כבאי ל-7,000 איש: שנים של הזנחה נגמרו באסון

כבר 15 שנה שכבאים, אנשי מקצוע, חברי כנסת, פקידים ואפילו מבקר המדינה, מתריעים כי מצבם של שירותי הכיבוי בישראל בכי רע, ומזהירים שחוסר הסדר בתחנות הכיבוי, הציוד הלקוי והמחסור בכוח אדם יגרמו לאסון. אתמול (יום ה') התגלו הבעיות הללו במלוא חומרתן, כשהסתבר שמלאי הרטאדנט - החומר מדכא הבערה הדרוש לכיבוי שריפות - פשוט אזל לגמרי.

• אסון בכרמל - עמוד מיוחד ב-ynet
  

המדינה העבירה זה מכבר את האחריות לכיבוי שריפות מהאוויר לחברת "כים-ניר", חברת ריסוס פרטית שמחזיקה במלאי של הרטאדנט. מי שאמורה לרכוש את המלאי הזה עבור החברה היא הממשלה באמצעות קרן מיוחדת, אלא שהיא אינה

עושה זאת, וכעת  אחרי רצף של כמה שריפות - המלאי אזל.

"מדינה כמו ישראל צריכה להחזיק כ-1,000 טונה לפחות של החומר", אמר ל-ynet מנכ"ל כים-ניר, דיוויד גולן, "אבל כשאני פונה למשרדי הפנים והאוצר כדי לקבל חומר, ומתחנן ל-50 טונות, זה כמו להוציא מים מסלע. כשאני פונה לאיגודי הערים לכבאות, ומבקש שהם יעזרו, הם אומרים לי - 'בקושי יש לנו כסף לדלק לכבאיות'". גולן מספר כי שלח אין-ספור מכתבים לשרי הפנים והאוצר לדורותיהם, אך אלה כלל לא הביעו עניין.

"אם מדובר היה באיזו בנייה שהם רוצים לקדם, מזמן היה תקציב, אבל לכבות שריפות? זה לא חשוב. כשאני מתעקש, אז פקידי משרד הפנים והאוצר אומרים לי שאני ממש צודק, ומתחילים להאשים אלה את אלה", הוא מספר. המנכ"ל מספר כי שלח מכתב למבקר המדינה, וזה ציין את הנושא בדו"ח: "אבל מה זה עזר? מחר בבוקר, אם אצטרך להוציא עוד מטוסים עם חומר, הוא ייגמר בתוך שעה וחצי".

האוכלוסייה גדלה, התקציב קפא

מסתבר שאת המחסור בחומר אפשר היה למנוע מראש, בהשקעה של 17 מיליון דולר. חברת תעופה קנדית מספקת למספר מדינות מטוסים, שבעזרתם ניתן להמטיר על היערות הבוערים מי ים, ללא צורך בחומר. הכיבוי בעזרת מטוסים גם חוסך את פעולת הלהביורים

 של המסוקים, שמעוררת את האש. "הבאתי אותם לתצוגת תכלית בארץ", אומר גולן, "כולם נורא התלהבו, אבל כשזה הגיע לתכל'ס, האוצר החליט שאין תקציב, משרד הפנים שתק כאילו שזה לא מעניינו, ובזה זה נגמר".

לשירותי הכבאות בישראל - המדינה היבשה והחמה ביותר במערב, וזו שנתונה אולי לאיומי מלחמה יותר מכל - יש תקנים לכ-1,300 כבאים, כלומר כבאי אחד על כל 7,000 תושבים. זאת, בעוד שהממוצע בעולם המערבי עומד על כבאי אחד לכל 1,000 תושבים. גם התקנים הללו אינם תמיד מאוישים. הכבאים בשטח מתלוננים על ציוד ישן ומקולקל, על חוסרים במלאי, על רמת אימון נמוכה, ומעל לכל - על חוסר תיאום מוחלט בין הגופים השונים שאמורים לפקח עליהם ולתקצב אותם.

רגעי האסון‏ (ynet)

1

2

3

4

5

6

7

ראש ענף הבטיחות במרכז השלטון המקומי, שרון עזריאל, טוען כי "תקציב שירותי הכיבוי - 200 ומשהו מיליון שקלים בשנה, הוא פשוט בדיחה". לדבריו, "זה תקציב שלא התעדכן כבר שנים על שנים, למרות שהאוכלוסייה גדלה בהתמדה והמדינה מתייבשת. כמעט כל הכבאיות ישנות, וכמעט כל הציוד בלוי. אם החומר לכיבוי שריפות אזל, איך זה שלא הזמינו מיד חומר חדש מחו"ל? המערכת רקובה מיסודה".

מטוסים ומסוקים? זה היי-טק בשבילנו

הכבאים בצפון ובמרכז עסוקים בכיבוי השריפה בכרמל, אבל התמונה בתחנות הכיבוי בנגב היא עגומה באותה מידה. "יש לי תקן ל-135 כבאים על 600 אלף תושבים, ועד לפני חודש היו חסרים לי 23 כבאים מתחת לתקן", סיפר ל-ynet פיני בסט, יו"ר איגוד ערים נגב לכבאות.

"בערים שלמות כמו נתיבות יש שני כבאים. גם הכבאים שיש לי, לא כולם בכושר גופני ראוי. הצעירים מאומנים, את המבוגרים קשה לשלוח לאימונים. גם הציוד שלנו לקוי לחלוטין. יש לנו 15 כבאיות, שמתוכן שש יצאו מכלל תפקוד, וגם את השאר היה צורך להכניס למוסך, אבל אין תקציב. על מטוסים ומסוקים בכלל אין מה לדבר, זה היי-טק בשבילנו".

בסט אומר כי התקציב העומד לרשותו הוא 25 מיליון שקלים לשנה, כשבפועל הוא מקבל 20 מיליון שקלים. כמה כסף הוא צריך באמת כדי לתפקד כיאות? לטענת - 40 מיליון לפחות. "מעבר לזה, אנחנו לא מתואמים כמו שצריך עם איגודי ערים אחרים. אנחנו כולם באותה סירה, אבל אם אני צריך פתאום עזרה והכבאית הכי קרובה אליי נמצאת באשקלון, ספק אם ישלחו לי אותה".

12 שנה לוועדת גינוסר: למה נגנזו ההמלצות?

חוסר התיאום בין הרשויות הוא הבעיה המרכזית של שירותי הכיבוי, כיוון שהוא גם הגורם המרכזי למחסור הקטלני בתקנים, בציוד ובכסף. כיבוי האש נמצא באחריותם של איגודי ערים לכיבוי אש, ששייכים לרשויות המקומיות. כל איגוד ערים שייך לכמה רשויות שונות, ונמצא תחת "אחריות כללית" של האחראי על שירותי הכיבוי וההצלה במשרד הפנים, שמעון רומח. במלים אחרות - לא ברור מי בדיוק אחראי על האיגוד.

תקציב האיגודים מגיע משלושה מקורות שונים: 45% ממשרד הפנים, 45% מהרשויות המקומיות ו-10% מאגרות שהאיגודים גובים מגורמים פרטיים. הרשויות המקומיות מפגרות תמיד בתשלום חלקן לאיגוד. "הרשויות היחידות שלא חייבות לי כסף הן עומר, להבים, מיתר ורמת נגב", אומר בסט, "ויש רשויות כמו רהט שאני לא זוכר מתי ראיתי מהן כסף". הכסף ממשרד הפנים מגיע בזמן אך לעולם אינו מספיק, ובמשרד הפנים טוענים שהאוצר אינו מאשר להם תקציבים. לפני חודשיים, טוענים במשרד הפנים, הם דרשו מהאוצר תוספת תקציב של חצי מיליארד שקל, וקיבלו רק 100 מיליון.

כבר לפני 12 שנה קמה ועדה בין-משרדית - "ועדת גינוסר" - שבחנה את מצב שירותי הכיבוי, ופרסמה חוברת עבה של המלצות. הוועדה המליצה לפרק את כל איגודי הערים לכיבוי אש ולהקים רשות לאומית לכיבוי, בדומה למשטרה, שתהיה כפופה ישירות לממשלה ותקבל תקציב ישירות מהאוצר. מה קרה מאז? "ברגע שנכנסתי לתפקיד, דרשתי ליישם את ההמלצות ולהקים את הרשות הזאת באופן מיידי", טוען שר הפנים לשעבר, אופיר פינס, "אבל באגף התקציבים באוצר ידעו שזה יהיה כרוך בעלויות כספיות עצומות ועמדו על הרגליים האחוריות כדי למנוע זאת".

האוצר והאיגודים מתגוששים, הרפורמה תקועה

פינס מספר כי בתקופה שבה כיהן רוני בר-און כשר האוצר, בין 2006-2008, שינה משרד האוצר את עמדתו, והחליט שהוא תומך ביישום מסקנות הוועדה. "אבל אז הוא התחיל עם שטות חדשה: להוציא את הכבאים מההסתדרות ולמנוע מהם להיות מאוגדים. כמובן שהכבאים וההסתדרות לא מסכימים לכך, ומאז ועד היום זה תקוע בוויכוחים עקרים בין ההסתדרות לאוצר".

הצצה קלה לפרוטוקולים של ועדת הפנים של הכנסת מעידה שדווקא הכנסת ניסתה לצעוק כמה וכמה פעמים שהכתובת נמצאת על הקיר. יו"ר הוועדה, ח"כ דוד אזולאי (ש"ס), ערך כמה וכמה דיונים בנושא, שאליהם הגיעו כבאים מהשטח, שהציגו תמונה קשה והזהירו מפני אסון. אזולאי עצמו אמר כמה פעמים בישיבות הוועדה: "איך ששירותי הכבאות נראים, זה נס שעדיין לא קרה אסון".

הממשלה כבר אישרה את הרפורמה, אבל יישומה עדיין תקוע בוויכוחים בין האוצר לאיגודי הערים ולהסתדרות. אזולאי גיבש הצעת חוק פרטית לקידום הרפורמה ולהקמת הרשות שכבר עברה בקריאה טרומית, אבל גם היא תקועה, מסיבות דומות. "אני לוקח את הרפורמה בשתי ידיים ומוותר על תפקידים, אם יתנו לי להמשיך להיות מאוגד בהסתדרות כמו כל עובדי המדינה", אומר בסט, "אבל כנראה שהפוליטיקאים רוצים לפטר מנהלים באיגודים ולהכניס לכאן אנשים משלהם במקומם, ולזה אנחנו לא מסכימים".

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי "האוצר מעביר כסף בלא הגבלה ובלא ויכוח לקרן לכיבוי אש מהאוויר, שאמורה לממן את

רכישת החומרים. רק השנה השלמנו לה תקציבים שלוש פעמים בהיקף של שבעה מיליון שקלים". ממשרד הפנים נמסר

ש"המשרד פעל ופועל מול האוצר לשדרוג שירותי הכבאות ורכישת ציוד לכיבוי שרפות".

מההסתדרות נמסר כי היא דורשת זה זמן רב להגדיל את כוח האדם באיגודי הערים, וכי היא תומכת ברפורמה, ובלבד שלא תמנע מהכבאים את זכותם להיות מאוגדים. מפקד שירותי הכבאות וההצלה, שמעון רומח, מסר: "אנחנו עוסקים בכיבוי השריפה ואין לנו זמן ורצון לעסוק בבירורים, חשבונות והפקת לקחים. כל אלה ימתינו לכך שהאש תכבה".

שר הפנים, אלי ישי, הביע הלילה בדברים שאמר ל-ynet הסכמה עם טענות הכבאים: "זה לא סוד שחסר ציוד. הושג תקציב, אך לוקח זמן לקנות את הציוד החדש. הכבאים זעקו, ובצדק. אני מאמין שעם אור ראשון ועם הגעת הציוד הנוסף מחו"ל נוכל להשתלט על הדליקה. זהו אסון לאומי באמת גדול, שישראל לא ידעה כמותו".