שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אוטופיה – מקום מושלם או קומוניזם שטני?

    התחקות אחר מושג האוטופיה וביטוייו מגלה כי הגבול בין גן עדן לגיהינום יכול להיות דק מאוד. מה מקור המילה, איך הנושא קשור למלך הנרי השמיני ואיך היו מסתדרים הירקנים והחקלאים במדינה אוטופית? התשובות בפנים

    כולנו מכירים את המושג "אוטופיה" ואת ההטיות הדקדוקיות השונות שלו - אוטופי למשל. אבל מהי בעצם "אוטופיה"? ואיך היא קשורה לכלכלה ולחברה? בטורים הבאים נבחן אוטופיות שונות ואף דיסטופיות – מיד נסביר את המונח – חלקן קלאסיות וחלקן לקוחות מספרות המדע בדיוני. נבחן אותן גם ביחס לחיינו החברתיים-כלכליים כאן ועכשיו וגם ברמה מוסרית-היפותטית.

     

    המטרה שלנו תהיה לבחון עתיד אופציונאלי – או דמיוני לחלוטין – ולהשוות אותו למה שיש לנו. כשנראה את ההבדלים נוכל לחשוב יותר בקלות לאן טוב לנו ללכת.

     

    אז מה זו אוטופיה? קודם כל, האטימולוגיה (המקור ההיסטורי של המושג) של "אוטופיה" היא "שום מקום" או "אין מקום" ביוונית עתיקה. למעשה, הכל התחיל בחיבור קלאסי מתחילת המאה ה-16. חיבור זה – מעין מסה חברתית או מהתלה דמיונית – נכתב על ידי אדם בשם תומס מור, בריטי חשוב שהיה איש דת ופוליטיקאי בזמנו של המלך הטיודורי המפורסם הנרי השמיני (כן, זה שהיה נשוי לשש נשים).

     

    מור מפורסם בכך שלא נכנע לשיגעונו של המלך הנרי כשזה החליט שהוא מחליף את האפיפיור באנגליה, רק מפני שבא לו להתחתן עם אישה חדשה בשם אן בוליין. האפיפיור, ככה מספרת לנו ההיסטוריה של אנגליה, לא הסכים שהמלך הנרי יתגרש מאשתו הראשונה קטרינה, והנרי החליט שלא מעניין אותו האפיפיור, ושהוא הופך את עצמו ל"אפיפיור" של המדינה האנגלית.

     

    "אין מקום כזה"

    ובכן, מור שלנו, ששימש כלורד צ'נסלור (מעין ראש ממשלה) לא הסכים, ולכן נידון למוות בעריפה. אבל לא זה הנושא שלנו. לפני העריפה ולפני הפוליטיקה, מור היה בראש ובראשונה מלומד והומניסט. הוא היה בקשר עם האליטה הרוחנית והאינטלקטואלית של אירופה והיה אדם מוכר.

     

    את הספר שלו "אוטופיה" הוא פרסם ב-1516. בספר הוא מספר על מדינה בשם זה –המדינה המושלמת. חידוד הלשון הוא כזה שהמדינה המושלמת נקראת בעצם "לא-מקום" או "אין מקום כזה".

     

    האם מור התכוון להלצה גדולה או בעצם ליצירה הומניסטית חשובה? זה לא ברור ובוודאי מורכב. מה שבטוח הוא שהמושג "אוטופיה" הפך להיות שם של ז'אנר (סוגה) ספרותי שבו מתאר הכותב עתיד או הווה מושלם בדרך כלל מבחינה חברתית-כלכלית וכמובן גם רגשית ומוסרית. במהלך השנים פורסמו אוטופיות לא מעטות ובחלקן נעסוק בטורים הבאים. חלק מהאוטופיות משמשות סופרי מדע בדיוני מתוחכמים כדי להציג תפיסה פוליטית מורכבת.

     

    מהי דיסטופיה?

    ובכן, המושג "דיסטופיה" הפך להיות הכינוי ליצירות המתארות מצב הפוך, מצב נורא ומעוות. חברה מושחתת, רעה וכושלת או פשוט כזו שמנוגדת לערכים המקובלים על ידי בני הזמן שלנו. בעוד האוטופיסטים פונים לרגש התקווה שלנו ורוצים להראות לנו את האור, הדיסטופיסטים (אם נרשה לעצמינו לקרוא להם ככה) מנסים לעזור לנו בזה שהם מפחידים אותנו מהאפשרויות הרעות הטמונות בעתיד שלנו.

     

    מה שמעניין הוא שלא תמיד קל להבחין בין אוטופיה לדיסטופיה. קחו למשל ספר שבו נעסוק באחד הטורים הבאים; "המעניק" שמו. הוא מתאר חברה שבה אין רגשות ואין צבעים, אבל יש בה שפע כלכלי וביטחון מלא לאזרחים. טוב או רע? אוטופיה או דיסטופיה?

     

    על האי אוטופיה. לפני שנקפוץ הלאה במעלה ההיסטוריה לאוטופיות בנות זמנינו נחזור ל"אוטופיה" של תומס מור. לספר הזה יש ניחוח של מדע בדיוני, וזה אולי עוד לפני שנתקבע הז'אנר. מור, הכותב שלנו, מתכתב עם מגלה ארצות שבילה באי אוטופיה ולומד ממנו.

     

    הוא מספק דוגמאות ל-א' ב' האוטופי – כאן לא מתכוונים ל-א' ב' ה"מושלם", אלא לזה שבו משתמשים במדינת אוטופיה) ואפילו נותן מפה שדומה באופן מפתיע לגולגולת עם שיניים מפחידות.

     

    אוטופיה היא קומוניזם?

    מה שמעניין במיוחד הוא שהמדינה הזאת היא איכשהו קומוניסטית, וזה מעניין מפני שהמון אוטופיות בימינו מתארות קהילות קומוניסטיות או אנרכיסטיות (כאלה שמנוהלות ללא שלטון).

     

    ולמה זה? הקומוניסטים הנאמנים יגידו שזה בגלל שקומוניזם הוא באמת צורה אוטופית, והאחרים יגידו שזו פשוט הצורה ההפוכה מהקפיטליזם שלתוכו נולדנו ולכן כשאנחנו מנסים לדמיין משהו מושלם אנחנו הולכים למקום השונה משלנו.

     

    כאן חשוב להסביר: כשאנחנו מדברים בטורים האלה על "קומוניזם", אנחנו לא מדברים על משטר העריצות שאפיין את ברית המועצות וסין ומדינות דומות, אלא על משהו אחר. נאיבי אולי. אוטופי אולי. על משטר קהילתני (קומנה-ניזם) מנוהל ואוטופי של רכוש משותף וניהול משותף של החברה.

     

    ומור אכן מדבר על מדינה קומוניסטית. קומוניסטית כי הרכוש מוחזק במשותף על ידי כל האזרחים. אין רכוש פרטי? לא בדיוק! היות שבמדינת אוטופיה שלנו יש שפע חקלאי ושפע בייצור כולו, אנשים פשוט לוקחים את מה שהם צריכים. בשוק למשל לא משלמים. יש שווקים, זה כן, והחקלאים מביאים את התוצרת שלהם לשוק, אבל את הסחורה לוקחים לפי הצורך. 


    עגבניות להמונים בלב האוטופיה: צילום אילוסטרציה

     

    ולא קורה שאנשים יאגרו סתם? לא יקרה, ככה כותב מור. ולמה שיקרה? הרי אין מחסור! מי שרוצה לקחת הביתה אוכל שייקח. מקסימום יעשו לו פרצוף. אגב, גם הבתים לא קבועים ויש תורנויות של החלפת בתים. וככה אין בתים שנזנחים. הקומוניזם בא לידי ביטוי גם בסדרי העבודה ובשוק המתוכנן מראש. כולם חייבים לעבוד וכולם חייבים לעבוד בחקלאות.

     

    מה עם החופש?

    חשוב שנזכור, מור כותב אלינו לפני פרוץ הקפיטליזם. הוא מכיר כלכלה מתוכננת והוא מכיר כלכלה שרובה נשענת על החקלאות ועל סדנאות קטנות משפחתיות. ובכן, תושבי אוטופיה יוצאים למשימות תורנות בכפרים. כן, כולם נאלצים לעבוד בחקלאות בתורם. מור מלגלג על החברה האנגלית של ימיו.

     

    תחשבו, הוא כותב כמה בטלנים יש בחברות שונות – כמרים, אצילים, מלומדים – ומה לא. באוטופיה יש רווחה כלכלית גם משום שכל אדם עובד בחקלאות, לפי התור. אבל לא רק בחקלאות. אנשים מצוותים לעבודה בהתאם לצרכים של העיר. אין כאן בחירה חופשית. בכלל חופש הוא לא הצד החזק של האי אוטופיה.

     

    אבל גם זה לא מדויק. כי בגלל השפע הכלכלי אנשים צריכים לעבוד רק שש שעות ביממה וביתר הזמן הם הולכים להרצאות, לומדים ומעשירים את עצמם. ומי המלמדים? מי המרצים? מסתבר שיש מעמד שלם של "תורתם אומנותם", אלה האנשים שיכולים ללמוד ומצטיינים בלימוד. הם פטורים מעבודת החקלאות, אבל בתמורה מפתחים את התרבות ואת החברה.

     

    וכיצד מתכננים את הכלכלה? וכבן, ככה נראית מדינת אוטופיה. מדינה שבה אין הרבה מוצרי צריכה ובוודאי אין מותרות. מדינה שמחנכים בה לצניעות חיצונית ופנימית. מדינה שאוגרת זהב כתוצאה מסחר חוץ, אבל שומרת אותו רק לימי מלחמה, ובינתיים משתמשת בו כדי לייצר סירי לילה. כן, סירי לילה. וזה כדי שהתושבים לא יתאהבו בו ויסרבו להחזיר אותו למדינה בשעת הצורך.

     

    ובכן, האם הייתם מוכנים לחיות במדינה כזאת? קשה להתאים לזמן שלנו. הרי אצלנו הכלכלה לא מבוססת על חקלאות בלבד. היא מבוססת המון על שירותים ועל טכנולוגיה גבוהה. אבל בואו נחשוב. שש שעות כל יום במשחטת עוף או במתפרה במשך חודש כל שנה. ביתר הזמן עבודה שלא לפי בחירה. אבל כל זה במשך שש שעות ביום והיתר לכייף. כן, ושכחנו לכתוב, אנחנו אוכלים באוטופיה בחדרי אוכל קבועים. כמו בקיבוץ.

    פורסם לראשונה 04/12/2010 09:09

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים