס וילדיה עושים חגים

תקופה של אור

שריאל בקנשטיין גר בניו-יורק כבר 25 שנה, 14 מתוכן עם בן זוגו לחיים, ג'רי פישמן, לו הוא נשוי רשמית, אומר, “אנחנו נורא נורא חזקים בלחגוג את טנקס גיבינג”.

למה?

“כי זה לא חג יהודי, נוצרי או מוסלמי, זה חג חובק דתות שמגיע לכל הגבולות והוא מהווה הזדמנות מצוינת להגיד תודה. זה חג שמשתף את כולם. השכנים מהודו, בקומה הראשונה, חגגו את טנקס גיבינג וכך גם השכנים שהגיעו מאירלנד וגם אני הישראלי וג'רי האמריקאי שגדל על החג הזה. זה חג שמחבר את כולנו והחיבור הזה עושה לנו נורא טוב. אני זוכר שהגעתי לכאן בשנת 1975 והוזמנתי לארוחת טנקס גיבינג אצל משפחה אמריקאית יהודית. כבר אז קלטתי שזה חג מגניב. המארחים ביקשו שכל אחד יגיד על מה הוא מודה בשנה שחלפה וזה כל כך קסם לי, שמאז אני חוגג בהתלהבות את החג.

”היו תקופות שהייתי לבד, אחרי שהתגרשתי למשל, אבל עמדתי על כך שאחגוג אותו, שיזמינו אותי לחגוג אותו. לשמחתי התחתנתי עם אמריקאי שהחג קרוב ללבו, ומאז אנחנו עושים את החג אצלנו בבית. ג'רי עושה את הבישולים הכבדים, ואני, שאני צמחוני, את מרק הדלעת המסורתי שלי. אנחנו גם מקשטים את השולחן שיהיה חגיגי ומזמינים חברים. השנה ביקשנו שכל אחד יספר על מה הוא מודה. אחד סיפר שהוא נורא שמח שיש לו השנה אחיינית חדשה. אחר סיפר שנולדה לו ילדה ראשונה אחרי שנים של המתנה. מישהי אחרת סיפרה איך התקבל מחזה שכתבה לפסטיבל. כל מי שגמר לספר את הסיפור שלו, קיבל כוסית שמפניה ואז עשינו 'לחיים' גדול, הוצאנו את הפסנתר והתווים והתחלנו לשיר”.

ומה אתה סיפרת?

“לפני שנה חזרתי מהארץ אחרי שאמא שלי נפטרה. זה היה אחרי השבעה והייתי במצב רוח עגום עד מדופרס. חזרתי לניו-יורק ליום יום השגרתי, רחוק מהמשפחה ומהחברים שתמכו בי. התמודדתי עם הריקנות האדירה שאין לי אמא. יום אחד נסעתי באוטו ושמעתי ברדיו שיש סדנה למספרי סיפורים ונפקחו אוזני. שמעתי גם מבטא דרום אפריקאי, שזה המבטא שלי, ובנוסף, שני הבחורים שהעבירו את הסדנה היו גייז יהודים, כמוני. אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את הסדנה ונרשמתי. ואז נפתח בפני עולם שלם, רציתי ללמוד עוד ועוד ונרשמתי לעוד קורסים. הקורס האחרון היה סדנה שמכשירה ללמד אנשים אחרים לספר סיפורים. לפני חודשיים פתחתי את החברה שלי והתחלתי לערוך סדנאות בעצמי. על זה אני מודה מקרב לב”.

ומה עם כריסמס?

”כריסמס אנחנו לא חוגגים, אין לנו עץ אשוח בבית. אנחנו לא מביאים מתנות לכריסמס. גידלנו ילדה בבית יהודי מסורתי. היא אף פעם לא ביקשה עץ. היא ראתה אצל חברים אחרים”.

והמתנות?

“למזלנו, חנוכה נופל בדרך כלל ליד הכריסמס ולמעשה מה זה משנה? היא את המתנה שלה קיבלה. בחנוכה אנחנו מדליקים נרות לילה לילה, בערב כריסמס אנחנו מזמינים זוג חברים לארוחה כי למחרת יש יום חופש”.

ראית את עץ הכריסמס ברוקפלר סנטר?

“מקום העבודה שלי הוא ליד רוקפלר סנטר וכשאני עובר שם, אני רואה את העץ. הוא מאוד יפה וגם החנוכיות המקושטות. זאת תקופה מטמטמת, תקופה של אור, פנסים לבנים יפהפיים. גם את השירים אני מכיר, כי אתה שומע אותם בכל מול, בכל תוכנית ברדיו או בטלוויזיה.

"לפני 16 שנה, כריסמס נפל בערב שבת ובדיוק סיימתי להתפלל בבית הכנסת 'שמחת תורה', שם הייתי חזן אז. פתאום ניגש אלי מישהו מהקהילה ושאל אם אני רוצה לבוא אתו לכנסיה לשמוע את שירי החג. נרתעתי, אמרתי שאף פעם לא עשיתי את זה. הוא אמר שהוא חושב שכדאי לי לבוא, אמרתי 'טוב'. זאת הייתה כנסיה ברחוב 11 לא רחוק מהבית שגרתי בו. הלכתי. כולם שם שרו את שירי החג, שלהפתעתי הכרתי. ישבתי שם אחרי שהתפללתי קודם 'לכה דודי' ושרתי מיסות נוצריות. היה מסקרן לראות מה קורה מחוץ לעולם שלך, והערב היה מאוד יפה. כשהם התחילו עם החלק היותר דתי, הלכתי הביתה”.

מאוד אוהב להודות בחג ההודיה. שריאל בקנשטיין.    צילום: אושרת הדרי

שכולם יאמינו

הרב אהרון זאב, רב בית הכנסת "אור תורה" בסטאטן איילנד, הצהיר שאין לו התנגדות לכך שהגויים יחגגו את החגים שלהם, נהפןך הוא. "טוב שגוי מאמין", הוא אומר, "כי אז הוא מחוייב לקיים שבע מצוות של בני נוח שהן 'לא תרצח', 'לא תגנוב', לא תעשוק' וכדומה. לנוצרי מאמין יש רספקט ליהודי. שיחגגו, אבל אני לא שייך לזה. ראיתי את זה גם עם נהגי המוניות המוסלמים האדוקים בירושלים. הם מאוד התעניינו בתורה ומאוד כיבדו אותי, כשראו שאני יודע אותה בעל פה.

אמנם כתוב במסכת 'עבודה זרה' בגמרא, ששלושה ימים לפני חג המולד אסור למכור ולקנות מהגויים, אבל היום יש תוספת. היום קשה למצוא עבודה זרה, זה לא כמו שהיה פעם. היום אנשי עסקים יהודים נותנים לעובדים שלהם בונוסים ומתנות, אפילו עושים להם מסיבות בכריסמס”.

ומה עם טנקס גיבינג, חג ההודיה?

"טנקס גיבינג אנחנו חוגגים כל יום בתפילת שמונה עשרה שאנחנו מתפללים”.

ומה עם תרנגול הודו?

"מי שאוהב טרקי, שיאכל כל יום. אני אוכל מה שאשתי מבשלת והיא בשלנית נהדרת. היא פולניה אבל היא למדה לבשל אוכל עיראקי מאמא שלי ואוכל סורי מאחותי, שהתחתנה עם חאלבי. את הטרקי אוכלים האמריקאים. עם מסכן, הם עובדים ימים ולילות והכל משותק. ועכשיו גם את העניין שכל המסמכים התגלו. בכל מקרה אני מאחל שכולם יאמינו!”

חזק על חנוכה

ליאת ברקו היא מנהלת המשמרת הצעירה של אגודת ידידי צה"ל. הגעתו של חג המולד מזכירה לה את קונפליקט הכריסמס שהיה בין הוריה בצרפת, שם גדלה והתחנכה לפני שעלתה לארץ.

”ההורים היו חלוקים בדעותיהם בנושא החג. ראינו שכל הילדים חוגגים כריסמס וגם אנחנו רצינו, אבל אבא לא הרשה. אמא הבינה אותנו וקנתה עץ קטן, אותו היא שמה במחבוא בחדר נפרד, כדי שגם לנו יהיה עץ. לעומת זאת הייתה לנו דודה שחגגה כריסמס עם עץ אשוח ומתנות, והיינו חוגגים אצלה. ואז עלינו לארץ והחג נעלם מחיינו, אבל אני עדיין חולה על החג הזה, על מתנות, הכנת קישוטים עם הילדים. אני מאמצת את כל הכייף, סנטה קלאוס נראה לי איש מצחיק שמחלק מתנות, זה נראה לי חווייתי. אבל ג'ו, בעלי, אומר שבגולה צריכים לגדל את הילדים על זהות יהודית, כדי שלא יצאו מבולבלים. לפני שהיו לנו ילדים דווקא חגגנו את החג והיינו מביאים עץ בכל שנה. אבל אחרי שהילדים נולדו התחיל ויכוח, וג'ו חזק על חנוכה, הוא קונה לילדים מתנות כל יום”.

ומי זכה בוויכוח השנה?

”השנה אין לי זמן להתווכח אתו כי אני עובדת על ערב הקזינו של המשמרת הצעירה של אגודת ידידי צה"ל, שייערך ב-3 בדצמבר. ג'ו תמיד קונה לי את הצמח האדום שמוכרים בכריסמס, כדי שיהיה לי גם איזה עץ מסוים”.

היא דווקא הייתה רוצה עץ. הוא לא מסכים. משפחת ברקו

קצת פגאני

אברהם פנגס, מוזיקאי ישראלי שגר בניו-יורק מזה 40 שנה, חוגג את טנקס גיבינג בשמחה וברצון:

“בטח שאני חוגג את החג, זה חג יפה, חג ההודיה, חג שאני אומר בו 'תודה לאל שהכל בסדר'. אני אזרח אמריקאי, מתפרנס כאן. טנקס גיבינג זה אחלה חג, לא חג דתי, כולם שבת אחים גם יחד, יושבים, שותים, צוחקים”.

וטרקי, אתה אוכל?

“אני דווקא אוהב הודו אבל מכיר אמריקאים שמעדיפים עוף. הם מאמינים שכמו שאבותינו אכלו את השליו בדרך לישראל, ככה אבותיהם אכלו תרנגולי הודו כשהגיעו לכאן”.

וחנוכה וכריסמס?

“כולנו חוגגים את חנוכה, אני מוזמן הרבה למסיבות פרטיות. כריסמס זה חג חמוד למרות שכל הנושא של עץ האשוח וסנטה קלאוס התפתח באירופה. לא יורד שלג כזה בבית לחם וזה קצת פגאני. את הילדה שלנו גידלנו על זהות יהודית והיא לא רצתה עץ ומתנות. אותי מזמינים לפעמים להופיע עם להקות יווניות במסיבות פרטיות בכריסמס. אבל בכריסמס הזה אהיה בישראל כדי לחגוג יום הולדת 80 לאמא שלי, שנולדה בכריסמס בסלוניקי. זה יהיה יום הולדת מאוד מרגש”.

אחלה טרקי

אופיר בן אלטבע, שנולד וגדל בסטאטן איילנד להורים ישראלים שהיגרו לניו-יורק, הוא הבעלים של "הולי שניצל", השוכנת בסטאטן איילנד. על השאלה האם הוא חוגג את החגים הבאים עלינו לטובה, השיב בן אלטבע, “אנחנו חוגגים את החגים שלנו”.

"חנוכה חוגגים, כריסמס לא! אני בא מבית שבו שומרים שבת ועם הילדים אני מדבר עברית. הם עוד קטנים מכדי להבין בחגים”.

וטנקס גיבינג?

”זה לא חג נוצרי, זה יום חופש בו המשפחה מבלה ביחד וזאת הזדמנות להתחבר לכל המשפחה. את החג הזה בילינו כולנו בבית של גיסי בהרי הפוקונוס. היינו עשרים איש עם שני תרנגולי הודו”.

מי בישל?

“הנשים בישלו יומיים. הבאנו את המצרכים מניו-יורק. היו שם ההורים שלי, אחותי, הדודים והדודות והטרקי היה אחלה. יותר טוב מארוחת ערב אמריקאית”.

אבל אנחנו יהודים

אורלי לוי שאבו, בעלת חנות הפרחים “טרדישן", השוכנת בשדירת M בברוקלין, אומרת שבטח שהיא חוגגת את טנקס גיבינג, “כי אני חיה באמריקה וזה חג הצ'יקן. זה חג יפה”.

והטרקי?

”הטרקי מגעיל, אבל האמת שבדרך כלל אני עובדת ביום הזה. השנה אכלתי אצל חברות והיה כיף”.

ואת כריסמס וחנוכה את חוגגת?

"את חנוכה בטח. יש לי שלושה ילדים שגדלו בישיבות והם דתיים”.

ואת דתיה?

“אני? מה פתאום? למדתי לחיות ככה. כריסמס אני לא חוגגת. אני מכירה המון ישראלים שנשואים לרוסיות וחוגגים גם את חנוכה וגם את כריסמס. לא מפריע להם עץ כריסמס בבית. זה חג יפה, העץ, המתנות, ארוחת ערב, אבל אנחנו יהודים ואנחנו לא יכולים לחגוג את זה. גם חנוכה הוא חג יפה ויש גם סופגניות”

ישו משהו

שחקן הכדורגל לשעבר, אמנון אהרונסקינד, מדגיש גם הוא שהמשפחה חוגגת רק את החגים היהודים. גם לחג ההודיה, אהרונסקינד לא מתחבר, למרות שכשהוא ואשתו הוזמנו לארוחת החג על ידי חברים אמריקאים, הם נענו והלכו. אהרונסקינד, שכבר ספר את העשור הרביעי שלו פה, מזכיר ש”זה חג לאינדיאנים שנתנו לאמריקאים את אמריקה. הם לימדו אותם לצוד את הטרקי ואחר כך האמריקאים התחילו להרוג אותם ולקחת להם את האדמות. לאף ישראלי שאני מכיר אין הודיה לאינדיאנים”, הוא אומר.

אהרונסקינד מגלה שארבעת הנכדים שלו מאוד אוהבים לבוא בחגים לבית של סבא וסבתא בניו-ג'רזי: ”הם מברכים על הנרות, מקבלים דמי חנוכה ומשחקים בסביבונים. אנחנו גרים באיזור נורת' הילס, בניו-ג'רזי, שתשעים אחוז מהתושבים בו הם יהודים. הילדים שלנו הלכו לישיבה”.

מה הנכדים יודעים על כריסמס?

“שזה החג של הגויים, ישו משהו. הם לא יודעים ממש פרטים. זה חג יפה של הגויים. הם מסתכלים על הקישוטים על העצים. אבל הם יודעים את הסיפור על מתתיהו החשמונאי, הם יודעים שהם יהודים”.