חציל באלדי כרמל: הדבר החם במטבח הישראלי

החציל הוא ירק ממשפחת הסולניים, ההנחה הגורפת היא שמוצאו בהודו. זהו צמח רב-שנתי אשר גידולו דורש חום.

שיח החצילים גבוה ורחב, ובעל עלים רחבים, שעירים או חלקים, שצבעם ירוק עד סגול. פרחי החציל הסגולים, ולעיתים יופיעו גם כלבנים, מופיעים בקבוצות או בודדים.

פרי החציל - הענבה – רווי עסיס, שקליפתו דקה, והוא מתאים לקטיף, מבחינת ממדיו, כחודש לאחר הפריחה. הפרי רב-גוני בצורותיו ובצבעיו: עגול, פחוס או ביצתי או מוארך ומחודד. צבעו בשלב הבוסר (כאשר הוא ראוי למאכל) לבן, ירוק, סגול או שחור, ולפעמים מגוון.

גידולו נעשה בעבר ע"י המגזר הערבי בבקעה, בשטחים פתוחים החשופים למזיקים ומחלות, ולכן אפשר היה להשיגו רק בחודשי הקיץ. בשנים האחרונות חקלאים מהערבה בשיתוף חברת אגרקסקו הגבירו את גידולו בחודשי החורף בעזרת חממות ובתי צמיחה בשיטות גידול מתקדמות עם הרבה פחות חומרי הדברה והשקיה במי באר זכים שהביאו לתוצאות מופלאות של טעם, מרקם, צבע ואיכות.   

חציל בלאדי כרמל 

החציל הינו גידול קיץ מובהק, אך בתנאי האקלים בישראל ניתן לגדלו גם בשאר העונות בחממות, ובאיזורים מסוימים גם בשדה הפתוח. הצמח מתחיל להניב פירות כחודשיים לאחר שתילתו, הוא נוח לגידול ועתיר פירות. הפרי עצמו נאכל בוסר ומשמש למאכלים שונים. בישראל הוא מהווה חלק נכבד מן התפריט המקומי. כמרבית הירקות הוא מכיל יותר מ-90% מים וערכו הקלורי דל.  

צבעו של חציל באלדי כרמל הוא סגול-כהה מבריק, ונובע מהפיגמנטים הסגולים שבו - האנתוציאנינים. אחד מן האנתוציאנינים הבולטים בקליפת החציל מכונה נאסונין. הנאסונין הוא נוגד חמצון חזק, התורם להגנה על תאי המוח מפני נזקי חמצון, והוא עשוי לתרום להאטת הזדקנות המח ולשמירה על תפקודו התקין.

החציל מכיל חומרים ייחודיים, הנמצאים גם בקטניות. מבחינת תכולת ויטמינים ומינרלים מהווה החציל מקור לויטמינים מקבוצה B.

חציל באלדי כרמל הוא החציל האיכותי והמבוקש ביותר בשנים האחרונות. הוא ניתן לקלייה, טיגון ואידוי. טעמו מתוק יותר בהשוואה לחציל רגיל ובעל מרקם פחות ספוגי וסופח הרבה פחות שמן. צורתו של החציל דמוית מניפה.

הידעתם? חציל באלדי כרמל קלוי בטחינה גולמית היא המנה הנמכרת ביותר במסעדות בישראל. אומה חולת חצילים אנחנו.

רוצים לקרוא עוד? הכנסו לאתר אגרקסקו